פגישת מחזור י' 2005 מאת יעקב שניר

בואו נסכים שגם אתם מתקשים להודות, אך העובדות חותכות –  אנחנו בני ששים. 

כולנו בעצם זכינו להיוולד הודות לאופטימיות הבלתי נלאית של הורינו: תזכרו את השנים 1944/45: באירופה משתוללת מלחמה כבר חמש שנים, המנדט הבריטי מונע הגעת ספינות מעפילים לארץ, המרד הערבי מלפני כמה שנים מסמן משהו על עתיד היחסים בין יהודים לערבים, ברל כצנלסון נפטר, שושנה דמארי מגיעה להופעה בכפר-סאלד – אבא שלי אוסף אותה עם סוס ועגלה בחאלסה, ובגבעת חיים מגדילים את פס הייצור לריבות על פי דרישת קנייני המזון של הצבא הבריטי הפרוש על פני כל המזרח התיכון.