נעמי לקר

                                                                                                            9.1.2014

סבתא,

ביום שלישי ישבתי עם אבא בחדר האוכל וראיתי את השולחן שתמיד היית יושבת בו מתמלא בחברות שלך, וברגע אחד של חוסר ריכוז תהיתי מתי תגיעי. זה עוד קורה לי מדי פעם, כשאני רואה קלנוע כפול עם פיליפינית חייכנית, אני מסתכלת לראות – אולי זו את. וכשאני אומרת את, אני מתכוונת לדמות שלך, הנוכחת כל כך בנוף ילדותי ובגרותי. במיני מרקט, בכל כך הרבה פינות פה בקיבוץ, בטיול הקבוע שלך עם מריסל בשבילים. וכשהיית רואה אותי, במקרה או שלא, תמיד קיבלתי קבלת פנים חמה כל כך, שמתבונן מהצד יכול היה לחשוב שלא נפגשנו חודשים. העיניים שלך תמיד זרחו לכבודי, התפעלת מכל מילה שיצאה לי מהפה, מכל סיפור ששיתפתי אותך בו, מהבגדים שלי ומהבושם שלי, מהגובה שלי ובעיקר חזרת ואמרת שסמדר ואני הכי יפות בעולם.

סבתא, לפני שנה הנוכחות שלך הייתה עוד כל כך מובנת מאליה, שבשנה שחלפה מאז, הגענו בארוחות שישי לבית של ההורים בידיעה שאת ומריסל כבר מחכות לנו בסלון וכשנפתח את הדלת תהיה שמחה גדולה לכבודנו. בכל פעם השנה, כשזה לא קרה, הרגשנו בחסרונך. הבנו כמה הנוכחות שלך הייתה חלק אינטגרלי ומובנת מאליה בחיים שלנו. לפני שנה דניאל עוד היה שואל: "איפה סבתא נעמי?", אחר כך הוא רק שאל איפה מריסל. עכשיו, כשהוא מסתכל על הציורים שלך, גם אצלנו בבית וגם אצל ההורים, הוא יודע בדיוק שאת התמונות האלו את ציירת. כל מפגש עם מריסל בקיבוץ מלווה בשמחה גדולה. יש לנו מנהג חדש, בכל יום שישי בצהריים אנחנו הולכים לחד"א וכמעט תמיד פוגשים את ורדה, שמאוד מתרגשת לראות אותנו ובעיקר את דניאל, וכל פעם אומרת – סבתא הייתה כל כך מאושרת שזכתה לנין..

סבתא, כבר חצי שנה שאני גרה בבית שלך. כמו שאת יודעת, אני לא אוהבת שינויים ולא אוהבת מעברים, לוקח לי זמן להתרגל לכל דבר חדש. ומהיום הראשון בבית – אני מרגישה הכי בבית בעולם. מעל כורסאות הטלוויזיה שלך ושל סבא, היה שעון קיר בן עשרות שנים ועכשיו יש שם מדף עמוס בספרים. ולמרות המדף ולמרות הספרים, מדי פעם במין אינסטינקט אני מגניבה מבט לשם, כדי לבדוק "מה השעה".

ואת סבתא, חסרה לי מאוד. בעיקר בימי שישי ובחגים, ביום ההולדת הראשון שחגגתי בלעדייך. אני עצובה בשבילי ובשבילך שאת לא רואה את דניאל גודל ולא רואה את האושר הזה שהוא הכניס לחיים שלנו. כמו שסבא ואת הייתם כרוכים אחרינו, משתטים איתנו, משוגעים עלינו – ככה אבא ואמא.

ועם הכאב, את תמיד איתי ובליבי. אני עוד מריחה את הריח של הבית שלך, את הריח של המרק שלך – המרק הכי טוב בעולם, אני מרגישה את היד שלך על הלחי שלי... ובכל בוקר כשאני מכינה לי קפה, אני אומרת לך "בוקר טוב" בתמונה היפה של שתינו שתלויה לי על המקרר. תמונה של אושר והתרגשות מהברית של דניאל.

סבתא,

אנחנו מקוות שאת מבלה עם סבא, עם האחים וההורים שלך ועם אריק שהצטרף אליכם – ושלכולכם טוב ונעים ורגוע. שאתם מסתכלים עלינו מלמעלה באהבה ובחיוך.

אוהבות ומתגעגעות מאוד, סיגל וסמדר.