יורם אשד

- ט"ו חשון תשפ"ה

18/3/1943 - 16/11/2024

אבא

יקר שלי

דימיינתי הרבה פעמים את הרגע הזה, שבו אני ניפרד ממך.

כאן במקום היפה הזה.

ואני רוצה להשתמש במילים שלך שמבטאות בפשטות את מי שהיית,

את מי שאתה.

אמרת לי - תעשו את זה בלי הרבה עניינים

תבואו

תעמדו שם קצת

תגידו כמה מילים

וזהו.

תסתכלו על הנוף, ככה בשקט...

ואז תלכו הביתה.

יגל אשד

יורם אשד האיש והאדם / יפתח לב-רון

יורם הגיע אלינו לקיבוץ בעקבות הכירות עם יהודית ב-1973.

הכרתי אותו בצורה לא פורמאלית אחרי מלחמת יום כיפור, במגרש הכדורסל של גבעת חיים איחוד. מגרש הכדורסל היה אז מקום לשחרור אנרגיה לצעירי הקיבוץ, מיד כשהתחלנו לשחק יורם הרשים בצורתו החיצונית, תלתלים שחורים מוצק כסלע ויכולת ספורטיבית עם ניתור שקשה לחסום, קלע מכל מרחק. וכשנכנס בצעד וחצי, עם כל העוצמה והניתור לתוך הטבעת אפשר היה רק לנסות להפריע, אך לא היה סיכוי לעצור אותו. לא פעם כשניסיתי לעצור אותו בכוח, קיבל עצבים ויצא, עשה סיבוב סביב המגרש נרגע אמר "מצטער, לא חשוב" וחזר לשחק.

לסוסים היה מגיע אחרי הצהריים, אחרי יום עבודה בחריש על הטרקטור הצהוב שהיום נמצא בכניסה לקיבוץ, מהר מאוד התחברנו ויורם התגלה כרוכב מעולה שמתחבר לכל סוס.

עם הזמן הרגיש אצלנו בבית, יצר קשר מיוחד עם גדי ורד שיודע להקשיב לו. הוא ביקש לתרום במה שרק אפשר והתחלנו בבניית האורווה החדשה דאז, שהיום היא לפני מעבר נוסף לבית חדש. גדי ורד ריתך- כמובן בהתנדבות, ויורם נרתם לעבודות העץ ויציקות הבטון.

תוך כדי עבודה נתקלנו בקשיים, ויורם ידע לתת פתרונות כמעט בכל בעיה, חושב שתי דקות ונותן תשובה הגיונית בכל התלבטות. גיליתי שהאיש השקט שלצידי, חכם בצורה מבריקה, נעים ואיש צוות לעניין. במהלך העבודה יצאנו להפסקת כוס קפה, טיול רכיבה בפרדס סביב הקיבוץ וכבר בדרך ליורם יש פתרון לבעיה ממקודם, חוזרים וממשיכים לעבוד. ליורם היה ידע וחוכמה שצריך לדעת רק להקשיב, לשמוע ולפתוח את הראש ליצירה משותפת.

השנה 1976, עבדנו תקופה קצרה ביחד באבוקדו בחלקה הצעירה שנקראה "בית הלוי", יורם עבד בהשקיה ובעיקר הכין מגיני רוח מיוטה לעצים הצעירים, נוצר בינינו קשר מיוחד. בזמן העבודה באבוקדו עלה רעיון לכבוש את גבעת אליעזר ולנסות להקים במקום בוסתן, התחלנו כמה משוגעים לחפור על הגבעה השוממה שאז נקראה "גבעת אליעזר" על שם אליעזר הלברשטט. החפירות התבצעו תמיד אחרי הצהריים אחרי העבודה, כבר בהתחלה הגיע האגרונום הכל-יכול זיגי קאול, והתחיל לצרוח עלי שבגבעה הזאתי לא יגדל ולא יצמח שום צמח, יורם ניגש אליו ונעמד מולו, הודיע לו שזה לא עניינו כי הוא רוצה לחפור. נכנסנו למוטיבציה כפולה אחרי הנאום של זיגי, גדי ורד הביא את המחפרון, חפר בורות ענקיים ואנחנו עם הטרקטורים ועגלות נסענו הלוך וחזור לרפת להביא זבל אורגני כדי למלא את הבורות.

בהפסקות ישבנו הרבה על הגבעה ומהסיפורים היה ברור שיורם הספיק לטייל ולראות עולם לפני שהגיע לקיבוץ, רוב הזמן עבד כמאבטח של אוניות בצי הסוחר אך גם לטייל מתוך סקרנות כדי להכיר את העולם. לגבעת חיים הגיע אחרי שטייל באמריקה, חרש את הכבישים ביבשת הגדולה, טייל וישן באוטו עם חבר נוסף מקיבוץ דפנה עד שנעצר והתמקם אצל משפחה בקליפורניה, וכשגמר את הטיול חזר לארץ ואחרי תקופה קצרה הגיע לגבעת חיים.

הרגשתי שעניין הסוסים היה קרוב לליבו וכאן גם מצא את מקומו בשעות הפנאי, היה לו ניסיון בסוסים מהתקופה שהיה ילד בקיבוץ דפנה, כשיצאנו למסעות של כ-50 קילומטר לכרמל, מעולם לא התלונן על קושי או כאבי שרירים, כשבילינו ביחד על ובין הסוסים יורם ידע לדבר על הכל. היו גם שתיקות בלי הסבר, כי זה האיש אחד ומיוחד ולפעמים שופך ידע בלי הפסקה. בהמשך יורם התנסה בכל הענפים בקיבוץ- בגידולי שדה, בכותנה, בהודיה, בפרדס, ותקופה קצרה גם כאיש טכני עם רענן במטבח, בסופו של דבר מצא את מקומו בנגרייה שם גם נהנה מהיצירה. את העבודה בנגרייה הכיר בקיבוץ דפנה כששימש עוזר לאבא חיים קרונהיים, שהקים את הנגרייה בדפנה ועבד בה עד גיל מבוגר מתוך אחריות ומסירות למקום שהקים. ההורים של יורם, יונינה וחיים יוצאי גרמניה עבדו קשה ולא דיברו יותר מידי, אנשים קשוחים בהתנהלותם כך ציין בכמה הזדמנויות.

יורם כבן יחיד ספג לעצמו התנהלות דומה, ויצר קשר עם מי שהתאים לו. ועם מי שלא יצר קשר רק הפסיד. סופו של דבר לא הכיר את יורם האיש, ואת הלב הגדול שהיה לו.

יורם כאיש משפחה העריץ והעריך את יהודית, היה גאה בשני ילדיו ישי ויגל, וציין את העובדה שהוא היה בן יחיד ואמר ששני ילדים יכולים להנות ולשחק ביחד אחד עם השני.

בברית של ישי

אלכס בנאי ביחד עם נכדו ישי

בסוף שנות ה-90 בשיא היצירה והתרומה שלו בנגרייה התחילו להופיע כאבי בטן חזקים שהטריפו את יורם, הוא ניסה בדרכים שלו להגיע לפתרונות, ולא הגיע לשום מוצא. בשלב מסוים הפסיק לאכול כמו שהיה רגיל, איבד משקל רב מהגוף השרירי והמוצק, ניסה לשמור על כושר בהליכות שהלכו והתקצרו, השרירים נעלמו והאיש הביריון והחזק פשוט נחלש ונסגר בתוך עצמו. סובל וסובל ואין פתרונות למחלה המוזרה, עבר בדיקות ולא מצאו משהו מיוחד, הפסיק לעבוד בנגרייה מקום שהיה קשור אליה וצוות המגובש.

בחיפושים אחרי עבודה מתאימה לאור מצבו עבר להיות שומר לילה בקיבוץ, גם בעבודה הזאת יורם מצא עניין ונרתם במסירות רבה. בשעות הקטנות של הלילה פיתח רגש מיוחד לשועלים שהתמקמו בנקודות סתר בחלק הצפוני של הקיבוץ, ידע על כל מערה והכיר את האמא והגורים הקטנים. היה יושב בשקט צופה בהתנהלות השבטית של השועלים, עוקב אחרי משחקי הלילה של הגורים. יורם היה מבקר שלוש מערות קבועות מידי לילה, וגם נהנה שאיש לא יודע ולא מפריע להם לחיות, מיקומן היה מעל מרכז מזון, במתחם התאילנדים הישן ומעל בית הקברות לכיוון נוי, במקום זה נשארה משפחה ב-2024 שעדיין מתגוררת במערה שיורם גילה.

בתקופה שעבד כשומר לילה היינו נפגשים הרבה באורווה בשעות לא רגילות, יורם פנה אליי שנצא מידי פעם על חשבונו לטיול בארץ כי הוא זקוק לצאת להתאוורר לטובת בריאות הנפש, נסענו ודיברנו הרבה על הכל. הרבה פעמים היינו מגיעים בסוף לקיבוץ דפנה, לשבת קצת עם אבא של יורם לאכול דגים של הגליל ולצאת חזרה כדי להספיק לשמירה. אלה היו ימים של שגרה, יורם סובל בשקט ובערב הוא יוצא לשמירת לילה, מידי פעם בערבים היינו קופצים ביחד לבקר את יהודית שהזמינה לארוחת ערב, היו לילות שהצטרפתי ליורם כדי לראות את התפתחות גורי השועלים ואת הרגלי המשחק (גן ילדים של שועלים בתוך הקיבוץ).

ואז הגיע השבר הגדול הידיעה על מותו הפתאומי של הבן ישי בתאונת דרכים, השבר היה כל כך גדול שייסר את יורם במשך תקופה, היו מחשבות ותהיות, ספקולציות האם היה אפשר אחרת. תוך כדי נסיעה בטיול השבועי פתאום יורם נזכר ומתחיל להרהר למה זה קרה וכולו היה בתוך העניין, הרגשתי שיורם נכנס למצב של התייסרות, החברים מהשייטת הגיעו ניסו לעזור הביאו דגים ושתייה הדליקו אש והעלו ליורם את המורל. המפגשים עם הצוות של השייטת היו משמעותיים בזמן הזה, חבורה שישבה והעלתה זיכרונות ויורם היה שותף לשיחות אך לא לאורך זמן כי כל אחד ממשיך בדרכו ויורם הלך ונחלש. גם את הנסיעות בשלב מסוים הפסקנו, יורם בהדרגה איבד את השמיעה ואני חירש כבר שנים רבות באוזן ימין וכך לשבת באוטו צמד חירשים עם הרעש של המנוע היה בלתי אפשרי לשמוע אחד את השני ובעקבות כך הפסקנו את הטיולים. בהמשך יורם היה כל כך חלש שקיבל את ההצעה לעבור לנווה נועם כדי שאפשר יהיה גם לעזור לו וכך בשנים האחרונות קיבל עזרה מהצוות המסור של המקום.

יורם היה שותף למפעל חיי ועברנו כברת דרך ארוכה, תרם את חלקו הרחב בדרך האופיינית רק לו, שקט, חכמה ויצירה, וכך יישאר לי כזיכרון לעד.

הספד של בועז שקדי ליורם אשד בהלוויה 17.11.24

יורם יקר

הגעת לגח"א ליהודית שלך והחיבור איתך היה מאותה יחידה.

החברים שלך מהצוות בשייטת, מספרים על איש אחלה גבר, מצטין בכל שלבי הקורס, הכי חזק, הכי ספורטאי מצטיין וצולל מקצוען.

תמהיל של צניעות, פשטות ואפס זיופים עם תובנות מעניינות אחרות וחכמות, שאיפשרו לי להתחבר אלייך.

חוסר ההשתייכות שלך והריחוק מאנשים, הפכו את המפגשים איתך למאתגרים וכייפים.

ראיתי אותך בנוה נועם כשהיינו באים חגית ואני. ואתה, כמה חיכית וכמה אהבת את הדיבור, וכמה היית פתוח.

סיפרת על מה שהיה בתקופה שעבדת בהודיה ובמג"ח והכי ותמיד על יגל שלך.

אהבת קצר וקיבלת קצר.

אזכור אותך כאיש יחודי.

בועז שקדי