אילנה צביון

בפעם הראשונה שנכנסתי אל ביתכם הצנוע בקיבוץ, התקבלתי בחיוך רחב ובחום לב יוצא דופן. מהרגע הראשון כשישבנו יחד, שוחחנו והכרנו, ואת סיפרת לי ברגש על עצמך, על דב, ועל אורי כילד קטן וסקרן.

וכאשר קמתי ללכת, חיבקת אותי בחום ואמרת בקול שכולם ישמעו: “את תבואי שוב, נכון?”

החיבוק ההוא, הראשון – היה הסימן לדרך משותפת שנמשכה שנים רבות, והוא יישאר בליבי לנצח.

כאשר מדברים על יחסי כלה וחמות, עולות לעיתים קלישאות ודימויים על קשיים ומתחים. בכל פעם שחברותיי סיפרו על מערכות יחסים כאלה, ידעתי עד כמה אני זכיתי – בחמות נדירה, עדינה ומיוחדת.

תמיד היית שם – תומכת, נוכחת, אך לעולם לא מתערבת. הערצת את המשפחה שלנו, שמחת בילדות שגדלו, והאמנת בבחירה של בנך. 

הגם כשלא דיברנו על כך במילים – תמיד הרגשתי את אהבתך.

התבוננתי בך ובקשר העמוק שהיה לך עם דב, אהובך ושותפך לחיים. ראיתי בכם מודל של זוגיות – כזוג יונים, תמיד יחד, מלאי אהבה, חיבה וכבוד הדדי. גם כאשר לא יכולת להתלוות אליו לכל מקום, תמכת בו, עודדת אותו, ואפשרת לו להמשיך ולממש את עולמו. ידעתי – אם זו הדוגמה שבנך ראה בבית, וזהו המודל שבן זוגי למד לפיו – אזי בחרתי נכון.

לאט לאט גדלו הילדים, הקימו בתים, ואת? -  גאווה גדולה תמיד ניבטה בעינייך. כל יום הולדת לווה בחפיסת שוקולד או בונבוניירה, מעטפה בכתב ידך, ברכה מחממת לב ומתנה לה חיכו הנכדים בקוצר רוח.

כל בוקר התקשרת לשאול – איך עבר הלילה עם התינוקות? איך הם גדלים?  הם אכלו מספיק? והנכדים ידעו שתמיד יש מי שמספר בגאווה על המילה החדשה או על תעלול שובב שלהם. כולנו זוכרים בצחוק את הגשם שיצא מהחלון... וכשאף אחד לא הבין איך יכול להיות שגם יוצא מהחלון ולא נכנס אל הבית פנימה? הסברת ברצינות שזה נכדך גשם, שטיפס על אדן החלון שהיה פתוח ויצא החוצה... .

וימי שלישי אצלך במטבח עם המשפחה…

הארוחה הקבועה, המאכלים הפשוטים והאהובים שהפכו למסורת משפחתית: פיצת האטריות המפורסמת (שאני בטוחה שאת המצאת), קלחי התירס בקיץ, ערמת הצנוניות שמהן זנבו הנכדים בצחוק, והכריות המיוחדות ששמרו את הביצים הקשות והמרק חמים – הקוחקיסטה. מילה אחת שמכילה עולם של טעמים, ריחות, זיכרונות וחום ביתי שאין כדוגמתו. ועגלת התה, וקופסת קסמי השיניים בצורת ציפור... חפצים וכלים של עולם של קיבוציות פשוטה וזיכרונות בית ההורים בגרמניה.

כשדב הלך לעולמו, ליבך התקשה לקבל את הפרידה. ובכל זאת, המשפחה המשיכה להקיף אותך באהבה ובאחזקה, כשם שאת הקפת אותנו כל השנים.

הנכדים גדלו, וכל שלב בחייהם ריגש אותך. תמיד ביקשת לדעת, לשמוע, להיות חלק – וגם כשהם התקדמו הלאה אל חייהם, ידעת לשחרר באצילות, וגאוותך בהם ניכרה תמיד.

בשנים האחרונות, כשהגוף נחלש והזמן עשה את שלו, ילדייך היו לצידך בכל יום, במסירות אין קץ – כפי שהם למדו מכם. המטפלות האוהבות מקסי ולינדה ואח"כ יולי עטפו אותך ודאגו לכל פרט. ואת – הודית להן  באהבה גם כששתיקה החליפה את המילים.

אילנה, חמותי האהובה, היית לי כאם שנייה. אני גאה ומתברכת על הזכות להיות כלתך, ועל כך שהיית סבתא אהובה לבנותיי.

שמך – אילנה אלנה יוליה ליאונור – שם של אצולה, ואכן היית אצילת נפש בכל מעשייך וצנועה על אף אצילותך..נוחי בשלום על משכבך. אני מאמינה ומקווה שבמקום אחר, את כבר פוגשת שוב את דב אהובך, כפי שחלמת בשנים האחרונות.

אוהבת לעד,

כלתך – שוש