ציפי נחמני

- כג כסלו תשפ"ה
4/9/1950 - 24/12/2024
.jpg)
ציפי נולדה בבית היולדות ברחובות להוריה משה וחנה קרילוביץ' בשנת 1950.
לאחר כשנה וחצי נפרדו הוריה והיא נשארה בחזקת אביה.
מאחר והוא לא יכל לטפל בה ולעבוד, היא נמסרה למשפחה אומנת בבאר שבע לתקופה של שנה בערך ואביה היה בא לבקר אותה כל אימת שיכל.
בהיותה כבת שנתיים וחצי, נישא אביה בשנית לאסתר.
הם גרו אז באשקלון ושנה לאחר נישואיהם, נולדו להם יוכי וברכה ובהמשך איריס.
בגיל הגן עברו ההורים לגור בעיר רחובות.
בסוף כיתה א', הכניסו אותה ההורים ללמוד בקיבוץ פלמחים, בכיתה הראשונה שמנתה תשעה ילדים.
בפלמחים היתה ציפי אצל משפחה מאמצת - משפחת לויטה, עד עזיבתה עקב נישואיה, בשנת 1985.
ציפי מספרת שהחיים בפלמחים היו נהדרים, הקיבוץ שוכן לחוף הים התיכון והיא זוכרת שכשהגיעה לשם, פחדה לישון בלילות בגלל רחש הגלים.
הם גרו בבית ילדים ולכן ילדי כיתתה עשו משמרות ליד מיטתה כדי שתוכל לישון בשקט, עד שהתרגלה.
בפלמחים קיבלה חינוך ימי והיתה בנוער העובד והלומד, היא זוכרת שהיציאה למחנות וטיולים היתה חובה והיא לא כל כך אהבה.
.jpeg)
.jpeg)
באדיבות ארכיון פלמחים
הפעילות התרבותית והחברתית שלהם, היתה פנימית, כיוון שהם היו הקיבוץ היחיד מבין מושבים בבית הספר.
בכיתה ט' הם אוחדו עם כיתה של ילדי חברת נוער בני גילם, שהגיעו לקיבוץ.
האיחוד של שתי הקבוצות, היה קשה בהתחלה, אבל אחר כך הם התרגלו וידעו למצות את הטוב ביותר במצב החדש.
.jpeg)
באדיבות ארכיון פלמחים
עד סיום כיתה י"ב בפלמחים, לא ניגשו לבחינות בגרות, אלא הגישו עבודות גמר גדולות.
בשנת 1968 סיימה ציפי את לימודי התיכון ובמקום להתגייס לצבא, היא החלה ללמוד בבית ספר לאחיות מוסמכות בבית החולים קפלן ברחובות.
היא למדה שנה והתגייסה לצבא, שם שירתה כחובשת מוטסת בחיל האויר.
את שירותה הצבאי העיקרי, עשתה בבסיס טילים בדרום הארץ ולאחר שיחרורה, גויסה שוב ליחידה כאחראית מרפאה בקבע.
ציפי אומרת שאהבה את הצבא והיה לה נהדר.
לאחר שיחרורה, חזרה לקיבוץ ועבדה הן כמטפלת בבית התינוקות והן במרפאת הקיבוץ.
.jpeg)
באדיבות ארכיון פלמחים
בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים, לאחר שירות של חודש במילואים בבסיס חיל האויר בפלמחים, שוחררה וגויסה לתנועה בתפקיד של אחות לישובי הבקעה שהוקמו באותו הזמן.
היא ישבה בקיבוץ גילגל וטיפלה גם בישובים נערן וייט"ב.
בגילגל היא שירתה גם כמלווה בוגרת לגרעין הבנים אשר אייש את המקום והיה לפני גיוס לצה"ל.
כשחזרה לפלמחים, הלכה ללמוד את מקצוע הקוסמטיקה, כמו כן למדה בסמינר אפעל בקורס החצי שנתי ושימשה כמזכירה ראשית של כל אגף החברה בתק"מ.
בראשית 1985, הכירה את מאיר שהיה גרוש עם שני ילדים וחי בקיבוץ גבעת חיים איחוד.
לאחר כתשעה חודשים הם נישאו, ב - 12.11.85 בחדר האוכל בקיבוץ.
בשנת 1987 נולדה ביתם הבכורה שני.
ובשנת 1990 נולד בנם השני רם.

ציפי
נפרדים ממך אחרי 3 שנים מורכבות.
ביולי לפני 3 שנים, בדיוק בתקופה שעמד להיוולד לך נכד, עברת ניתוח שממנו לא חזרת מי שאת...
מאז חלה התדרדרות הדרגתית במצבך ואובדן של יכולות. עד שאתמול נפרדת מהעולם.
אבל לפני זה אני זוכרת אותך כדודה ציפי. תמיד היית טייס המשנה של דוד מאיר.
השתלבת במשפחה המרוקאית כאילו היית מרוקאית. אירחת את סבתא מסעודה בשבתות, הצטרפת אליה במטבח ולמדת ממנה בישולים ופינוקים מרוקאים. חלקתן שתיכן אהבה גדולה למאיר, הבן הבכור, שהוא הנס, שלה ואולי גם שלך.
כשמאיר פתח את הפלאפל התמסרת כולך לעזור ולהגשים את החלום שלו. הכנת לצידו מרקים מעולים למרק היום ושניצלים עם מלא שום בפירורים, שהיו אהובים במיוחד על יהלי שלי.
כל פעם שבאנו לפלאפל, ובאנו באהבה ענקית ועד היום אני מתגעגעת, אבא ומאיר היו מתווכחים על התשלום. מאיר רצה לתת ברוחב לב, תמיד וכרגיל, ואבא כל כך רצה לשלם כדי שהפלאפל יצליח, וכמובן מתוך כבוד לאח הבכור שלו... כבוד מרוקאי....
מאיר הלך מכולנו מוקדם מידי, מהר מידי ועצוב מידי. הפרידה ממנו שברה את לב המשפחה כולה והשאירה בור ענק בלב של הילדים ובלב שלך. החוסר שלו הורגש ומורגש מאוד.
.jpg)
בשנים האחרונות לפני הניתוח נפגשנו הרבה כשהתחלת לבקר בסביום. מאוד שמחתי שבאת. זה נתן לך סיבה לצאת מהבית, לצאת לקפה עם לאהלה, לפגוש אנשים ונתן לי הזדמנויות להיפגש איתך. קצת לדבר, להתקרב. לא התעניינת במשחקים או חוגים אבל באת. הרגשתי את ההערכה שלך על המקום וההזדמנות גם בלי שהבעת את זה.
לאורך השנים האחרונות אחרי הניתוח בנווה נועם ואחר כך בבית הדר היה יפה לראות את ההתרגשות שלך מאורי, הנכד. שמרת שם תמיד, באופן מפתיע, על מעיין שמחת חיים והסתפקת במה שיש. אולי לא במודע אבל הצלחת לשדר לנו כאילו שהשלמת.
באתי אליך אתמול בבוקר, איזה מזל שהספקתי, ביקשתי לשלוח איתך דש למאיר ולהגיד לך שהוא בטוח מחכה לך.
מקווה ובטוחה שאתם יחד... תשמרו עלינו מלמעלה...
גילת שניר

חתונת ציפי ומאיר
כ"ח חשוון תשמ"ו 12.11.85
עמדו והקשיבו כל פורקי החוק,
כל עריקי צה"ל,כל שתיין תועה:
מאיר, איש החוק,המרשל של הכפר,
הפנס המאיר בכל פינה בקיבוץ – מובא היום
באזיקי אהבה – אל החופה.
אמרגן החתונות, המפיק המיודע של כל
מסיבה – חוגג היום עם ציפי את חג כלולותיהם
שמעו כל בנות החן:שוב לא תסתובב
חוגת הטלפון כרולטה מסוחררת –
כי מאיר נשא נשא לו את ציפי!
כן, מאיר! הגעת אל זו המזומנת לך!
ועתה:העמידו לו חופה
והיכנסו בברית הנישואין. מזל טוב למאיר וציפי!
ותהי דרככם סוגה בשושנים!

צוות המתפרה טיול
ציפי מספרת על בר המצווה שלה
ילדותי בסביבות גיל 11 – 12 עברה עלי בקיבוץ פלמחים, הייתי במחזור הראשון בבית הספר בפלמחים, לכן לא היה שם שום ניסיון בחגיגות בר המצווה.
היות והוריי חיו אז בעיר רחובות, בהגיעי למצוות, ערכו לי הוריי מסיבונת משפחתית בבית קפה קטן בנס-ציונה במחיצת בני המשפחה. אכלנו ארוחת צהרים והיה מפגש משפחתי וכך נגמר הטקס, ואילו בפלמחים התכוננו במשך שנה שלמה, כל בני המצווה – 10 במספר לשנת הב-מצווה.
עם תחלת שנת הבר מצווה הצבנו לעצמנו 13 משימות שאינני זוכרת את כולן, אך היינו חייבים במשך השנה לעבור את כולן. אני זוכרת, למשל, שאחת המשימות הייתה נסיעה בזוגות ליישוב רחוק באוטובוס, התמצאות בדרך – כיצד לשאול אנשים בדרך מה כיוון הנסיעה, לשלם עבור הכרטיס ולקבל עודף וכו'. כמו כן אחת המשימות הייתה "כניסה לתנועה", היה מפגן אש גדול, קיבלנו חולצות כחולות עם שרוך אדום, ונכנסנו ל"נוער העובד והלומד". נסענו לקיבוצים ויישובים אחרים והיה מרגש מאד. משימה נוספת הייתה הכרת הקיבוץ הדתי, נסענו לקיבוץ דתי לשישי-שבת, התארחנו אצל הילדים בביתם, הלכנו לבית הכנסת ואח"כ אכלנו ארוחת ליל שישי יחד, היה מעניין מאד.
טקס בר המצווה שלי התחלק לשני חלקים: הוא החל במפגן ימי שערכנו בערב, יצאנו בסירות לים ובעזרת תאורה יפה מהחוף ניתן היה לראות כיצד סירות אחרות מקבלות את סירת "ילדי המצוות" המגיעה אל החוף. אחר כך היה טקס קצר על חוף הים ואירוח הקהל עם כיבוד על הדשא המרכזי שליד חדר האוכל.
בטקס קיבלנו כולנו ספר תורה עם הקדשה, פרח ושעון שהיה מתנת הקיבוץ, התקיימה חגיגה משותפת לכולם שהסתיימה בהצגת "העולם בו אנו חיים" מאת קארל צ'אפק.
מתנות הבר מצווה שקיבלתי היו ספרים, יומנים, טבעות ושרשראות...
כתבה: ציפי נחמני – אמא של רם
מתוך חוברת בר מצווה