ליאור ארזי
.jpg)
- יט חשוון תשפ"ד
20/12/1997 - 3/11/2023
ליאור בני האהוב,
פרח יקר שלי, כבר עברו 3 ימים מאז שבישרו לנו על נפילתך. האוזניים שומעות והלב מסרב לקבל את הבשורה המרה.
אין אבדה קשה יותר מאובדן בן וקשה למצוא נחמה. כמה אור נתת לנו לכולנו וכמו שהיית כך נפלת, נחוש אמיץ וממוקד מטרה.
חיית מהר מידי, לא עמדנו בקצב שלך... מהצוות שלך שמענו כי לכל בעיה, היו לך פתרונות ותוכניות מגירה, והכל נעשה בשקט בענווה ובמסירות האופייניים לך כל כך.
ליאור שלי, היית לוחם אמיץ, בדרכך המיוחדת ביטאת אחריות, מסירות ולמידה שהם מקור לעוצמה וג אווה. אנחנו גאים בך מאוד! כך גם שמענו מהצוות שלך, מהמפקדים וכל מי שעבד לצידך, שאהבו והעריכו אותך כל כך.
מי היה יכול עליך? מי היה יכול לעצור אותך בכלל...? אם היית רוצה משהו, הוא היה קורה. היית מנהיג, מגנט ענק של אהבה וצחוק, עשייה ויוזמה משולבת בשמחה, תקווה ואופטימיות.
אתה אדם עם לב כל כך טוב, ידעת לראות ולאבחן במבט שלך את האדם שמולך מה הוא צריך ומה הנכון ביותר עבורו ומיד נרתמת למצוא את המענה המתאים עבורו.
ליאורי, נולדת בחג החנוכה אחרי שנים רבות שחיכינו לך. נתנו לך את השם ליאור אותו יישמת כל חייך, היית לנו ולכל הסובבים אותך אור גדול.
ועכשיו ירד חושך גדול על חיינו, איך ממשיכים מכאן ...?
המעבר מילדות לנעורים היה לך לעיתים לא קל. חיפשת את דרכך בחברה והשקעת את זמנך בין הדרכת נוער, לבין עיסוק בספורט וחשיפה למחשב שסבתא מרים לימדה אותך בצעירותך.
בתיכון בחרת להתמקצע במגמות המחשבים והביולוגיה.
אני נזכר שהמורה שלך למחשבים ומרכזת המגמה תמיד הייתה אומרת לנו הילד לא מקשיב, תמיד עסוק בדברים אחרים בזמן השיעורים, אבל במבחנים תמיד מוציא מאיות.
ליאורי, אהבת גם להיות שטותניק ולץ.
עם סיום בית הספר יצאת לשנת שרות בחצור הגלילית לקומונה מעורבת של שינשיניים דתיים וחילוניים. גם שם באו לידי ביטוי תכונותיך הטובות של כבוד ואהבת הזולת, אחריות וסובלנות.
בחצור נחשפת בין היתר לרזי הדת, ולתרבויות שונות מאלה שהכרת.
מידי ערב שישי היית מתארח בבתי המשפחות המקומיות, מסב לשולחן השבת וכך לומד מנהגי שבת, חג ותפילה. למדת להתפלל ולהניח תפילין, ולעיתים אף נדרשת להשלים מניין.
עוד בתיכון התחלת לבנות ולאתגר את עצמך לקראת התאמתך ליחידת עילית והצטרפת לקבוצת האימון של נערי גח"א. כהמשך ישיר לכך, בשנת השירות הצטרפת כעוזר מדריך לקבוצה של "אחרי" המכינה נוער לקראת גיוס לצה"ל. בהשראתך ובדרבונך הצטרפו נערים מחצור הגלילית לקבוצה והביעו רצון להתגייס לצה"ל ולתרום למדינה.
במהלך שנת השירות, הגעת ליום הסיירות ובהדרגה עברת שלב אחר שלב במיונים. בדיעבד, נודע לנו, כי כל יחידות העילית רבו עליך, ללא ידיעתך כמובן, ובסופו של דבר נבחרת ליחידת שלדג.
לקראת גיוסך, הוצע לך לצאת לקורס חובש קרבי, כך מצאת את עצמך מגויס לצה"ל עוד
לפני הגיוס של חבריך למסלול ביחידה, וכשהגיע מועד הגיוס של החבר'ה הצטרפת אליהם למסלול, כחייל עם פז"ם של מספר חודשים.
היית במסלול כמעט שנתיים וזמן קצר לאחר סיום המסלול נבחרת לצאת לקורס פרמדיקים, במטרה להיות הפרמדיק של היחידה. עם סיום הקורס, חזרת ליחידה כלוחמדיק, לוחם-פרמדיק.
במקביל לשירות הצבאי כל העת המשכת להתנדב בכל הזדמנות, למשמרות במד"א בכל הארץ. לשמור על הכשירות, להשתלם ולהתקדם עד להסמכה לאחראי נט"ן, שכל כך רצית.
אהבת את החיים וידעת למצותם באקסטרים! ולעשות את זה הכי טוב שאפשר לדמיין.
כעת, כל שנשאר לנו הוא להתנחם בכך, שאנחנו שומעים על כל כך הרבה טביעות אצבע,
שהשארת בכל דבר שעשית לאורך הדרך, שיהוו עבורנו זיכרון לאישיותך ודמותך.
ללא ספק, זכינו בך! – בן יקר שלנו.
תישאר תמיד ליאור שלנו ותהיה חקוק בליבנו לעד!
ניר
.jpg "משפחת ארזי")
דברים שכתב יובל ארזי, בן דודו של ליאור
לא חשבתי שזה יגיע למשפחה שלנו.
מה שכול קשור אלינו בכלל?
ועכשיו כשהוא דפק אצלנו בדלת. הוא בא עם כל הקלישאות.
זה באמת נכון. אלוהים באמת לוקח את הטובים ביותר.
ליאור, בן דוד שלי שאהבתי והערכתי כל כך, גבוה וחזק, חתיך ויפה הייתי מסתכל עליך ושואל את עצמי איך זה, איך זה שאתה כל כך צעיר, רק בתחילת דרכך וכבר יש בך תכונות שאני מנסה להגיע אליהן כל חיי.
הבן אדם עם הלב הכי נקי שהכרתי מעטים האנשים שמסתובבים בעולם עם לב נקי, כשהעולם מסביב כל כך מורכב ומלא באלימות צריך כל כך הרבה אומץ לשמור את הלב פתוח, אבל ליאור פשוט היה כזה. זה היה טבעי אצלו, לא נראה שהוא בכלל התאמץ להיות כזה. לא היה בו גרם של רוע ולא שמץ של ציניות. היה לו לב כל כך טוב. הייתה לו יכולת נדירה להיות מחובר ונאמן לעצמו. הוא ידע מי הוא, ומה מצפן הערכים שמוביל אותו, ושום דבר לא יכל להזיז אותו מזה. שילוב נדיר של שקט פנימי, עדינות ועוצמה שהרשים אותי כל כך.
גבר חזק כל כך, נחוש, אמיץ שרץ קדימה, ובו זמנית גבר עדין ששומר את ליבו רך ולא מתבייש בזה בכלל. עיניים טובות, שמה שמוביל אותו זה אהבה.
הערצתי אותו על הדרך שעשה בחייו. השתאיתי מאיך הוא כל הזמן שאף למעלה וקידם את עצמו בכל מקום שאליו הגיע, ובכל דבר שעשה – פשוט הצטיין.
אנחנו רק מתחילים לשמוע עכשיו איזה דוגמה ומופת הוא היה ביחידה, בכמה מבצעים הוא השתתף, כמה העריצו אותו ונשאו עיניים אליו.
ליאור, לא אמרתי לך אף פעם – באירועים משפחתיים תמיד קיוויתי שתגיע, העיניים שלי תמיד חיפשו אותך. כל פעם שראיתי אותך הלב שלי התרחב. אהבתי את השיחות איתך, אתה היית מספר לי מה שיכולת, ואני הייתי נדהם בתוכי מכמה אתה חזק וכמה הדרך ברורה לך, אני אתגעגע למפגשים האלה. תחסר לי ממש.
הלב שלי שבור. גוש של עצב שתקוע בגרון, בלב ובבטן ולא הולך לשום מקום. איזו אבידה למשפחה. איזו אבידה לעולם. אני לא יודע איך יראו החיים עכשיו.
אבל אני יודע, שאנחנו נמשיך ביחד כמשפחה. משפחת ארזי היא משפחה חזקה עם שורשים שנטועים עמוק באדמה
אני לא יודע לאן הדרך ממשיכה. אבל הלוואי, ליאור, שנלך בה לאורך. הלוואי והדרך תהיה לנו ברורה, כמו שהיא הייתה לך.
הלוואי שיהיו לנו קצת מהכוחות, ללכת קדימה, כמו שהיו לך.
הספד של ט. אלוף משנה מפקד כנף 7
אלוף משנה, שהכיר את ליאור מאז הגיוס בנובמבר 2017
ליאור, ארזי כמו שקראנו לך
ארזי, גם בפעם הזו, קפצת ראשון והתנדבת, בדיוק כמו בשבת הנוראית ההיא. כמו בכל פעם ובכל הזדמנות בדברים הקטנים של היום יום, ובדברים הכי גדולים – במבצעים, תמיד למען האחר, למען החבר, למען מישהו.
בכל רגע ופעם שאני חושב עלייך, עולה לי תמונה: תמיד עם חיוך, תמיד בשקט ובצניעות המאפיינת אותך.
ובכל פעם שאני חושב עליך אני שומע בראש שלי את המלים העל מותיות של נתן אלתרמן בשירו אליפלט מתוך השיר:
בליל קרב ברעום אש מזנקת,
בין אנשי הפלוגה קול עבר:
העמדה הקדמית מנותקת
מלאי התחמושת אזל בה מכבר,
אז הרגיש אליפלט כאילו הוא מוכרח את המלאי לחדש, ...
הוא זחל כך ישר מול האש,
ובשובו מהומם ופצוע, התמוטט הוא, כרע וחייך,
הוא חייך מבלי דעת מדוע וכיצד,
ובשל מה זה ואיך.
היחידה היא המקום של האנשים הטובים ביותר, אבל אתה ארזי, היית הטוב שבטובים.
הערכים, חדוות העשייה, המסירות, אהבת הטוב ובעיקר האהבת אדם שלך.
אנחנו בשלב נוסף במלחמה על הבית, נלחמים מתוך מרחבי הלחימה ומלכודות המוות, אשר האויב הכין ובנה במשך שנים. חמאס הפך את האזרחים והמשפחות שלו לחלק מהמלחמה, זהו אויב אכזר ומר המבקש לעשות רק רע.
אנחנו נלחמים למען המהות להיות מדינה חופשית ועצמאית, למען העם שלנו, בשביל האזרחים והתושבים.
אנו נוטלים חלק במעמסת הקרב, במתקפה בהגנה ובכל מקום בו ישנו צורך, עושים זאת בתחושת שליחות מתוך מחויבות למדינה, בכדי להעניק ביטחון לתושביה, זוהי המלחמה על הבית.
בכל צעד נזכור בליבנו את המראות, הזיכרונות ואת כל אשר נחרט על ליבנו. נזכור את הפגיעות ואת שאבד לנו.
נמשיך לעשות זאת תמיד קדימה ומלפנים. נילחם, נציל חיים, ונחרף נפשנו להכרעת האויב.
נמשיך לעשות זאת כחבורה מלוכדת, מסורה ומבינה את המוטל על כתפיה.
זו המשמרת שלנו, אנו נלחמים על הבית ונושאים בעול הגנת המולדת.
מאיה, אורית וניר, מורן סיוון ונטע, כל המשפחה והחברים אני יודע ארזי לא הרבה לדבר. צנוע, ממעיט בדיבור ומרבה במעשים.
אין דבר שנאמר ואין דבר שנעשה שיחזיר לכם את הבן, האח והחבר.
אם היה, היינו עושים – הכל!
תדעו ועוד תשמעו על כך בהמשך, הוא אחד ויחיד.
מסוג האנשים והלוחמים שהם זן נדיר, שאין כמעט כמותם ושמדינת ישראל כל - כך זקוקה להם.
ארזי היית סמל ודמות איך ומהו אדם וכיצד צריך להיות, ואף יותר מכך למהותו של לוחם בשלדג, ארזי היית המודל והדמות של לוחם ביחידה. עשוי מאותו חומר מיוחד וסודי שעושה את הכל אחרת.
היית ראש לראשונים בכל דבר ובכל משימה. תמיד מתנדב, תמיד מקדימה, תמיד מתווה לכולם את הדרך הנכונה.
היום – יותר מתמיד.
משפחת ארזי המורחבת, בלכתו, קיבלתם אותנו כמשפחה חליפית.
אנחנו תחליף שאינו מספק, אני יודע. אך אנחנו אתכם לתמיד.
אוהבים אתכם, מחבקים אתכם, כואבים אתכם ושותפים אתכם באובדן הנוראי.
ארזי חי כאדם, ונפרד מאיתנו כדמות להשראה. כך נזכור אותו תמיד.
בשם משפחת שלדג אני מצדיע לך!
ארזי היקר,
בלב כבד אני חולק את המילים הללו, מדבר עליך ועל מי שהיית, חבר ולוחם גיבור, נשמה טהורה ואמיצה באמת, ארזי.
צעדת אל עבר הלא נודע מבלי להניד עפעף, ונשאת איתך תקוות וחלומות של עם שלם.
לא מאמין שאני עומד כאן ומדבר עלייך בלשון העבר, אמנם הכרתי אותך לתקופה קצרה, אבל כה עמוסה ואינטנסיבית שבה הצלחת לגעת ולהשאיר בי חותם.
אני זוכר את הרגעים הראשונים שלנו ביחד, את הבוקר ההוא עם הקפה האתיופי שהבאת איתך מהטיול. הזהרת אותי ואמרת לי: "אחי זה לא זה, פחות טוב ממה שחשבתי". ואני מתוך תמימות, בכל זאת שתיתי, בניסיון ליצור חוויה נעימה איתך וקשר ראשוני.
ואללה, צדקת אחי, זה לא זה. תוך זמן קצר הבנתי שזה מה שהיית - אדם כן ואמיתי, אומר את מה שעל ליבו בצורה הכי ישירה.
ארזי, חברי היקר, אתה שילוב נדיר של עוצמה וחוסן פיזי, עם רגישות וצניעות שאין כמותה.
נהגת לקפוץ על כל משימה ועל כל מבצע בצורה מעוררת השראה, מפקדים ולוחמים סמכו עלייך בעיניים עצומות ורצו אותך לצדם, כלוחם וכפרמדיק. הרי לא סתם אתה שיאן המבצעים בתקופה האחרונה, דמות מרכזית ביחידה, אגדה מהלכת, "ארזי הפרמדיק" כולם אמרו, במיוחד החברה הצעירים מנוב' 20 ונוב' 21 שלא מעט מהם רצו לצאת לקורס פרמדיקים בעקבותיך, בתקווה לצאת למבצעים כמוך, בתמימות מתוקה. אך מה שהם לא הבינו שלהיות פרמדיק זה דבר אחד, ולהיות ארזי זה משהו אחר, כי ארזי יש רק אחד, שלדגיסט כזה שמופיע פעם בכמה דורות.
אחד כזה ששם את עצמו תמיד לפני כולם, חותר להיות בקצה איפה שהכי קשה והכי מסוכן. ככה גם אמרת לי לפני הכניסה לעזה הארורה כששאלתי אותך אם אתה בטוח שברצונך להיכנס,
"ארזי, זו משימה מסוכנת, יהיו לנו פצועים והרוגים" (הרי לא היית חייב...), " מי אם לא אני" ענית לי, " אני חייב להיות שם".
והנה אני אומר לך ולמשפחתך היקרה: אורית, ניר, מורן, סיוון ונטע, ולבת זוגך מאיה: אתה תמיד תהיה שם בכל מקום, במרפאה, ביחידה, ובסיפורה של אומה שלמה.
אני מצטט ממילותיו של הסופר דוד גרוסמן: "נזכור אותך, את מראך, את הבעות פניך את מאור פניך את פעימות החיים בתנועותיך, בצחוקך בצערך, את קולך נזכור, את ניצוץ האור שבעיניך, נזכור את מחשבותיך ודעותיך, את הערך שנתת לאנשים. את מה שתמיד היה ולעולם לא יהיה. את עצמך האחד החד פעמי.
יקר שלנו, משהו מאתנו מת איתך, משהו ממך חי בנו. עד סוף ימינו נשא אותך בינינו, שוב ושוב נחיה אותך בזיכרון, במילים, בדמעות, בשמחת חיינו שתמיד תהיה מהולה בך, בכל היש הגדול שהיית, ובאינך.
שיהיה זכרך ברוך.
ד"ר ניירון גף רפואה
איך כותבים הספד לבן קיבוץ
איך עושים את מלאכת המילים הבלתי נסבלת הזו?
בן קיבוץ הוא מושג מיוחד שטומן בתוכו עוצמה רבה. ליאור היה הבן האהוב של אורית וניר, אחיהן של מורן סיוון ונטע, אבל הוא גם היה הבן של הגוף הלא מוגדר הזה הקרוי קיבוץ.
עבור חלקנו ליאור היה חבר נפש, עבור אחרים אותו נער מתולתל עם חיוך מבויש שהתהלך בשבילי הקיבוץ – אנחנו איבדנו חלק מאיתנו והכאב והאובדן הוא בלתי נסבל. חברי הקיבוץ שרויים יחד אתכם בעצב הסמיך והמעיק. עננת יגון אופפת את השבילים הירוקים שליאור כל כך אהב.
ליאור הוא החלל ה-29 של גבעת חיים איחוד. לפני מספר חודשים שיפץ משרד הביטחון את החלקה הצבאית, והיה בי דחף עז לבקש שיגדרו, שלא יהיה עוד מקום. ורצה הגורל והעולם התהפך ואנחנו כאן ליד קבר נוסף של בן קיבוץ ומסרבים לקבל את מחשבה שעולם שלם נוסף חרב.
ליאור הוא דור שלישי בקיבוץ, נכד למרים ואליעזר ארזי זכרם לברכה שהיו ממקמי הקיבוץ. מרים ממנה נפרדו לא מזמן היתה לוחמת בהגנה התגאתה בליאור על השירות המשמעותי שלו.
ליאור היה בן של הקיבוץ בכל רמ"ח אבריו אבל יותר מכך, הוא היה אדם ערכי, אדם של עשייה ונתינה בצורה הכי טהורה שיש. כשמסתכלים על מערכת חינוך קיבוצית - הוא דוגמא ומופת לאיך אנו רוצים שנער בקיבוץ יגדל להיות. ליאור תמיד ראה את האחר לפני שראה את עצמו. הוא הדריך בקיבוץ כנער והתנדב לכל אירוע ולכל צורך. הוא עבד בחריצות בענפי הקיבוץ השונים ובעיקר בגד"ש. כשהגיע ליום עבודה מספרים שעשה מעל ומעבר לנדרש והכל בנעימות וברוגע. וזה כנראה אפיין אותו בכל שעשה בהמשך, כך נהג גם בשנת השירות ובצבא. ליאור לא היה מאלה שדיברו הרבה הוא פשוט עשה.
ליאור היה מתהלך בקיבוץ עם חיוך, והיה ידוע בהיותו נער שמח שעושה שטויות בצורה כזו שאף אחד לא יכול היה שלא להתגלגל מצחוק. בדיוק חשבתי על זה שבכל שנותיי בקיבוץ הצגת חג המשק שהכי זכורה לי היא שלכם – כיתת פאפיה, אותה הצגה שבה ליאור כיכב והצחיק את כולם.
.JPG "ליאור ארזי עם יותם עפרון")
משפחת ארזי היקרה, מאיה וסבתא פרומה – וכל שאר בני המשפחה שכאן איתנו היום. אני רואה אתכם מאז אותה דפיקה ארורה בדלת. משפחה מדהימה ומלוכדת עם שפע נכדות ונכדים יפיפיים עם עוצמות שלא יכולתי לדמיין. מתוך השבר העמוק נשארתם עם קומה זקופה, איתנים בתפיסת עולמכם, ערכיים ואנושיים. כשרואים אתכם יחד כל כך ברור ומובהק מי היה ליאור.
כמה כוחות יש לכם וגם אם לרגע נראה יהיה שעייפתם או הכוחות נגמרו דעו שקהילה משפחה שלמה עומדת לצידכם.
אסיים במילים מתוך הקדיש הקיבוצי:
ליאור
אדמת גבעת חיים אוספת אותך היום
בעצב ובאהבה אל חיקה.
ימתקו לך רגבי עפרה.
יהיו חייך ומעשיך צרורים בצרור חיינו
לנחמה ולתקווה.
ליאורה רופמן יו"רית גח"א
ליאור,
בחודש האחרון אני לא מפסיק להגיד את השם שלך, הסיפורים עליך לא נגמרים. כל כך הרבה אנשים הכירו אותך, המעטים שלא – כבר מכירים.
נגעת בכל כך הרבה אנשים, לא נחת לרגע, איש של עשייה. הדרך התובענית שבה בחרת, כזו שלא אפשרה לך לקחת הפסקות ולנוח, כל כך מאפיינת אותך.
אנחנו, החברים מהבית, ידענו לקבל את זה.
היו תקופות ארוכות שלא היית זמין, שלא הגעת לפקלים, או לים והתוצאה של זה הייתה – שכשהיית מגיע – זה היה הופך לאירוע מיוחד.
אני זוכר כמה ימי שישי שבהם כבר רצתי בבוקר, אבל כשהצעת עוד ריצה בשקיעה לא יכולתי לסרב, עד שאתה מקבל זמן ליאור, אתה לא מוותר עליו.
חשבתי הרבה בחודש האחרון, על הפינה שנקים לך, אולי אירוע שנארגן, האזכרות שיפגישו אותנו כאן כל שלושה בנובמבר. כל אלו חשובים מאוד, אבל אני חושב שהדרך להנציח אותך סלולה ברגעי היום – יום, בכל רגע ורגע.
הערכים שהיו נרות לרגליך, הדרכים שבהן בחרת ללכת וההחלטות שקיבלת, מספרים באופן הכי שלם את הסיפור שלך, ואם נצליח לקיים, אפילו חלק מהטוב שהיית, זה דבר גדול.
הנחישות והעוצמה שלך, מילד שלא מצליח לרצת את ה – 110 באלפיים בכיתה ט' לאחד שמצטיין ביום הסיירות, מתקבל ליחידה מובחרת, מסיים בה מסלול ויוצא לקורס פרמדיקים היוקרתי.
חדוות עשייה, ומנהיגות בדוגמא אישית גם בימים הכי מתישים וסיזיפיים בגד"ש, הצלחת להעלות את המוטיבציה ומצב הרוח של כולם, לא היססת לעבוד קשה, ועשית זאת בדרך שסחפה את כולם אחריך.
הצחוק והחיוך שלך, שהצליחו לחלץ אותך ממצבים בעיתיים. כמו הפעם ההיא בקטיף בפרדס, שנשענת על עץ עמוס בלימונים והוא לא עמד במשקל שלך וקרס.
ההפלגה ברפסודיה שבה היית חייב, בניגוד להנחיות כמובן, לבדוק את המים באמצע הכנרת.
וכמובן, העונה בגד"ש שבה לא ירדת מהטרקטור ובסופה עלו על זה שאין לך בכלל רישיון.
אני מודה על הזכות שהייתה לי לגדול איתך בקיבוץ, לזחול ביחד באימונים לצבא, להיות שותף שלך בדירה.
אנחנו נדאג להנציח אותך, ולעולם לא נשכח אותך, תודה חבר יקר.
טל דוד
לירי אהוב שלי
אני תופס את הראש ותוהה איך איך איך זה יכול להיות.
אשכרה, אני יושב וכותב על חבר שלי, אח שלי! בלשון עבר.
לא יאומן, אומר לך את האמת הייתי בטוח שזה ידלג על הדור שלנו.
אני מיום שישי לא מצליח להבין מה צריך להרגיש ואיך מבטאים החוצה את מה עובר לי בראש.
אבל זה לא העניין, העניין הוא שהעולם הפסיד בן אדם שכל כולו היה לב נקי ומפיץ אהבת חינם הכי גדול בכל העולם.
אתה בחרת בדרך של הצלת חיים, התאהבת בעבודה במד"א ובעבודה כחובש, לאחר מכן כפרמדיק וכמובן שהכל התנקז לחלום אחד, להיות רופא.
במרוצת השנים מודה לירי וואלה. היית אומר לי בתיכון שזה הכיוון הייתי אומר לך שאתה צריך להיות מתאגרף או לוחם אמ אמ איי או אולי להפוך להיות איזה נינג'ה... שמע בן אדם כל כך חזק שלא מודע לכמות הכח שלו....לא הייתי ממליץ לך להיות מנתח אבל בתכלס כמה שזה היה מפתיע, ידענו שזה פשוט יצליח לך ושאתה כל יכול אז אנחנו פשוט תוך כדי ההלם שאשכרה לירי שלנו הוא פרמדיק שבדרך לחלום להיות רופא.
עם כל הצחוקים הלב שלי התפוצץ מגאווה.
אבל עם כל החלום הזה שום דבר לא הסיט אותך מהמסלול ועד שלא היית שלם עם השירות שלך ביחידה מבחינתך הכל בהולך רק אחרי שהכל יסתדר ביחידה ותשאיר תשתית כמו שאתה מצפה מעצמך, רק אז תתפנה להגשים את החלום שלך כי ככה אתה, אף פעם לא שם את עצמך במקום הראשון.
הדמיון של מה שאנחנו מספרים עלייך, למה שהחברים שלך מהצבא מספרים עלייך הוא מטורף!
השתגענו מזה, שני הצדדים כל אחד והסיפורים שלו.
כולם מכירים את לירי השטותניק, טיפה קלאמזי, עם חיוך ביישן שאתה פשוט לא יכול לכעוס עליו, עם חוצפה חיובית מלאה בחן ומהצד השני בחור ערכי, חסר מעצורים, דבק במטרה צנוע ופרפקציוניסט.
כל סיפור בין מצחיק ובין אם מרגש, לא הפתיע אף אחד מהצדדים כי אתה הבן אדם הכי אותנטי שאני מכיר, פיך וליבך שווים לחלוטין. זה פשוט הדהים אותנו. השוני הוא שאצלנו אתה לירי ואצלם אתה ארזי.
כל כך שמחתי בשבילך על הזוגיות המושלמת שלך עם מאיה, והעתיד המשותף שצריך להיות לכם וכמו שחבריך אמרו היא המכסה המדוייק לסיר הכל כך מוזר שלך.
לירי, אני בטוח שלא פעם ולא פעמיים התנהלת באומץ לב ובאיתנות למען הצלת חיים, בין אם זה ביחידה או באזרחות. אתה בן אדם שמנצל את הקשיים והופך אותם להזדמנות!
בן אדם שאין אופציה לנצח אותו שתמיד יוצא מכל מצב, גם אם נראה שהוא צריך לוותר הוא מזהה את נקודת התורפה ומעיף את עצמו למעלה, הרבה בזכות החריצות היוצאת דופן שלך.
אז איך לעזאזל איך עמדנו אתמול ונפרדנו ממך?
איך לעזאזל משהו הצליח לגבור עלייך?
בחייאתתתתת לירי
לעזאזל איזה גיבור אתה!
כל קושי בחיים הפכת להזדמנות.
תמיד ידעת ברגעי האמת להיות במקום הנכון ולא סתם עשית את כל מה שעשית.
בטח אתה מסתכל מלמעלה ומתפקע מצחוק וצוחק עלינו על כמות התשומת לב שאתה מקבל, זה הכי הפוך ממך בן-אדם שלא מסוגל לזקוף לעצמו מעשים, תמיד שקיבלת מחמאות היית נבוך ובסוף תמיד נתת קרדיט למי שעזר לך ואמרת שזה לא רק בזכותך... מעצבן אחד! מה אכפת לך לקבל פשוט מחמאה ולהבין שאתה באמת הכי טוב במה שאתה עושה?
לירי אני לא מעכל ואני מסרב להאמין, אנחנו עדיין מחכים שתצא מאיזה שיח או תרד מאיזה עץ ותגיד לנו "מה קרה לכם תגידו?"
אחי היקר, אנחנו מתחייבים להמשיך את רוח הלחימה שלך ואת פיזור אהבת החינם שכל כך דגלת בה ונעשה כל שביכולתנו להמשיך את הדרך שלך.
תמיד פירגנת לי על העבודה שלי, הערכת אותי נורא והתייעצת איתי המון לאיזה מסיבה ללכת, אם אני מכיר מישהו שיכול לעזור, כרטיס להופעה.
אהבת לבלות ודאגת שכל בילוי יהיה חוויה שוברת מצחוק. אני מבטיח לך שנשמר את זה.
אהבת מסיבות שקראת להן "מסיבות קיבוץ" תמיד אמרתי לך "לירי מסיבת קיבוץ = מסיבה עם אנשים טובים זה לא משנה איפה היא" אבל זה לא משנה בשבילך נדאג שמסיבות קיבוץ יהיו, ויהיו כמו שאתה אוהב ובין היתר יש כל מיני פרוייקטים שבדרך
אבל שום חוויה לא תהיה אותו דבר בלעדייך.
לירי, אפשר לכתוב עוד המון, ועוד אכתוב.
לבנתיים, אני מקווה שאתה שותה בירה ומוצא עיסוקים שם למעלה.
אנחנו פה כואבים ועצובים ולא מעכלים.
אח שלי, אחי היקר והאהוב אני עצוב וכואב יהי זכרך ברוך.
לירי, שרוליק, לרמר ליאור 1997-2023 אני אוהב אותך הכי בעולם.
גור לס
.jpg "ליאור ארזי")
לורלור שלנו,
עבר חודש. כבר יצא לנו לא להתראות חודש, ואז אתה צץ משום מקום עם סיפורים אדירים. אני כבר רוצה לשמוע איזה סיפורים אדירים יש לך עכשיו לספר לנו.
חשבתי לשלוח לך הודעה על זה שאני צריך שתעזור לי להביא איזה מקרר בקומה שלישית מאיזה חור כלשה ו... בדרך כלל זה עובד, בדרך כלל גם אם לא התראינו תקופה ברגע שצריך עזרה ממך אתה ישר מופיע.
יש לי הרבה חברים ואנשים שאני מעריך שנפלו ונרצחו, אבל איתך זה אחרת מעכשיו הכל יהיה שונה.
עברתי בטלפון על כל התמונות, ההקלטות, הסרטונים שלך, ופשוט אי אפשר שלא לחייך. ואני עובר על עוד חומרים ופשוט מרגיש אותך – כמה שמחה, כמה צבע, כמה היית הבן אדם שמשדר הכי הרבה חיים.
אני לא מצליח לעכל שלא אראה אותך יותר, שלא נהיה בחתונות אחד של השני, שלא נגדל ילדים בקיבוץ שיהיו החברים הכי טובים ושלא נהיה זקנים ונרכל בבולונז של שישי בחדא.
אני נשאב לכל הדברים שכבר לא יקרו וכמה הפסדנו ואז אני עוצר רגע ומבין כמה זכיתי. כמה זכית להיות חבר שלך.
ואני רק אומר תודה על כל מה שחוויתי איתך ולמדתי ממך.
על זה שהיית חבר אמת, ולימדת אותי מה זה חברות אמיתית, על ימי עבודה בגד"ש ביחד שהיה קשה להבין מי יותר חזק אתה או הטרקטור (ברור שאתה ...).
תודה שהעלאת אצלי חיוך תמיד, כל פעם שרק ראיתי אותך או שמעתי אותך, תודה על שטויות בכיתה, על פופקורן בפק"ל בפרדס בשלוש דקות, על מסורת של שחמט ובירה כל מוצ"ש, על קפה במרפסת שלך בחיילים כל רשון לפני נסיעה לשנת שירות. על כמות המסיבות שנסענו אליהן והשתכרנו ביחד, על רגעי "אוי אוי אוי" שטותיים והחיוך שלך אחריהם. תודה שעשית לי אף קצת יותר יפה.
תודה על הזכות הזאת לגדול איתך ועל כל כך הרבה חוויות וערכים שאני לו קח וישארו איתי לנצח.
מתגעגע ואוהב אותך אחי,
כתב: יותם עפרון
.jpg "ליאור ארזי")
לירי, לרמר, שרוליק, ארזי, הצרצר, ליאור
גדלנו ביחד כולנו, אתה גדלת ראשון וקצת יותר מכולנו. מילד מלא אנרגיות ואגרסיות גדלת לגבר ערכי, אמביציוני ונחוש, כמו שלא ראיתי אצל אף אחד אחר.
לא ויתרת בחיים גם כשלא הלך לך בקלות, רשיון נהיגה, שנת שירות. ואז בצבא התחלתי לשמוע סיפורים על אחד מגבעת חיים שזוחל כשביד אחת יש לו נגב ובשנייה מאג, ואמרתי אני מכיר אותו... והתגאיתי לומר שאני חבר שלך.
לא עניין אותך מה אחרים חושבים עליך, היה לך את הביטחון הפנימי הזה לעשות כל מה שאתה רוצה - לגדל אפרו מטורף, לשחק עם פולנים משחקי מחשב, לעשות קסמים, לשיר לא בקצב, לפתוח לחבר'ה ורידים בזולה, להתחפש כל שנה עם אותה גלימה לבנה ולבנות לה סיפור אחר.
אחי אני לא מאמין שאני מספיד אותך, אתה תחסר לי מאוד.
אני שמח על הזכות שקיבלתי להכין איתך חלות בגן, להיות איתך מכיתה א עד יב, להדריך איתך בתנועה, להשתכר איתך בחנוכה ובפורים, לזחול איתך לפני הגיבוש, ולשבת על קפה ולשמוע סיפורים מהצבא וממד"א.
מקווה שיש לך שם אופנוע ובירה אלכסנדר טובה, אוהב אותך.
מיכאל צ'רבנקה
צילמה נעמה שטרן
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!