דניאלה קראוס

ההורים שלי תמיד אמרו לי שכאשר תתאהב באישה ותתלבט האם זאת אשת חייך ואם ילדך העתידיים, הדרך הבטוחה לדעת -ממש לדעת היא לפגוש את אמא שלה … וכך תגלה עם מי אתה באמת מתחתן והאם בחרת נכון… וכך עשיתי

אולי את אינך כאן פיזית אך הותרת לנו אסופה אין סופית של זכרונות משותפים. משבתות קסומות אחרי שישנו כולנו אצלך בערב שישי, משעות בבריכה הקיבוצית חוגגת עם הילדים במים כנערת קיבוץ טיפוסית ומבקשת שאביא להם וגם לך נקניקיה, פיצה וכן גם ארטיק מהקיוסק ( אוי כמה אהבת ג'אנק פוד), מהעזרה האין סופית בכל הקשור לעבודה עם הידיים ( הצטיינת בכל מלאכת יד) ומעל הכל, נתת לילדים שלנו לטעום מהדבר היפה הזה של: "לגדול בקיבוץ" וזה העשיר וגיוון מאוד את זיכרונות הילדות שלהם.

בית ההורים שלי היה עמדה שנבנתה בזמן הטורקים. הוא עמד על צלע ההר בכפר סאלד, בקצה הקיבוץ, מתחת לצוק שהיה נקודת הגבול עם סוריה. העמדה נבנתה כעמדת תצפית-אש מפני שריפות בקיץ, הסורים ניסו לא פעם להצית אש בהר, בזמן שהרוח באה ממזרח. העמדה עמדה קצת מבודדת, גבוה מעל הקיבוץ, והשקיפה על כל עמק החולה, ומסיבה זו ביקש אבא לגור במקום זה.  באמת מקום מקסים. גם אני כילדה קטנה אהבתי את המיקום של הבית. אל הבית לא הובילו מדרכות אלא שביל קוצים, כשעברת דרכו נשמעו רחשושים שהיו קצת מפחידים. על אף הריחוק שלו ממרכז הקיבוץ לא הרגשתי פחד כשברחתי לשם בלילות.