אמיתי נחמני

אמיתי נחמני נפל ב-20.10.1973

אליעזר צ'יטה כהן מפקד בכיר בחיל האוויר מספר:

ב-20 באוקטובר 1973 חנכו את מסלוליו הדמומים של שדה התעופה המצרי בפאיד שני מסוקים ישראלים, שנשאו איתם 35 לוחמים. על הגיפים אשר באחד מהם ישב אמיתי ולוחמים נוספים מסיירת מטכ"ל, שתפקידם היה לטהר את השדה.

פתאום נורה טיל אר.פי.ג'י, אמיתי נהרג, עמירם לוין נפצע קשה ואני קל.

ב-17.1.1974 כתב איתן דריפוס: "באחת מטיסותיי לחופשה נעמדתי דום לרגע ועצרתי ליד הג'יפ של אמיתי בשדה התעופה בפאיד. שאלתי: "איך זה קרה, ועוד כמה רגעים לפני הפסקת האש?". ענו לי הסובבים אותי: "במלחמות אתה לא יודע מהיכן יפגעו בך".

וכך גם קרה לאמיתי.

צילמתי את המקום ועזבתי.

בתוכנו - גליון 879 07.05.2008

במשך שש שנות חייו האחרונות שרת אמיתי נחמני ביחידה נבחרת בצה"ל.

לאחר השרות הסדיר ושנה אחת של חיים בבית חזר ליחידה כשהוא חדור אמונה 

שיש בכך משום תרומה לביטחון ישראל.

פרק חיים זה שהוא מרכז הוויתו כאיש בוגר,

השתיקה והסוד יפים לו.

ואנחנו מעט יודעים עליו.

בתוכנו תשרי תשל"ה – אוקטובר 1974 

סיפור חייו של אמיתי נחמני

אמתי, בן ז'ני ועדי-חיים, נולד ביום י"ז באייר תש"ז (7.5.1947) בכפר סאלד. בן שנה היה כשפונה בימי הקמת המדינה יחד עם כל ילדי המשק לקיבוץ עין-חרוד.

לאחר מלחמת העצמאות עקרוהוריו לגבעת-חיים איחוד, ושם למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון.

אמתי היה תלמיד חרוץ וטוב והצטיין בעיקר במקצועות ההיסטוריה, הספרות והחקלאות. נמנה עם חברי המזכירות הארצית של חטיבת בני איחוד הקבוצות והקיבוצים ויצא מטעמה לשנת שירות באזור ירושלים, להדריך שם את בני הנוער.

אמתי גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1966 והוצב לחיל המודיעין. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה, בקורס מש"קי חבלה, בקורס בסיסי לקציני חילות אג"ם והיה בו חניך מצטיין,  בקורס לקציני תול"ר ובקורס בסיסי לקציני מודיעין. מפקדיו כתבו עליו בחוות דעתם: "אמתי הוא קצין מעולה ומצטיין, מסור, מהימן, יסודי, מוכשר, חרוץ, אחראי ויעיל, מנוסה מאוד, בעל הישגים ניכרים בכל תחומי עבודתו, נכון לשמוע כל הערה ומקבלה ברוח טובה". בימי מלחמת ששת הימים לחם בסיני כצנחן, ועל כך הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". הוא נמנה ארבע שנים עם המשרתים בצבא הקבע, ובשל תפקידיו המיוחדים, שהקפיד שלא לספר עליהם דבר לבני משפחתו, נתבקש שוב ושוב על-ידי שלטונות הצבא להאריך את שירותו. הוא התנה זאת בהסכמת הקיבוץ, והיא ניתנה לו מתוך הערכת תרומתו המיוחדת כמפקד בצה"ל. 

בתום שירותו הצבאי נשלח לארצות-הברית, לארגן שם את מחנות הקיץ של הנוער היהודי הקהילתי, ובחודשים המעטים שעשה שם הרבה לעשות לקירובם לארץ. היה חובב טבע, אהב מאוד לטייל, והיה פעיל בחוגים שונים לידיעת הארץ ולצפייה בציפורים. אמתי היה איש חברה ואוהב אדם, נכון תמיד להושיט יד לעזרה ונענה ברצון לכל בקשה. הוא היה מאיר פנים לכל, אופטימי ועליז, אהב להתבדח ורוחו הייתה טובה עליו. גלוי-לב היה, ישר-דרך ואיש-אמת, נאה דורש ונאה מקיים, כן והגון ורגיש מאוד למעשי עוול. היה בו ביטחון עצמי, אך לא הייתה בו שחצנות. אהב את הפשטות ושמח בחלקו. אמתי היה בן נאמן למשפחתו, בעל מסור לאשתו שולמית ואב אוהב לבתו ורד.

 כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח אמתי לחזית בסיני. ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973), בשעת טיהור שדה התעופה בפאיד שבמצרים, מיד לאחר כיבושו, פגע טיל נ"ט בג'יפ שבו נהג והוא נהרג במקום. הג'יפ הוצב בקרבת השדה לאות ולזיכרון, עד שחיילי צה"ל פינו את האזור.

אמתי הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגבעת חיים-איחוד. השאיר אחריו אישה ובת,אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אמתי היה דוגמה לכולנו, בראש וראשונה  ביושרו הקיצוני. הוא היה דורש קודם כל מעצמו ומילא את תפקידו במסירות רבה. ראינו כולנו, איך הוא 'נקרע' בין חובותיו למשפחתו, שהיה קשור אליה עד מאוד. אמתי היה קצין המתכנן כל ביצוע לפרטי-פרטיו, החושב על כל האפשרויות ומתכונן לקראתן, מחפש תמיד את הפיתרון הבלתי שגרתי, משוחרר ממוסכמות וחותר לביצוע נקי ומושלם. בזכות קצינים כמוהו הגיעה היחידה להישגיה הגדולים, שחלקו של אמתי בהם רב".

קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכר בני המשק שנפלו במלחמה, ואמתי ביניהם.