אברמהל'ה שמיר

באחד הימים שמע (כך במילותיו הוא), ש"הגיעה חתיכה חדשה למשמר דוד", קיבוץ סמוך, והוא יצא לבדוק אם יש אמת בשמועות.

תוצאות השמועות האלו הם שלושה ילדים: ניר, תמר וזוהר, ו-61 שנות נישואין.

אבא שלי היה איש עבודה ועבד רוב שנותיו בכותנה. הוא אהב את העבודה ואת האנשים סביבו, ולמרות כל התפקידים בהם עסק בשנים שלאחר סיום עבודתו בכותנה, הוא נשאר כותנאי בנשמתו. בכל שנה, בימים שבין יום כיפור לסוכות, היה יוצא ומסתכל אל השמים, ואם חלילה ראה עננה קטנה חולפת, נהג לומר בדאגה כי הוא מקווה שיספיקו לסיים לקטוף את הכותנה לפני הגשם.

כשהייתי ילדה צעירה, היה בינינו קשר מיוחד. אני זוכרת עצמי כילדה קטנה הולכה יד ביד עם אביה הגדול לבריכה ולחדר אוכל. זכורה לי פעם אחת, בדרכנו לגן, הוא נשא אותי על הידיים, והחליק או איבד שיווי משקל והחל לרוץ על המדרכה בלי יכולת לעצור. בשלב מסויים הוא נפל על דופן המדרכה, יד אחת על הדופן כדי לבלום את הנפילה, ויד שניה אוחזת בי, מגנה על ראשי, כדי שלא אפגע. הוא קם ולא אמר מילה, וכשהגענו לגן, ראיתי ביד שלו חתך גדול ומדמם.

לא אהבתי לשחק נגדו, כי הוא היה מפסיד בכוונה. אמא שלי סיפרה, שכשנהג לעשן, שני אחי היו מחביאים לו את סיגריות הרויאל, ואני הייתי מוצאת אותן ונותנת לו את הקופסא.

אבא שלי ידע אנגלית, זה לא היה עניין של מה בכך באותם ימים. בכלל היה לו כשרון לשפות. משך כל ילדותי היו מאומצים אצלנו בבית מתנדבים ואולפניסטים ואבא שלי היה משוחח איתם במרפסת הקטנה של הבית הישן. כל פעם שאלתי אותו מה הוא אמר עלי, ואז היה עונה שאמר "tomorrow", לא תמר. אמא שלי, לעומת זה, תרגלה שוב ושוב את אחד המשפטים היחידים שידעה באנגלית: WHAT WOULD YOU LIKE TO DRINK?

אבא שלי אהב לבשל ואהב לאכול, בעיקר בשר ועוגות שמרים עם פרג או עוגות שוקולד. אמא שלי היתה צמחונית, והוא היה מכין את המנות הבשריות וגם את המרק שנקרא "המרק של סבתא".

אני זוכרת באהבה את הנסיעות המשפחתיות של ילדותנו לסחנה, תמיד עם משפחות וולף ושוחט, ולעיתים הצטרפו משפחת לביא, משפחת רותם ומשפחת ורדי. רובם של משתתפי הנסיעות האלו כבר לא איתנו.

בפיקניקים הרבים שערכנו, בעיקר תחת העץ הקבוע בחולות עטא, אבל גם במקומות אחרים, הוא היה אחראי על הכנת הבשר על האש. היינו מקבלים חתיכות יבשות, לעיתים שרופות, אבל הן היו הכי טעימות בעולם. באחד הפיקניקים, התחיל גשם. כולנו רצנו למכוניות להתגונן מפניו, אבל לא איש כאבא שלי יירתע מפני הגשם: הוא המשיך לצלות את הבשר, עד שהגשם כיבה את האש, ואנחנו קיבלנו נקניקיות ובשר בטעם אפר רטוב.

ב-1995 נפטרה אחותו פנינה, שהתייתמה בהיותה בת 7, כשהיא מותירה מאחוריה את בנה דן בן ה-7.

אח"כ עזבנו כולנו: ניר לארה"ב, אני לתל-אביב, ומאוחר יותר עזב גם זוהר לארצות הברית. בשנים האחרונות חזרנו ניר ואני, זוהר עדיין רחוק.

לפני כ-5 שנים הצטרף אלינו וויל, המטפל של אבא, המלאך שלנו. בחור מסור, דואג, אכפתי וסבלני, שסעד אותו ועמד לרשותו למרות הקשיים. אין לי מילים להביע את תודתנו והערכתנו לטיפול המסור והאוהב שלך. התמזל מזלנו.

בשנים האחרונות נפרדנו מרבים מיקירינו, נבחרת העולמות העליונים שלנו הולכת וגדלה. מסור בבקשה את אהבתנו לסבתא ציפורה וסבא מיכאל, לסבא ישראל וסבתא חנה, לפנינה, ולאורי. 

ולמצטרפים האחרונים, עדי, אמא וסיגל, מסור שאנחנו חושבים עליהם, חשים בחסרונם ומאד מאד מתגעגעים אליהם.