אדם אמיתי
- ב אלול תשפה
1.10.1940 - 26.8.2025
אחי אדם
חמש השנים האחרונות לא הטיבו עמך. אתה שהיית איש חכם, דעתן, בעל עקרונות וידי זהב כבית בראשית הקורונה ולא חזרת להיות – אתה.
את שנות ילדותנו עברנו יחד בקיבוץ שריד בלינה המשותפת ובבית הצנוע של ההורים העמוס בספרים - שם גם נחשפנו לתרבות, אומנות, ציור וערכים. אבא – סופר, משורר, צייר, עיתונאי, עורך ומתרגם. אמא – מורה. ואתה – ילד של עשייה - לא של ספרים.
לימים אנחנו יוצאים לשליחות מטעם התנועה לעיר סאו פאולו בברזיל - הארץ הלא נודעת ועולמנו מתהפך. מילדים יחפים הרצים בשבילי הקיבוץ, טסים על אופניים ומשחקים על המדשאות עם החברים הגענו לעיר ענקית תעשייתית, מלאה בפשע, עוני, ברים ושיכורים. אלימות ומנהגים נוקשים בביה"ס.
אותי הכניסו ישר ללימודים אבל אתה, שכבר נשקת לגיל 13 והיית צריך לעשות מבחני כניסה לגימנסיה בפורטוגזית, זכית לוויתור של ההורים על התהליך ולמדת מתמטיקה עם אמא, ועם מורה פרטי למדת פורטוגזית. שאר הזמן טיילת בין סאו פאולו לבין ריו דה ז'נרו, השתתפת בטיולי התנועה ובמחנות התנועה ועשית חיים משוגעים.
כשחזרנו לארץ, אתה הלכת ללמוד בביה"ס המקצועי שהיה בקיבוץ, ולימים שרת בצבא כטכנאי טנקים בכל המלחמות בהן השתתפת. ואני, אחותך הצעירה כבר אם לילד ואתה בז'אנר של "רווק זקן" בן 29.
רצה הגורל וזכית לנסוע לחו"ל לנופש רווקים ושם פגשת את סימה המקסימה והשאר - היסטוריה. היית אבא מסור ומלא גאווה במשפחה, אחראי על הקשר בינינו - פעם בשבוע טלפון. פעם בחודש - לבוא לביקור ולהתעדכן.
בעת ביקורי אצלך תמיד הרגשתי שאתה איתי - וזוכר. גם אם לא היו המילים בפיך. עצוב לי על הסבל שעבר עליך בשנים האחרונות ולו ניתנה הברירה בידך לא היית רוצה בחיים כאלה.
נוח בשלום על משכבך - אח שלי. אולי עוד ניפגש ביקום אחר.
אחותך הגר
הספד לאבא – ליאת אמיתי
אבא... איזה מסע עברנו בחמש שנים האחרונות.
כבר הספדנו אותך כל כך הרבה פעמים מאז שאמא נפטרה.
מודה, הייתי בטוחה שתעזוב אותנו תוך חודש חודשיים אחריה.
אבל איזה חלק בך בחר לחיות.
אלו היו שנים קשות שבהן איכות החיים שלך הלכה וירדה.
מאדם שאוהב לדבר להצחיק ,להתבדח הפכת לשתקן, ופעמים נדירות הוצאת משפט שלם.
מסבא אוהב ומחבק הפכת להיות מסוגר בתוך עולמך...
דווקא עכשיו שהגיע הזמן להיפרד המילים ממאנות לבוא ולהתלקט לכדי משפטים.
אבא שלי, פעם היית בשבילי כל יכול, היו לך ידיים שידעו לבנות ולתקן הכל.
אח''כ היית סבא של הילדים שלי, והיית משוגע עליהם והיית סבא מעולה.
שמחה בשבילך שהחלטת להשתחרר מגבולות הגוף, שנשמתך בחרה להמשיך הלאה.
מקווה שאמא קיבלה את פניך...
מאחלת לנשמתך מסע מיטיב.
נוח על משכבך בשלום ותהה נשמתך חופשיה להמשיך לדרכה.
אוהבת ומתגעגעת.
אני רוצה להודות ראשית לג'יימס המטפל המופלא שטיפל סעד ואהב אותך והייתם כל כך קשורים.
ליונה וצוות נווה נעם שליווה אותנו ותמיד היה שם לתמוך בנו בעת צרה, בחמלה וברוחב לב.
לגילת, למור ולאיריס ובכלל למי שתמך בנו במסע הארוך.🙏
אבא
אבא אדמסקי שלי קשה לי לכתוב עלייך בזמן עבר.
אחרי כמה שנים שהיית כלוא בגוף של עצמך, הגיע הזמן לנוח ולשחרר.
אני זוכר כשהתחילו לחלק את הטלוויזיות שחור לבן לחברים, החלטת לקחת על עצמך בזמנך החופשי והפנוי לתקן אותן. בנו לך מעבדה כמו של חסמבה והוספת כל מיני מכשירי בדיקה.
ואז התחיל הכיף הגדול - פתקים בתא דואר – "שלום אדמסקי הטי-וי שלי חולה" וכמו רופא היית אומר לי "בוא, תעזור לי הולכים לחבר -----" ואז היו מתחילים לכבד אותי - פעם בשוקולד פעם בגלידה או עוגה מיץ…
היו גם את האנשים שעמדו מעלינו נושפים בעורפנו – נו?! היא מתוקנת כבר? והיית אומר להם: לכו תראו אם אני בחדר השני…"
כאשר הגיעו הטלוויזיות הצבעוניות, הוותיקים קיבלו טלוויזיה כבדה כמו טנק ואז הפכנו לסבלים... תודה אבא אדמסקי על הכל.
אוהב טל
אדם
עומדת אני כאן מעל קברך הטרי, וקשה לי לעכל את אובדנך אך יודעת אני ומבינה שהסבל שלך פסק.
כאשר הכרתי את טל קיבלתם אותי, אתה וסימה כבת.
כל יום היינו עולים אליכם טל ואני לארוחת ערב, שיחה נעימה, הלצות, עיתון יומי ודיבור על ענייני היום והקיבוץ.
מאוחר יותר, כאשר טל ואני התחתנו ונולדו לנו הבנות הפכת לסבא למופת - טיולים בשבתות, צוברים חוויות משותפות, ואתה היית קורן מאושר כאשר נפגשת עם הנכדים.
היית איש עבודה ועמל: טכנאי טלוויזיה, חשמלאי בפריגת, מגל ועין שמר.
לא פעם היית נקרא לדגל לעזור ולתת שירות, היית מאושר לעזור ולפתור את התקלות.
אתה וסימה הייתם זוג למופת והייתם לי ולטל לדוגמה.
הדאגה ומסירות הנפש שלך ראויים להערכה והוקרה.
כאשר חלית והזדקקת לעזרה זכינו להכיר את ג’יימס שטיפולו המסור והסבלנות ראויים להוקרה והערכה עמוקה על כך שהוא טיפל בך כאילו היית אביו. אין בפינו מספיק מילים כדי להודות לו על טיפולו המסור, האוהב והחומל.
הייתה לי זכות גדולה להיות בת משפחתך שלך ולהיות חלק מחייך.
נוח בשלום על משכבך,
צחית
1975 עדה בוכהולץ אדם אמיתי עם חן
אדם, דברים לדמותו 27-08-25
אדם ידידי כמעט בן 85, עזבת אותנו.
לראשונה פגשתי את אדם והוא כבר גבר בשל. אדם פגש בסימה שהפכה מרכז עולמו. היא הביאה אותו אלינו. לבוא לקיבוץ של האיחוד ואתה חניך השומר הצעיר ובן של אחד המחנכים המובילים בתנועה לא היה פשוט...
את אדם למדתי להכיר בעבודתנו המשותפת במחלקה הטכנית של גת. למדתי להכיר ולהוקיר.
אדם היה איש ישר, מלא בחוכמה בהומור, חד במחשבותיו וחריף בהערותיו, הערות שבדרך כלל היו נאמרות בשקט. לא אהב מלחמות.
רוב חיי עבודתי במערכות טכניות. יצא לי לפגוש בעלי מקצוע רבים. אדם בלט מעל רובם. חשמלאי מעולה.
אדם היה מאבחן מצוין. הוא נגש לתקן רק אחרי שהבין את התפקיד של המערכת. כיצד היא פועלת טכנית ולפי איזה חוקי פיסיקה.
הגישה שלו לטיפול בתקלה, הזכירה לי התנהגות של רופא משפחה מעולה.
נעזרתי ביכולות שלו גם בפתרון של בעיות מכניות וטרמיות.
עם סימה ואדם ימימה ואני יצאנו למספר טיולים: בארץ ובחו"ל. היה כייף. צניעות, סקרנות וחוש ההומור, הם מתכון לאווירה טובה.
כחניך קיבוץ וכאדם הומני אדם הבין והרגיש שעליו לתרום לקהילה. הוא ריכז כמה ועדות חשובות וקשות כגון: ועדת השתלמות. קשה לרכז וועדה שתקציבה "לחוץ" ואתה רק חושב איך לעזור לפונים.
אדם אהב להתנדב ואהב להיות נדרש.
אחרי שחילקו בקיבוץ לחברים טלוויזיות. אדם מצא את השליחות שלו. הטלוויזיות היו גרועות בלשון המעטה ורוב וחברים פחדו ממש לגעת בהם. לעיתים שבועות הם צפו במסך מטושטש, או לא שמעו כמעט את הרמקולים.
אדם היה מגיע, נוגע מחזק בורג, מזיז אנטנה, אך לרוב מנקה את האבק שדבק במסך. המסך היה טעון בחשמל סטטי מושך אבק. הפלא קרה, פתאום רואים ושומעים. ככל שהחברים מתבגרים, הטלוויזיה נעשתה חלק חשוב בשגרת יומם. כך מגע הקסם של אדם, האיר קצת את חייהם.
אדם היה מתנדב מטעם המועצה. היה מבקר אנשים בודדים בבתיהם בעמק. יושב עמם ומשוחח, מצחיק אותם ומרגיש נפלא. כמו מתן בסתר.
תמה שירת חייו של איש ישר, חכם, צנוע, מסור, נאמן, איש משפחה הגאה.
ברוך
ברכה לנישואין מאת עדי נחמני
הרשו לי רבותי,
משפחת אמיתי (ושל כהן גם כן)
חברי קיבוץ שריד, ברכה לא שגרתית:
בערב זה כדאי להימנע מפרוזה:
אל תכעסו עלי שאת דברי אחרוזה...
אכן, תפקיד נעים (לא רק חובה קדושה)
בשם גבעת חיים
נטלתי על עצמי – מנימוקים שלושה:
בקיבוצי אני יחיד
בקי בכם, אין לכחש: ביקרתי פעם בשריד, ב- 46
הכרתי מן הסמינר יוכבד. ואני נזכר במרדכי והגר
וגם בילד שחרחר – אדם קטן.
הזמן עבר, יוכבד שוב אינה מורה,
אבל אני עשרים שנה
הרבצתי איכשהו תורה, לאחרונה בעמק-חפר...
יום אחד בבית-הספר קיבלתי עם ילדי-החוץ
את סימה כהן לקיבוץ.
למדה אצלנו וכשמה, חוק לימודיה גם – סימה.
כחברה היא מתקבלת, היא משרתת כחיילת,
בשירותים, בתור כורמת, בספריה הרבה תורמת,
ולא אמשיך עוד בסקירה...
ורק אזכיר – כמזכירה של בית-הספר היא הקסימה
כל המורים סומכים על סימה.
ולא מזמן שאלתי סתם:
האם הדפסת לי למבחן
"שיר השירים" עוד לא מוכן?
אולי בכל זאת תנסי?
ואז השיבה "להד"ם!"
שמא הבינה "תינשאי?"
שמא ענתה לי "לאדם"?
מכל מקום אפשר לטעון
הוא בשבילה – אדם ראשון.
היא בשבילו – אני טוען – סטייה מיסודות מפ"מ:
עם בת כהן הוא מתחתן!
ומה יצא? – כן, בן-אדם...
סליחה, בעצם לא רציתי
לגלוש-לפלוש אל תחום פוליטי,
אך אציין כל-כל פנים:
כולנו כאן מחותנים.
נלמד נא מאדם וסימה המשפחה הצעירה,
אשר הגשימה והדגימה
איחוד, ולא רק מערך,
על דרך של גזירה שווה:
קיימת אפשרות לכך בתנאי אחד:
קצת אהבה.
הרשו נא לי בתור אוהב
כוס להרים מקרב לב
לזוג שלנו המלבב
ולאחל גם לאבות
כל טוב, קירוב הלבבות,
אתם, בני כהן ואמיתי
למזל טוב! שאו ברכה – כה לחי!