תגובות
  הוספה

  מייל המגיב כותרת פעולות  

החבר הטוב ביותר
רון ארזי
18/04/2015 05:35
גבי היה חבר הילדות הטוב ביותר שלי. כל דבר עשינו ביחד. ממישחקי טרזן על עצים ועד חוגי אלקטרוניקה עם אבנר אנגל וחיים וויטל ומעבדת קליטת שידורי חובבים עם דוד גמפל (בצריף האופניה). קלטנו שידורים אפילו מאוסטרליה.
יום אחד החלטנו לעשות סירה. מצאנו סירה של אופנוע והיצבנו אותה על רגליים מאחורי הבית של אולגה ואלכס הוריו, בשיכון עולים. צבענו את סירת האופנוע בקפידה רבה בצבעי סירת מירוץ מבריקים וסידרנו לה שני משוטים. לאחר הרבה עמל ויגע ראינו כי טוב והחלטנו שסירת המרוצים שלנו מוכנה. סחבנו את הסירה לבריכת השחיה. הורדנו אותה אל המים וגבי התנדב להיות החותר הראשון. ברגע שגבי התיישב בסירה ואחז במשוטים... החלה הסירה לשקוע ומייד הפכה לצוללת מירוצים.
עכשיו גם מותר לגלות שהקמנו חבורה סודית. החבורה נפגשה בחשאי ועסקה בעניני שושו של ילדים ונערים. בדרך כלל מעשים טובים שנעשים בסתר... אך גם מעט אחרים.
שני דברים על גבי שלא יודעים ולא צוינו בשום מקום.
האחד שאת עבודת בר המצווה שלו עשה על "מצדה הקטנה". אילולי גבי לא הייתי יודע שבעת מלחמת העולם השניה וכאשר היה נראה שהגרמנים מתקרבים אל ישראל הן מצפון (אירופה ותורכיה) והן מדרום (לוב ומצריים) ואולי אף ממזרח באם קישריהם עם קאוקג'י יתפתחו, והיות וידעו שהבריטים מתכננים נסיגה, הוחלט בהגנה להתכונן ובשעת הצורך לאסוף את כל הישוב העברי אל צפון הארץ ולהתבצר בהרי הכרמל והגליל. הוכנו תוכניות לביצורים ובונקרים וכל מה שצריך לקראת מערכה כזאת. לחלק של הכרמל בתוכנית זו קראו מצדה הקטנה.
על כל זאת למדתי מעבודת בר המצווה של גבי.
דבר שני – העבודה על ערימת הזבל במשק בית הספר. את זבל העגלים העברנו במריצות אל ערימת הזבל במורד הגבעה ליד לול התרנגולות. דומני שהיה זה יצחקי, מורה החקלאות האגדי, שהיציע לגבי לבחון דרכים לטייב את ערימת הזבל כך שיגיע אל השדה בצורה אופטימלית עבור הצמחים. בשיתוף עם משה דייג גבי אירגן השקיה לערימה. הזבל המושקה תסס והתחמם. גבי טמן בערימה מלמעלה ומהצדדים מדי חום ורשם על טבלאות את כמויות המים שהושקו ומידות החום שנקראו. אני חושב שלבסוף התוצאות והסיכומים הוגשו כעבודת בי"ס ליצחקי.
כאן אעבור ולא אתעכב על הרבה ידוע. על גבי כמדריך ו/או חבר וועדות בחברת הילדים. על טיולים שעשינו ביחד ועוד הרבה עד אל הצבא וימיו האחרונים.
סיני. ימי מלחמת ההתשה. גבי מפקד מעוז פיזמון ג' בקו בר-לב ליד תעלת סואץ אל מול קוניטרה. באותו זמן אני במבצעים חיל אוויר בביר-גפגפה/רפידים. בעת הצורך (כל יום – כמה פעמים ביום) שולח מסוקים לפנות פצועים מהקו על פי נוהל קבוע ומשופשף.
יום אחד מודיעים לי מחמ"ל אוגדת סיני שיש פצוע במעוז ג'.  בחוש ידעתי שזה גבי והפעלתי נוהל בהול להזנקת מסוק פינוי.
שברתי את כל הכללים ובלבד שהפינוי יתבצע כמה שיותר מהר.
הודעתי לטייסים ולרופא שרכב בדרך לאסוף אותם. במקביל הודעתי למכונאים בטייסת המסוקים להכנס למסוק ולהניע אותו ולהעביר את המסוק דרך שלב ההנעה והחימום כך שברגע שיגיעו הטייסים יוכל להמריא. במקביל הודעתי לנהג הרכב שיקח את הצוות המוטס ישר למסוק וידלג על שלב העדכונים והכנת הטיסה במבצעים.
בינתיים ביקשתי מיאיר מדיני שהיה בחמ"ל האוגדה לבדוק את הנ"צ (פינוי לאחור) אליו יפונה הפצוע ואת תדר הקשר אל הכוח המנחית בשטח ואם אפשר שיבדוק גם את שם הפצוע.
הטייסים היגיעו למסוק והמריאו והתקשרו לברר את היעד. אמרתי להם שיטוסו לכיוון טאסה ומייד אעביר להם פרטים נוספים.
יאיר חזר אלי ואמר שזה גבי וגם נתן לי את הפרטים הדרושים מהשטח. העברתי את הנ"צ לפינוי והתדר בקוד לטייסים במסוק.
פינוי מוטס היה מתבצע בדרך כלל אל הבית חולים שדה שברפידים ולאחר טיפול בפצוע וייצוב מצבו היה מוזמן מטוס תובלה מהארץ לפנות מספר פצועים ביחד אל בית חולים מסודר.  
הפעם חתכתי כללים. הודעתי לטייסת התובלה להוציא מייד מטוס לכיוון רפידים לקלוט את הפצוע ברגע שיגיע מהשטח ולהעבירו מייד לארץ. מטוס התובלה התארגן והמריא.
בינתיים אכן התבצע האיסוף של גבי אל המסוק שעכשיו כבר היה בדרכו חזרה. הרופא המוטס התקשר וביקש להודיע לבית חולים סורוקה בבאר שבע שהם טסים ישירות לשם היות והפציעה היא פציעת ראש קשה וחמורה. הודעתי מייד לבית החולים שיתכוננו לקבל פצוע ראש ומייד אחר כך הודעתי למטוס התובלה שהיה בדרכו אלינו לרפידים שישוב על עקבותיו היות ואין צורך שיגיע.
לשמחתי מעולם לא בדקו בחיל האוויר מה הייתה ההזנקה המיותרת הזאת.
באותו ערב התקיימה בבסיס מסיבת ריקודים. הלכתי אליה ורקדתי החוצה את כל המתח והתיסכול שהיו בי. רקדתי בשביל גבי. רקדתי אולי כמו ריקוד מרפא של האינדיאנים. רקדתי ושלחתי כל מה שאני יכול אל גבי.
למחרת התקשר אלי ממטה חיל האוויר עמי ברנע וסיפר שגבי נפטר.