שמאי מדיני
אנחנו מחזור ה'.
יחד נולדנו לאותו השנתון, קיבלנו את זה כנתון לעולם. יחד המשכנו לגן. אתה תמיד היית על עץ, מחייך עם גבס על היד או על הרגל.
מחזור ה נחום, אמנון, יענקלה ושמאי
בנעליים גבוהות הלכנו בדרך זרועת קליפות תפוזים לבית-הספר שהוקם בפרדס.
בלילות ייללו התנים בעיניים בורקות.
בחורפים הארוכים קטפנו נרקיסים. הבוץ של כפר חוגלה ליטף לנו את
הגרביים והגיע לברכיים. המשכנו לשייך
מוחמד לקטוף כלניות.
בחולות אתא שקענו בחול, חיפשנו רקפות מתחת שיחי האלה, לבית הלוי מיהרנו
לעלייה על הקרקע וגם בירכנו את העלייה לחרב לאת.
כל יום קפצנו לרפת לראות המלטה ואחר כך למדגרה של גילה אגמון, לראות
איך מקורות הברווזונים הצהבהבים מנקרים את קליפת הביצה, לראות עולם.
בכיתה ג' הפסקת לטפס על עצים, קבעת מקומך על חלון הכיתה מחייך לאלישבע
קראוס.
ואז החל הפילוג. עלינו בסתר על גג בית א' עסקנו בפעילות של המפא"יניקים,
אוספים זרעים לקרן הקיימת. בהמשך צעדנו לאיחוד הלוך ושוב הלוך ושוב לנקודה שהחלה לצמוח זרועת צבעונים זורי הוד.
שוב תפסת מקומך המתחדש על אדן החלון מחייך כתמיד.
היינו עבדים של הקיבוץ - קראו לזה "גיוסים. עישבנו סלק סוכר
בשדותיו של אהרון מדיני, אביך,
עשביו המריאו עד קצה שמיים. אספנו תפוחי אדמה שורות שורות, אחרי
הטרקטור שהוציא אותם מהאדמה.
לקראת הסתיו רצנו אחרי הכותנה שהלבינה שדותינו ואחרי כן, בדילול תפוחי
עץ. לפעמים היינו גם בכיתה.
ואז בסוף כיתה י', אהרון אביך יצא נגד ועדת החינוך ועשה מעשה: החליט לשלוח
אותך לכדורי.
בדרך לכדורי פתחת את ארגז הכלים שלך ומצאת בו כל טוב:
כישורים לרוב הצטופפו בו. כוחות רבים, איזון, יציבות, משמעת עצמית
זריזות, תזמון, יכולת ללמוד בעצמך, לקחת אחריות ונתיב ללכת בו - חייכת כדרכך ואמרת: "נלך על זה".
אחרי שלוש שנים סיימת את כדורי. הלכת לצנחנים חזרת לקיבוץ. הלכת לגזר
להדריך כי פיספסת את שנת השירות וחזרת הביתה.
התחברת ליענקל'ה ולאורי, העמסת על כתפיך את החבילה הכבדה של אחריות
והובלה. יענקל'ה
בתחום החברתי, אתה בתחום הכלכלי, רבקהל'ה בחינוך החלפתם את דור המייסדים.
וזהו. לא הלכת למחנות קיץ, לא לשנת חופש ולא להדרכה באמריקה הנוצצת.
החלטת לרתום את עצמך לעגלה ולסחוב אותה כל הימים, לכל הימים עד הפנסיה, בלי
תירוצים, בלי להתאונן ותמיד בריצה.
תוך כדי השלמת ידיעותיך בלילות, בנית משפחה עם רותי, משפחה לתלפיות. ילדיך
נישאו הקימו משפחות, זכית ששלוש מהן גרות פה לידך וחגי הרחיק שלושה צעדים, חקלאי
כמוך. גיטה אמך שקדה להעניק לביתך אווירה של נתינה, מסירות ומחוייבות. אתה הפנמת,
מימשת אותם והעברת אותם הלאה לילדיך.
כשיענקל'ה עזב את המשמרת, הלכת ל"גרנות" ושם, שוב, התגלית כעתיר כשרונות. מנהלי "גרנות" קשרו אותך בחוטים דקים ולא נתנו לך לנוח ממש עד היום הזה.
אני עומדת ליד קברך. גם עכשיו אתה נושא את האדמה על כתפיך. שתלת בה את
עצמך. האדמה
שאהרון אביך הוריש לך, נשאת אותה
בכוחך הרב ובכוונה רבה, בכבוד, בזיעה ובריצה.
מה עוד יכול אדם לבקש לו בחייו?
ודמעה נושרת מעיני.
זיוה רום
מפגש מחזור ה
אבא,
אתה הכל בשבילי.
הכי חי שאני מכירה.
כל בוקר ב-7:00 פנדה מקשקשת בזנב עוד לפני שאתה נכנס, אתה לוקח אותה להליכה שלך. הליכה שכל כך מזוהה איתך. זריזה, קבועה ועקבית.
אתה נכנס בחיוך, מנופף לבוקר טוב ויוצא. יעיל. הכי יעיל שיש.
צ'יק צ'ק. לעבודה… בן 86.
תמיד הייתי הכי גאה להגיד שאתה אבא שלי. בימים שהובלת את הקיבוץ לא פעם חטפת אש. הייתי ילדה ולפעמים נפגעתי בשבילך. אבל היית כל כך בטוח בעצמך והאמנת במה שאתה עושה שזה לא הצליח להפריע לך. אהבת מאד את הקיבוץ והיית מוכן להילחם בשבילו. גם אחרי שהשתנה. ידעת להתאים את עצמך לשינוי. להנות מאוכל טוב, כוס יין או טיול לחו״ל.
חג הארבעים, שמאי ונטע, יענקלה וניר
לאורך הדרך אין בעיה שלא הצלחת לפתור לנו. אופטימי חסר תקנה. אם היה מכשול: מכשיר מקולקל, מחסן חדש – אתה הראשון שנקרא לטפל.
אתה ואמא הקמתם בית שהוא מגנט לכולנו. דלת פתוחה. נכנסים, יוצאים, שוב נכנסים…
אמא כל היום בין רקמה לסריגה, מבשלת, מתקנת… אתה יוצא לעבודה בגרנות וחוזר. גאה במה שאתה עושה. הכי חרוץ שיש. חוזר כל יום לבלאגן שלנו ושל אמא. סדר יום קבוע. חוזר למרק עוף של אמא. שיגע אותך הבלאגן. מייד מסדר. חרוץ. פדנט. לכל דבר מקום משלו. אין משהו שלא מטופל.
אין גאדג׳ט שאתה לא מפצח. אין משהו שאתה לא יודע לפתור.
אהבת במיוחד לקנות מכשירי חשמל. לפני כמה ימים עוד ישבתי איתך ועזרת לי לבחור מייבש כביסה. הסברת לי איזה אפליקציה של AI הכי מתאימה למשימה ויצאנו לדרך.
שמאיצ׳יק, סלע יציב ואיתן. חרוץ וחכם. ישר כמו סרגל. השארת אחריך משפחה מלוכדת ואין סוף חוויות משותפות.
אוהבת אותך.
מודה לכולם בהזדמנות זו על כל המילים החמות והחיבוק. בטוחה שהיית שמח לשמוע אבל מזמן מתלונן שארוך מדי ויותר מדי רגש.
נוח לך במקום הכי יפה בקיבוץ שאהבת.
אוהבת,
נטע
כתב – ראובן פיינברג
ההכרות הראשונית שלי עם שמאי הולכת עשרות שנים אחורה.
כנער בן 15 אני משובץ לענף המספוא. נאמר לי להגיע לחדר אוכל בשעה 6, משם יוצאים לשדה. מקבל את פניי יענקל'ה ברנשטיין ואומר – "שתה קפה ילד, וכשתגמור אני אראה לך את העבודה הראשונה בענף". אנחנו הולכים ביחד לשכונת הצריפים של בוגרי הצבא, והוא מראה לי צריף – "פה גר שמאי, והעבודה הראשונה בבוקר היא להעיר אותו".
השנים חולפות, ואחרי השירות הצבאי שלי, שמאי, מרכז המשק, מקבל את פניי וכמובן מיד משבץ אותי לענף הכותנה. ענף המספוא הלך לעולמו ואת מקומו תופס ענף הכותנה. באותו הזמן הענף עמד בפני משבר חברתי והתארגן צוות חדש. שמאי גמר את תפקידו כרכז משק וחוזר לעבוד בכותנה. הדבר שאיפיין אותו כל השנים שהוא תמיד חזר לשדה אחרי מילוי התפקידים הציבוריים, לא דבר טריוויאלי במקומותינו.
בשנים שאחרי מלחמת יום כיפור שמאי מרכז ענף ושיתוף הפעולה בינינו מתהדק. ענף הכותנה צומח לממדים גדולים בקנה מידה קיבוצי. באותן שנים נעקרו המטעים בקאקון, ושמאי מתרוצץ בין ועדות השיפוט של משרד החקלאות על מנת לקבל מענקים לצורך ניקוז, והשקעות בתחום ההשקייה, ובכך מאפשר צירוף החלקות לגוש אחד, מה שמאפשר להגדיל ולהגביר את יעילות העבודה.
בשנים מאוחרות יותר שמאי נבחר לתפקיד ציבורי נוסף – גזברות. וכשהוא בתפקיד זה, אנחנו מקבלים החלטה אסטרטגית להיכנס בהשקעה גדולה מאד לתחום ההשקייה בטפטוף, שהיה אז עדיין בחיתוליו. העובדה שבאותו זמן גם עוברים להשקייה במי קולחין, מחייבת את המעבר לטפטוף על אף ההשקעה היקרה כשמדובר באלפי דונמים. לזכותו ייאמר שהוא ראה את הנולד, ונתן גיבוי ממסדי לנושא שהצריך השקעות עתק.
שמאי גומר את תפקידו וחוזר לשדה, והענף ממשיך להתפתח ולגדול ומהווה דוגמא לענף מצליח במשקי 'גרנות'. הצוות חזק ומגובש, כשהמשפט המאפיין אותו, בעיניי, הוא - שלם העולה על סך חלקיו.
שמאי שבוגר משאר עובדי הענף בעשור שלם הוא ראשון בין שווים. שמאי כחקלאי מצוין ומקצועי, חדשן בנשמתו, דעתן גדול, ממשיך לפתח את תחום ההשקייה בטפטוף ומתמקצע בו עד כדי כך שהוא מגיע לרמה של מהנדס מים. ענף הכותנה מגיע להשגים גדולים מאד בתפוקות ובהכנסות מהענף.
באותן שנים כל העבודה נעשית בכוחות עצמנו. המילה 'תאילנדים' לא קיימת בלקסיקון, כל העבודה נעשית על ידי חברי ונערי הקיבוץ. אפילו את עישוב הכותנה הזכור לטוב אנחנו עושים בעזרת גיוסים של חברים בשעות אחרי הצהרים ובשבתות.
לקראת סוף שנות ה-80 הצוות זוכה להכרה ארצית בהשגיו ומקבל את פרס סם המבורג היוקרתי. כמובן ששמאי הוא זה שעולה לבמה בטקס שנערך בהשתתפות השר לקבל את הפרס.
בתחילת שנות ה-90 שמאי חוזר לקדנציה שנייה בתפקיד מרכז משק. ומשם הוא יעבור לניהול ענף הרפת ב'גרנות'. הוא היה פעיל מאד בכל הוועדות המקצועיות וגם שם נלחם על האינטרסים של הענף, של האזור, ושל הרפתנים. שמאי היה חסיד נלהב של ייצור עצמי של המזון לרפת, ודחף לייצור עצמי, לא תמיד לשביעות רצונם של אינטרסנטים שונים. הוא טען שרפת מקומית צריכה ליצור לעצמה את המזון ובכך להוזיל את העלויות של ההוצאות.
שמאי במרכזיית הטלפונים במזכירות הישנה
בשנות עבודתי ב'גת' היו לי קשרים עם רפתנים ומרכזי מזון ברחבי הארץ. תמיד כשהגעתי והתברר שאני מגבעת חיים השם שמאי מדיני עלה על שפתיהם...
איבדנו אדם שהיה מופת לחברה הקיבוצית שלנו. במשך כל השנים כחבר קיבוץ שמאי נלחם ומשתתף בכל דיון ציבורי הקשור לחברה ולמשק בגבעת חיים. על נושאים שקרובים לליבו ולתפיסתו הוא אומר תמיד את דעתו, אם באומר ואם בכתב. שמאי היה דוגמא לחבר נאמן ומסור לביתו הקיבוצי.
ביום ראשון לפני שבוע נכנסתי אליו לביקור. שמאי שכב במיטה, חלש עד כדי כך שהוא התקשה בדיבור. הראש היה צלול וחד, כתמיד. זה רק הגוף שבגד בו. אנחנו מחליפים דעות, כרגיל, על הרפורמה בענף החלב שעכשיו עולה שוב לדיון, ועל נושאים הקשורים לרפת המקומית. זו הייתה פגישתנו האחרונה...
משפט אחרון ואישי, שהולך איתי בראש כבר הרבה שנים – לעולם, ועד יומו האחרון יזכור בן קיבוץ של פעם - מי, היכן ומתי - לימד אותו לנהוג בטרקטור.
ואני זוכר כמו היום את אותו בוקר אביבי בשדה סלק הסוכר בקאקון, שמאי קם מכיסא הפרגוסון 35 האדום ואומר לי – "מעכשיו אתה נוהג".
שמאי, אנחנו מביאים אותך היום לקבורה באדמת גבעת חיים, אדמה שהיית גדול מעבדיה, אתה ראוי לה והיא ראויה לך.
ראובן פיינברג
חג השבועות 31/05/1998
כתבה: חנה'לה פרנקל
כבוד הוא לי, בחג הביכורים, ביום אחרון לחודש מאי
כאן לברך, רכז המשק היוצא מבית שמאי...
אחרון אחרון חביב קטן אבל גדול
משקנו הוא ריכז, לא פעם – פעמיים!
עלי כתפיו השריריות משך עליו העול
כנמלה זו הדואגת ליום המחרתיים שהוא חג בשבילו, סתם יום של עמל של חול, את חותמו על קיבוצנו, תבע בשתי ידיים
מפתח לו מגיע בגודל שניים צול!
מגזע איכרים ענק של אבא אהרון
חרוץ וגם נחוש, רב-תושיות, קומפקטי
הוא לא יהיה (כך נקווה) האחרון והשלשלת תמשך באופן אוטומטי
וכך בעוד שנים בסוף של חודש מאי
יוכרז שהמפתח עבר לידי חגי!
המון המון תודה וברכות מכולנו