הכרתי את עודד רק בשנותיו האחרונות.
בהתחלה - שלום-שלום עם חיוך, בשביל העובר ליד ביתנו.
בהמשך - על הקלנועית ואני עם מזמרה ביד, ועודד מבקש בעדינות אם אוכל לגזום את הענפים שחוסמים את מסלול הקלנועית ומודה בחיוך של הכרת תודה.
ואז - אנחנו נפגשים מספר שנים ללימוד יהדות עם צביקה ויותר מאוחר אצל יותם ועמית - בשירת ולימוד פרשת השבוע. עודד בא כדי ללמוד, פחות בשביל הניגונים ועוד פחות בשביל לשמוע את הגיגיהם של כל חברי הקבוצה. בכל מפגש, הוא היה מוציא פתק קטן מכיס חולצתו, ממנו קרא פרשנות של אחד מחוקרי המקרא לאותה פרשה. לאחר כשנתיים, כשלא הצליח לשכנע את הקבוצה ללמוד בדרכו, נפרדו דרכינו.
המפגש האחרון, המשמעותי ביותר עבורי - התקיים בשנה האחרונה לפני מותו, כאשר הצטרף לקריאת פרשת השבוע בליווי ניגונים - במרפסת ביתנו. הרגשתי שעודד עובר תהליך של התיידדות עם הניגונים ובתקופה האחרונה, שר מתוך דבקות הולכת וגוברת, כשחיוך על פניו. למפגש הביא תמיד פרשנות של ישעיהו ליבוביץ, מתוכה סימן את הדברים שנראו לו משמעותיים. הוא הקפיד לבדוק בכל שלב, האם הרעיונות שהביא מדברים אלינו. הוא ביקש שנפסיק אותו, אם זה מתארך מדי. הרגשתי שחשוב לו מאד להיות מתואם ורגיש לצרכי הקבוצה. בפעמים האחרונות התקשה כבר עודד לקרוא מן הכתוב ואנחנו קראנו במקומו, את הקטעים שסימן מראש.
מאז שהלך לעולמו, אנחנו ממשיכים לפגוש את עודד כל שבוע דרך פרשנותו של ליבוביץ, אותה אנחנו מקפידים לקרוא כל שבוע.
אני רוצה להודות לך עודד, על שדרכך הכרתי את משנתו של ישעיהו לייבוביץ והוא עכשיו גם חלק מעולמי.
