חסר רכיב

גד סמואל

גד סמואל
- כ"ו בניסן תשט"ז
07/07/1920 - 07/04/1956

גיל: בן 36 בנפלו

מקום נפילה: במארב של הפדאיון, בשובו משדותינו שבנגב

גד סמואל


גד סמואל ומיכאל כפרי נפלו ב-7.4.1956

 

מספר יובל שולמן: בבוקר השכם נפגשנו ארבעתנו, מיכאל וגד, אליעזר ואני ליד מחסן הבניין שמחים ומתבדחים. העמסנו את המכונית. חיכינו לאנשי המעפיל.

כשנשאלנו על ידי עוברים ושבים לאן אנו נוסעים עם סולמות וקרשים ענה גד "אנו נוסעים להקים צריף להמרשלד (מזכיר האו"ם באותה תקופה)".

כשהגענו לאורים ירד אליעזר מהמכונית והתחיל לסמן את מקום הצריפים, ואנו התחלנו בעבודה.

כשגמרנו להקים את צריפנו עזרנו לחברי המעפיל ויצאנו לסקור את שדות התבואה. מיכאל התעניין בסיכויי היבול, אם כדאי הדבר מבחינה משקית לנדוד למרחקים, משם זזנו צפונה. השעה הייתה שבע בקירוב.

מסביב היה חושך, רק פה ושם נראו אורות של הישובים הפזורים, והנה פתאום לפנינו ניצוצות ורעש . מיד תפשתי את העניין, אך לפתע התחילה מהתעלה מימין, אש נוראה, לחצתי על הגז ככל שיכולתי, מיכאל נפל עלי וצעק נפצעתי. לפתע שמעתי קריאות מלמעלה, גד נפצע. הרדיאטור נפגע, אך החלטתי להריץ את המכונית ויהי מה. בעלייה ליד פלוג'ה עמדה המכונית מלכת.


הרכב של הפלחה שנפגע בירי 



...על קברם אמר ברוך אזניה: "בהיפרדו מכם משקיף כל קהלנו הקיבוצי בגאון על שלמות חייכם, כפועלים עבריים במולדת, אשר זכיתם במשך עשרות שנות חיים ועד לרגע האחרון להגשים בגופכם את משאת הנפש הציונית..."


בתוכנו - גליון 879 07.05.2008


גד - ילדותו

העיר גלייביץ, מולדתו של גד, בשלזיה העלית. היו בה 120.000 תושבים, ביניהם 2000 יהודים מתבוללים. חיים ציוניים לפני עלייתו של היטלר כמעט ולא היו קיימים. זוכר אני את הוריו של גד (אז קראו לו הורסט) ואת חנותם, וכן את שני בניהם. הם היו צעירים ממני בהרבה ולא יכלו לשמש לי חברים למשחק, ונוסף על כך ביקרו בבית-ספר אחר. מאחיו היה נאלץ להיפרד במוקדם, כי הוא הועבר עם ילדים אחרים לאמריקה, בה הוא חי עד היום. את הוריו לא זכה גד לראות אחרי שעזבם, גורלם היה כגורל רוב היהודים באירופה במשטר הנאצי. הוא הרגיש קשר הדוק אל אחיו באמריקה - שריד אחרון של משפחתו. ומאוד השתוקק להתראות אתו, אך משאלתו זאת לא נתמלאה.

מנעוריו היה גד צמוד אל בית הוריו ולא הזדמן כמעט לצאת לרחוב ולשחק עם חבריו, כי בזמן ההוא כבר לא הרגישו היהודים בנוח מחוץ לביתם. משום כך התהדקו יחסיו עם בני משפחתו, רובם אנשים מבוגרים, ולא חש חוויות נעורים שכל ילד זוכה בהן. גד היה נאלץ להפסיק את לימודיו בגיל צעיר.

כשהגיעו אנשי "פטריה" לשער-הנגב לא היה גד ביניהם, כי באותם הימים שכב בבית-חולים. חנה, עם בואה אלינו, הודיעה לי על היותו בארץ ומסרה לי רישת-שלום ממנו. - - -

גרשון


גד סמואל


גד, החבר והידיד

רק בני אדם מעטים הכרתי כה טוב מימי נעורי כמו את גד. בפעם הראשונה פגשתיו לפני 17 שנה, בהכשרה בגרמניה. הוא היה אז בן 18. הוא בא אלינו עם קבוצת חלוצים, כולם צעירים מאוד, מנקודת הכשרה אחרת בגרמניה המערבית.

הוא בלט מאוד בקבוצה הזאת באופיו השקט והשקול. מוצאו היה ממשפחה יהודית אמידה מגלייבים בשלזיה העליונה. להוריו הייתה חנות בעיר הזאת והם היו אזרחים מכובדים בגרמניה הטרום-נאצית. לפי סיפוריו של גד היה אביו מחנך קפדן ביותר כלפי שני בניו. (אחיו של גד היום בארצות הברית). יחסו הקפדני והמחמיר של האב השאיר את רישומיו החזקים באופיו של גד. בניגוד לאחיו היה בחור רגיש, לא בטוח ביותר בעצמו ורחוק מאוד מכל "חברהמניות". ובתור כזה הכרתיו בראשונה. אופיו הצנוע והישר, יכולתו לראות דברים באורם הנכון ולהכיר בני-אדם עוררו בי תשומת-לב. אבל יותר קרוב לי נהיה רק כאשר יצאנו יחד לדרך, בשנת 1940, לעלות ארצה כ"בלתי לגליים".

בדרך, באוניית הפליטים המלאה מפה לפה, עם כל האי-נעימויות הקשורות בזאת, והאווירה האיומה ששלטה בה, ואחרי-כן במחנה עתלית שבו השתלטה אצל רוב האנשים האנוכיות בצורתה הגסה ביותר, והעלימה את תכונותיהם הטובות, נתגלו בעלי האופי החזק שלא נכנעו להלך-הרוח הכללי. וביניהם בלט גד בנכונותו לעזור לזולת בעצה ובמעשה. הוא מעולם לא חכה עד שיפנו אליו בבקשת עזרה. והיה מאוד מורגש שעזרתו זו ניתנה בלב שלם, ולא מתוך רצון להתבלט ולעשות רושם.

כבר בעתלית היה ברור לו ומוחלט שאת חייו החדשים בארץ יבנה בקיבוץ ובו יקים את משפחתו. יחד עם חנה וקבוצה די גדולה של חברים הלכנו לשער הנגב. בתקופת היותו בעתלית חלה גד קשה פעמיים בטיפוס. ובשתי הפעמים הבריא רק אחרי שכיבה ממושכת. בשנים הראשונות (קודם בשער הנגב ואחרי-כן בכפר-סאלד) עבד גד בתור רפתן, ואחרי-כן עבר לנגרות. בכל מקום שעבד גילה נאמנותו לעבודה ולחבריו. וכל אלה שעבדו אתו מעידים על עבודתו המסורה ועל יחסי הידידות הטובים שידע ליצור עם שותפיו לעבודה.

אחי הפילוג בפר-סאלד וההחלטה לעבור לגבעת-חיים היה גד בין הראשונים שעברו. ובאותו מרץ שבו התמסר ב-1943 להקמת כפר-סאלד עבד עכשיו בבניין ביתו החדש בגבעת-חיים ב-1952. הבה פעמים אמר לי: "אני מרגיש טוב כאן". ביתו, משפחתו, הסביבה ועבודתו נתנו לו סיפוק מלא.

תמיד היה ער לכל המתרחש, התעניין מאוד במדיניות שלנו ושל העולם, אהב מוסיקה טובה וסרט טוב, וחיבה מיוחדת הייתה נודעת ממנו להרצאות בשאלות חינוך. עם זאת הייתה לו דעה ברורה בכל השאלות האלה, והייתה לו ביקורת בריאה. הוא ידע תמיד מה לחייב ומה לשלול. ודווקא ביקורתו החיובית מצאה מאוד חן בעיני.

גד היה אב למופת, וילדותו הקשה לימדה אותו להיות אב סבלני ומתון לשלושת בניו: עמוס, יואל ואבנר. הוא התמסר כולו לחינוך בניו, ונתקל בקשיים לא מעטים, ותכונתו לראות כל דבר פעוט בצורה רצינית והרגשת החובה הטמונה בו, עמדו בנגוד בולט למושגים של החינוך הקיבוצי של ימינו.

גד היה בין אלה שבשקט ובצנעה מוכנים הם למסור את הכול לבניין הארץ והגנתה, ועם זאת לא אהב דבר יותר מאשר את השלום.

מ.


דרך חיים חלוצית

בפעם הראשונה נפגשתי עם גד לפני 16 שנה. היה זה בימי ראשית המלחמה העולמית. בווינה, מקום המפגש של החלוצים שזכו אחרונים לצאת את התופת הנאצית, באונייה בה טולטלנו סבל יותר מכל האחרים, ונראה היה לי - לא רק מבחינה גופנית.

במחנה המעפילים בעתלית הצטרף אלינו - אל קבוצת פולסורדר והתגורר אתנו בצריף-מגורים אחד - צריף מפורסם בהתגרויות המתמידות בבריטים והעונשים אשר ספגו עקב זה. וגם לאחר שחרורנו הצטרף אלינו בלכתנו אל שער- הנגב - פלוגת הקיבוץ המאוחד בגדרה. אך חלה בינתיים במחלת טיפוס קשה והשתחרר לכן מאוחר מאתנו.

כבר במחנה הבחנו בסגולות אופייניות לו. הוא לא היה חברתי במיוחד - לא נטה לבלות את רוב זמנו בחברתנו. אולם הכרנו בו חבר טוב שאפשר לבטוח בו ולסמוך עליו. מחונן היה בהומור מיוחד. היה נלהב לספורט - השתייך מאז ומתמיד, עוד בהיותנו בכפר-סאלד, לקבוצת כדור-רגל וטניס-שולחן.

כשעלינו לכפר-סאלד היה מן הראשונים לעלייה ועבד במשך שנה בעבודת סיקול. התיישבותנו לא הייתה מן הקלות - ובמלחמת השחרור נתונים היינו ככל יישובי הספר בסכנה מתמדת. בהיותו אחד הצעירים צורף גם הוא לכיתה, אשר תפקידה היה להיות מוכן כל רגע לפעולות מחוץ לגדר המחנה, פעולות שדה שמחוץ לעמדות. התגוררנו חודשים בנגרייה ולא מעטות היו ההזדמנויות לפעולות מלחמתיות מחוץ למחנה. גד השתתף בכל הפעולות. לעולם לא עזב אותו חוש ההומור. ומוזר: דווקא בשעות סכנה הייתה נאלמת אצלו נטייתו לפסימיות רואה-שחורות.

במאבק הפוליטי אשר הסתיים בפילוג - הייתה עמדתו ברורה מראשית הוויכוחים. לא שיקולים חברתיים ולא שיקולים אחרים קבעו את מקומו, הוא ידע יותר מאשר חבריו הקרובים לו, לאן הוא שייך, ולא פקפק אף לרגע. לעולם לא הצטער על הכרעתו זו. הוא היה בין הראשונים להעברה אל יישובנו החדש, והיה ישיר בבניין נקודתנו. - - -

הלל


עזבון ספרותי

עזבון-ספרותי קטן השאיר אחריו גד סמואל: מחברת-תלמידים שעטיפתה שחורה. מעבר לשער המחברת רשום שמו באותיות לטיניות: הורסט סמואל, צריף 27. שני חלקים במחברת: מילון גרמני-עברי, ויומן ההעפלה.

המילון - לכל אות שני עמודים, וכל עמוד חצוי לשניים. רשומים רק "ווקבלים", לא צירופי-מלים, לא משפטים. יש עמודים שכל שורותיהם התמלאו מלים ותרגומן, ויש עמודים שרק מלים אחדות רשומות. איך רשם את הדברים? במבט ראשון נדמה שהעתיק ממילון גרמני-עברי, אך לא כן הדבר. סדר ההברות השניות שבמלים הגרמניות, והניקוד של המלים העבריות הרצוף שגיאות, מוכיחים שלא הועתקו ממילון. היד רשמה מלה אחרי מלה, מלה, מלה ותרגומה. זו הצידה שלקח אתו חלוץ עברי צעיר מגרמניה.

היומן התחיל ב-10.8.1940, בו נקראו קבוצות המעפילים לבוא לווינה, ונגמר ב-25 בנובמבר תקופה של שלושה חודשים וחצי - עד שהובא לעתלית, לאחר התפוצצות "פטריה".

בטלטוליו באוניות המעפילים הוא רושם יום-יום משהו, לפעמים מלה אחת בלבד. ואף המאורעות הדרמטיים ביותר באונייה אינם זוכים אלא לשורה-שורותיים. לא איש העט היה גד. אין אף מלה אישית ביומן אף פעם לא נזכרה המלה אני. אין חוויה אישית. יש רק ציון עובדות ללא פירוש. ודווקא משום כך גדול הרושם שמשאיר היומן היבש הבלתי - ספרותי. התמזג לגמרי האיש ללא שיור כלשהו, עם העובדות, שעשו את ההיסטוריה העברית, עובדות שאפשרו את הקמת המדינה היהודית.

המלים האחרונות ביומן, אחרי התפוצצות ב"פטריה" והבאת המעפילים הניצולים לעתלית: "אנו בארץ". זוהי גולת הכותרת. זה שיא השיאים של חיי חלוץ עברי. ובסוף תוספת קטנה: מאורעות חשובים בעתלית - ארבע שורות קצרות: שורה אחת אישית - נלקח לבית החולים הממשלתי בחיפה: והאחרונה - "סוף נובמבר מגיע לשער הנגב".

משנמסר לי יומנו של גד, נאמר לי: אין בו אלא תאריכים בלבד. ואמנם, אין בו אלא תאריכים וציון עובדות יבשות. אך האיש שלא התרשם מהרבה כתבי-יד שהגיעו לידו מסופרים עברים מתחילים וותיקים, מעברית מצוחצחת, מפרקים כתובים בכישרון סופרים, ונשאר אדיש וקר מקריאתם, התרגש הפעם מהעמודים האפורים המעטים של המחברת שנכתבו ביד לא-מאומנת של חלוץ "פשוט". - - - יהודה ארז

הנאהב והנעים

חיכיתי לו באותו יום יותר מאשר בכל עת אחרת שנעדר מהבית. היה לי הרבה הרבה לספר לו, וגם רציתי שהוא יספר לי הרבה. אבל הוא לא חזר עוד.

שנים רבות חייתי ועבדתי יחד עם גד ולמדתי להכיר אותו טוב. ולא היה קשה להכירו. הוא לא הסתיר את מחשבותיו ותמיד סיפר על הרגשותיו, תוכניותיו היו גלויות לכל.

לא קל היה לגד להסתגל לחיינו, אבל ראה בהם תפקיד וחובה לאומית, וזה הוביל אותו לאט-לאט לא רק להשלמה אתם, אלא גם ליחס של הכרה בהם. גד אהב מאוד את השלמות והיה רודף צדק וכל פעם שהדבר לא ניתן לו היה משלים את החסר על ידי איזו אמרה שהייתה מבודחת למראית-עין, אבל הייתה קולעת בדיוק למטרה. הוא היה ער מאוד לכל דבר אשר התרחש בקרבתו, ולא רק בקרבתו.

הוא היה נוח לבריות והופעתו גרמה תמיד קורת רוח.

מרדכי וינט






גד סמואל ז"ל
נולד בכ"א בתמוז תר"פ 7/7/1920 התגורר בגבעת חיים איחוד נהרג בפעולת איבה בכ"ו בניסן תשט"ז 7/4/1956 מקום אירוע: אחוזם הובא למנוחת עולמים בגבעת חיים אחוד חלקה: א, 
גד מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 35 בן 36 במותו קורות חיים גד (הורסט) סמואל נולד בכ"א בתמוז תר"פ (07.07.1920 ) בגלייביץ שבשלזיה העילית. נעוריו עברו עליו בצל השלטון הנאצי: הוא נאלץ להפסיק את לימודיו, ולהסתגר בבית מחמת עוינותו של הרחוב.

בחודש אוגוסט 1940 הגיע עם קבוצת מעפילים לווינה. את סיפור עלייתו תיעד גד ביומן אישי, שממנו לוקטו הפרטים שלהלן, ושבו מצטיירים בפרוטרוט כל הטלטולים והתלאות וכל מעשי הגבורה של המעפילים - כנגד כל הסיכויים:

הקבוצה שגד (עדיין בשמו הגרמני, הורסט) חבר אליה היטלטלה בספינות שונות, ממדינה למדינה, ולבסוף, ב- 14 בספטמבר, עלתה בנמל טולצ'ה לאונייה 'פסיפיק', שהפליגה בדרכה לארץ. תנאי הדרך מתוארים כקשים ביותר, תחת איומי שביתה של הצוות, בצפיפות ובתנאי מזג-אוויר קשים, מיטלטלים המעפילים מנמל לנמל. ב- 1 בנובמבר, כשהעולים ראו את בתיה הלבנים של חיפה, התלוותה לספינה ספינת משמר בריטית, ואחרי מספר ימים הועברו המעפילים לאונייה 'פטריה', במגמה להרחיקם מחופי הארץ. על האונייה פרצה שביתה, מלווה בפעולות מחאה. ביום 25.11.1940 חובלה 'פטריה' ע"י אנשי מחתרת יהודים כדי שלא תורחק מהארץ, אך הפיצוץ היה גדול והיא החלה לשקוע. חלק מהעולים טבעו. הנותרים על הסיפון, וגד-הורסט ביניהם, מורדים לחוף ומובלים למחנה העולים בעתלית.

לאורך כל יומנו של גד לא נזכרת המילה "אני". המילים המסיימות את יומן ההפלגה הן "אנו בארץ".

עם השחרור מעתלית הגיע גד לקיבוץ כפר-סאלד, בו חי בשנים הבאות והקים משפחה. בפילוג עבר עם משפחתו לקיבוץ גבעת-חיים איחוד.

בכ"ו בניסן תשט"ז (07.04.1956), כשחברי גבעת-חיים שעיבדו חלקת אדמה באזור חצרים נסעו בטנדר בתום יום העבודה, בסביבת מושב אחוזם, נפתחה עליהם אש מסתננים. מהירי נהרג גד במקום.

בן 36 במותו. גד הותיר אישה וילדים. הובא למנוחות בבית העלמין בגבעת-חיים איחוד.

בקיבוץ הופקה חוברת לזכרו של גד, ובה דפי יומנו האישי.

מתוך האתר לזכר חללים נפגעי פעולות איבה

גד סמואל

גד סמואל

גד סמואל

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב