חסר רכיב

מאיר זייטל

מאיר זייטל
- כ"ח בניסן תשכ"ג
12/12/1943 - 22/04/1963

גיל: בן 20 בנפלו

מקום נפילה: בעת אימונים בקורס טייס

מאיר זייטל נפל במהלך קורס טיס ב-22.4.1963

 


אותו לילה גורלי לאחר שהיינו עדים למחזה הנורא – של מטוס מסתחרר באוויר ומתדרדר אלי האדמה מבלי שנוכל להושיע, ניסינו לנחש מי היה במטוס. ואחר כך, משידענו את מי איבדנו, אי אפשר היה להאמין שדווקא מאיר, בחור קר-רוח ובוטח, זה שמעולם לא היו לו ספקות ביחס לכוחו וכושרו, ישב אותה שעה במטוס.

זה פשוט לא רוצה להיקלט אצלי, זה עומד בניגוד להיגיון שלי. ואכן כפי שהתברר יותר מאוחר, יד המקרה העיוור היא שהייתה בתאונה, ללא כל היגיון וסיבה.

[חברו לקורס – יגאל רץ]


בתוכנו - גליון 879 07.05.2008



 

הכרתי את מאיר עם בואו למשק כתלמיד כיתה ח'. הייתי מטפלת של הכיתה ופגשתי נער צנום ושקט המתלבט בקשיי קליטה של תלמיד חוץ ואינו מתקשר למשפחה שאליה נועד.

עם פרוץ מבצע סיני הזמנתיו להיות מאומץ במשפחתנו.

 

מאיר היה נער שקדן מאד בלימודיו ומכונס בעצמו. לאט-לאט התקשר לבני משפחתנו ולמשק.

 

גם במקרה של מאיר, כמו אצל בנים אחרים שהיו מאומצים במשפחתנו, ראיתי כמה דבר זה מוסיף ותורם גם לחינוך בנינו שלנו.

 

כך היה מאיר בינינו במשך שבע שנים. עמד במבחנים הקשים של הטייס בכל שלביו, עד הסוף. חודש לפני קבלת כנפי הטיס, באימונים של ניווט לילה, התנגש במטוס אחר ונפל...

כך התנפצו תקוות אמו ואחותו, ואנחנו נשארנו אבלים על נער מוכשר, שגמר את חייו ללא עת.

 

ומדי שנה, ביום הזיכרון לחללי ישראל, עת שורה בארץ ובמשק אווירה של אבל ושכול, נוספת לנו עוד דמעה עם העלייה לקברו של מאיר ז"ל.

מרים ארזי




על מאיר כי איננו
הלב ממאן להאמין, והעט מסרבת לכתוב. במהירות סילונית ניתק פתיל חייו של מאיר. מאיר - אשר אך בערב שבת היה אצלנו - איננו עוד.
הכרתיו בבואו אלינו לכיתה ח'. ילד קטן ושקט, אשר עברו עליו חיים קשים בביתו. 
אביו נפצע במלחמת השחרור וסבל במשך שנים בשכבו רתוק למיטתו בבית. עובדות שהשפיעו מאד על התפתחותו של מאיר הילד. לכן הוא היה מכונס בעצמו, שתקן ולמוד סבל.
קשיי ההסתגלות לאווירה החדשה ולחברה, היו קשים. אך שקידתו בלימודים, ואופיו שחושל בילדותו, עזרו לו להתגבר על קשייו בחברה.
עם פרוץ מבצע סיני בא לחדרנו ומאז היה קשור למשפחתנו. הוא היה סגור מאד ומאופק. לעתים רחוקות סיפר על הצלחותיו בלימודים, מעט על חיי החברה, ולעולם לא על קשייו החברתיים והמשפחתיים. 
במשך השנים בבית-הספר התמסר יותר ויותר ללימודים כל רגע פנוי, כל שעה, הקדיש ללימודים ועל ידי זה כבש את מקומו בחברת הילדים. 
מתוך נטייתו לטכניקה ולמכונות  שאף מאד לעבוד בטרקטור, והיה מאושר מאד כאשר ניתן לו לראשונה לשבת ליד ההגה ולנהוג. מיד התמסר גם ללימוד התאוריה. בעבודה הצטיין במסירות ובביצוע מדויק, והכול נעשה בשקט ובצניעות האופייניים לו.
המבחנים הפסיכוטכניים בצבא הראו את כושרו ואת כישרוניותו והוצע לו להיכנס לחיל האוויר. לאחר אישור אימו והסכמת המשק, הוא חתם. מאז כל מחשבותיו והתעניינותו היו קשורים במטוס, לפי דבריו, על מנת להצליח, יש להיות דרוך רק למשימה העיקרית.
את חופשותיו הקצרות והארוכות חילק בדייקנות: בערב שבת היה במשק ובשבת נסע לבקר את האם, וכן בחופשותיו הרגילות - כמה ימים ראשונים לעבודה בטרקטור, ושאר הימים בבית אימו כדי לעזור לה.
בצניעותו הכין אותנו תמיד לאפשרות שלא יצליח לעמוד עד הסוף  בדרישות הגבוהות של הקורס,  אבל הוא התקדם יפה ועבר שלב אחרי שלב  את המבחנים הקשים. עד שעמד בקרוב לקבל את כנפי הטייס.
והנה... באה הידיעה האיומה. העתיד המיוחל  והתקוות המרובות של המשק ושל אימו נגוזו במחי אחד. 
בננו, חניכנו נעקר מאיתנו לנצח. אין תמורה לאבידה ואין ניחומים על מוות כזה בזמן שלום. 
יישמר זכרו באהבה, ונטפח ונחנך לערכים אשר היו נר לרגליו - שקט, צניעות ומסירות לעבודה. 
יהי זכרו ברוך!               

בתוכנו  מס. 232  28.4.1963
כתבה מרים ארזי


רב סמל מאיר זייטל
בן זלמן וטובה. נולד ביום ט"ו בכסלו תש"ד (12.12.1943) בחיפה. למד בבית-ספר יסודי על-שם גורדון בחולון, אבל כשאביו נפטר אחרי מחלה ממושכת (כתוצאה מפגיעה בזמן מלחמת-הקוממיות) ואמו נאלצה לצאת לעבודה, סבל מאיר מאד. האם חשבה שחיי-קיבוץ, בחברת נוער בני-גילו, ישפיעו עליו לטובה. אז עבר לקיבוץ גבעת-חיים, בו המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון. בזמן הראשון מצא קשיים בהסתגלותו, אך במשך הזמן נתערה בחיי-החברה והיה תלמיד טוב ואהוב על הכל. עבד שם כטרקטוריסט. באוקטובר 1961 גויס לצה"ל ולמד בבית-ספר לטיס בחיל-האויר. ביום כ"ח בניסן תשכ"ג (21.4.1963) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות האזרחי בקיבוץ גבעת-חיים. ב"שלושים" לנפלו הוציא הקיבוץ חוברת לזכרו.
(מתוך מפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)

נכתב ע"י אמיר שגב
פרטי המטוסים המעורבים בתאונה:
פוגה 76
דגם: CM-170 פוגה מגיסטר
יצרן: תע"א, ישראל
ווטור  66 "דרקון"
דגם: Vautour II N
יצרן: סוד אויאסיון, צרפת
מס' יצרן:  55
תולדות המטוסים

מטוס הווטור המריא לטיסת בכורה ב-12 לנובמבר 1957, והגיע לישראל באפריל 1958
תיאור האירוע:
בליל ה-21 לאפריל 1963 המריא זוג מטוסי ווטור של טייסת "העטלף" לאימוני יירוט לילי בים דרום. צוות מטוס הווטור שמספרו 66 היו הטייס סרן גורי פלטר והנווט סרן אברהם צפדיה. בסיום האימון התכונן צוות המטוס לנחיתה בבסיס תל נוף.

מספר גורי פלטר בראיון שהעניק לצוות "מרקיע שחקים": "בגישה לנחיתה, בשלב שבו היינו בערך מעל חולון והתחנה מטאורולוגית בית דגן, ראיתי נצנוץ. זה היה לילה מעונן חלקית עם עננות מפוזרת, וראיתי איזה נצנוץ בין העננים שלא ידעתי מהו, חשבתי שמדובר בכוכב. שאלתי את הבקר אם יש מטוס לפני, הוא ענה שלא ידוע לו על מטוס הטס לפני. המשכתי באותו הכיוון ואז לאחר 20 שניות פגעתי במטוס, בגובה 4000-5000 רגל."

בעת הפגיעה, לא זיהה טייס הווטור שפגע במטוס אחר, אלא העריך שפגע בבלון מטאורולוגי. הפגיעה הייתה קשה – מיצב הכיוון/גובה הימני של זנב הפרפר של מטוס הפוגה פגע בחופת הווטור ושבר אותה בצד שמאל. רסיסי החופה פגעו בעיני הטייס ובידיו, ובנוסף גרמה שבירת החופה לכניסת רוח חזקה לתא ולרעש חזק מאוד. כמו כן חדר מיצב הכיוון/גובה השמאלי של הפוגה לתוך מנוע האטאר השמאלי של הווטור, גרס אותו,  וגרם לאש במנוע שהביאה את הטייס לכיבויו. פלטר הוריד הטייס  את משקף הקסדה הכהה על עיניו כדי שיוכל לראות משהו (באותה עת לא היו בקסדות הטייסים בח"א משקפים שקופים אלא רק כהים).

מספר פלטר: "הייתה לי בעיה להתמצא בגלל החושך והרוח, וקשר עם הנווט לא היה לי בגלל הרוח והרעש. באותו הרגע הבנתי שזה לא טוב ואני הולך לנטישה. מאחר ותכננתי נטישה, כיביתי גם את המנוע הימני. או אז המטוס האט, ואז הרוח והרעש פחתו. הרמתי שוב את המשקף וראיתי שאני שולט על המטוס, אבל אין לי מנועים – אני בנחיתת אונס מגובה 3000-4000 רגל מערבית לתל נוף. איך אני מגיע למסלול ? החלטתי שלנטוש אני יכול, אבל בינתיים אני שולט במטוס איכשהו."

פלטר התניע את המנוע הימני, החל בהקפה רחבה ושידר שידור "עיוור" ברדיו (בשל הרעש הוא לא יכול היה לשמוע את התשובה) על נחיתת החירום ולבסוף נחת עם מנוע אחד על מסלול 18. לאחר הנחיתה, עודכן הצוות שפגע במטוס אחר. פלטר לקח רכב ונסע לשדות של גבעת ברנר, מקום הולדתו, בהם נפלה הפוגה. בהגיעו הסתבר שהמדריך, סרן אבי לניר שישב במושב האחורי של הפוגה, הצליח לנטוש בשלום את המטוס הפגוע למרות העדר כסא המפלט, צנח, וכשהגיע לקרקע סימן בפנס צוות אויר למסוק שהוזנק ומצא אותו במהרה. החניך מאיר זייטל נמצא הרוג בין שברי המטוס המרוסק.

בחקירת התאונה התברר כי מטוס הפוגה היה בקשר עם מגדל תל נוף, ובשל כך לא היה מודע אליו הבקר האיזורי ולכן הוא השיב בשלילה על שאלת פלטר האם יש מטוס לפניו. בעקבות התאונה הוכנסה בקרת הגישה אשר ביצעה מעבר מדורג מבקר אזורי למגדל הפיקוח.

מטוס הווטור ניזוק קשות, אולם שוקם ע"י חה"א והוחזר לשירות טייסת הווטורים "אבירי הצפון" שלוש שנים לאחר מכן.
מתוך: "מרקיע שחקים" - היסטוריה תעופתית ישראל



מאיר זייטל

מאיר זייטל



מאיר זייטל

מאיר זייטל

מאיר זייטל

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב