לאה רטר

18.6.2023

לכתוב דברים לזכר אמא זה לא קל.

אמא נולדה בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה ועלתה ארצה עם סבתא דינה מגבעת ברנר.

בהמשך הדרך הצטרפה למשפחה צביה אחותה שנפטרה גם היא ממחלת הסרטן כבר בשנת 1998.

אמא התקשתה להתמודד עם הכאב על אובדן אחותה והאובדן ליווה אותה עד ליום מותה יום אחר יום.

אמא גדלה בקיבוץ גבעת ברנר התקשתה מאוד בלימודיה בבית הספר שירתה בצבא ולאחר מכן הכירה את אבא בנופש רווקים שהתקיים בעיר נתניה וכל השאר היסטוריה.

לאחר נישואי ההורים אמא הציעה לאבא נישואים עזבה בכאב את ביתה ומולדתה בקיבוץ גבעת ברנר נשארה כל השנים קשורה למשפחה בלב ובנפש והתקשתה להתמודד עם השינוי המשמעותי בחייה ומאוד רצתה לחזור לביתה בגבעת ברנר יחד עם אבא שרצה להישאר בגבעת חיים איחוד.

לאחר שהכירה אנשים אימהות בגילה ויצרה חברויות החליטה אמא שגבעת חיים איחוד יהיה ביתה ונשארה בקיבוץ עם אבא את כל שארית חייה.

חייה של אמא היו מלאים בהצלחות וכישלונות שמחות ועצבויות ולא מעט חרדה מהעתיד הצפוי לי לאחר מותה עקב השינויים שחלו בקיבוץ במשך השנים עקב תהליכי ההפרטה.

אמא סבלה לא מעט מהתנהלות מערכת החינוך בקיבוץ בעיקר בתקופת הלינה המשותפת בקיבוץ שהסבה לה לא מעט חרדות וחששות והתקשתה להתמודד עם דילמה של בן עם מוגבלות עם מוגבלות שהיא שונה מכל השאר.

אמא הייתה אמא עם לב זהב שתמיד רצתה רק את הטוב ביותר בעבורנו בניה אך לא מעט טעתה בקבלה החלטות לא רציונאליות שנבעו בעיקרן מחוסר ניסיון וכשל חשיבתי והתקשתה בהבנה של לא מעט דברים בסיסיים ובכך לא פעם גם אם רצתה את הטוב ביותר לרוב טעתה והייתה נתונה לשטיפת מוחות של בעלי אינטרסים בחברה סגורה.

בשנת 1996 חלה אבא במחלת הפרקינסון ואמא שהייתה כי טיפולית למרות לא מעט קשיים עשתה הכל למענו וויתרה למענו ככל שיכלה וגם העמידה לו גבולות שאם ייחצו יסתיים הקשר בכאב ואף עזבה את הבית לתקופה כדי להעמיד לאבא גבולות אותם אין לחצות.

עם לידתי ועם התבגרותי במשך השנים התמודדת אמא בלא מעט גבורה ובלא מעט מאבקים נגד רעים וכוחניים והיחסים בינינו לווו לא פעם ולא פעמיים בלא מעט דילמות כעס ולא מעט שאלות הקשורות לאי קבלת שונות ביחס למצב אמיתי וזאת לא פעם לצד ציפיות בלתי רציונאליות ממני עקב חוסר הבנתה את מצבי ואת מורכבות מצב שונה ובכלל לא שגרתי חוסר שיקול דעת על מה להתעקש ועל מה פחות והתייעצות  של ההורים עם גורמים שלא בהכרח רצו את טובת ההורים ואת טובתי.

ההורים שלצערי החכמה לא הייתה הנר לרגליהם לא פעם ולא פעמיים טעו ונכנעו שלא באשמתם ללא כל הגיון ללחץ החברתי של חברה סגורה מה שלא פעם הפך את חייהם לסיוט לצד ציפיות מצדי להבנת המצב שלא פעם זכתה להפניית עורפים בטיפשות בנאיביות בחוסר אונים אבל תמיד מרצון טוב גם בעת משברים שהם אינם מובנים מאליהם כלל וכלל מה שמאוד הקשה עלי להתמודד ולהכיל כבן עם מוגבלות של  הורים עם טראומות מהעבר שכללו את התמודדותו של אבא עם אובדן אביו ללא פרידה ותוך סירוב לאפשר לו להגיע ללוויה כבר בעת היותו ילד בן 10 תמים וחלש שהתמודד בילדותו עם אמא פרימיטיבית וחסרת הבנות וחסרת יכולות הבנה בסיסיות שכל אלו היו טראומה קשה שפגעה בו עד יום מותו מה שהקשה עליו להבין את צרכיי המיוחדים את שונותי ואת מוגבלותי מה שיצר לא פעם לא מעט משברים אינם אנו התמודדנו ומתמודדים אפילו ממש בימים אלו.

בשנים האחרונות עם בואם בימים של ההורים העבירו ההורים  לנירי את הטיפול בעניינים מול הקיבוץ.

ההורים שעייפו הזדקנו ונחלשו עם השנים העבירו בצוואתם לנירי את הטיפול בעניינים.

גם אם יש מחלוקות וגם אם לא הכל מסתדר אמרתי להורים בטרם מותם שהחסינות ורכישת הכישורים וניהול העניינים באופן אישי בעיקר מול הקיבוץ אך לא רק והניהול של מו"מ ישיר, קבלת השונות שהם עתיד ותקווה כל אלו יתנו להם לנוח עם משכבם בשלום.

אפשר להבין ולקבל הורים שכה נאמנים לבנם ולעתידו ודואגים לצרכיו גם אם אל ועושים ועשו לא מעט טעויות במהלך חייהם ויש לציין שממש לא באשמתם וללא ספק מרצון טוב.

כאן המקום על אף דילמות שקיימות וימשיכו להיות קיימות עוד בעתיד לומר מילה טובה לא רק לאמא שעשתה הכל למען בנה מתמודד הנפש אלא גם לנירי ולרוני שנותנים ונתנו מזמנם מכוחם ממרצם ובנפשם למען מימוש צוואת ההורים לעתיד הטוב ביותר שאפשר עבורי.

תודה לך אמא מכל הלב באמת תודה לך ויחד איתך גם לאבא על השקעה ענקית ואין סופית על טיולים במכוניות בכל רחבי הארץ בתקופת הילדות על רצון טוב על כנות על נכונות על נתינה אין סופית.

על טיולים ונסיעות לגבעת ברנר לסבא וסבתא על נופשים אין סופיים בחוף חוקוק בכנרת על נופש במלונות בים המלח באילת והיכן לא?

גם אם לא קיבלת לא פעם את שונותי בין אם בגלל לחץ חברתי בקיבוץ ובין אם בגלל קשיים אובייקטיביים מהם סבלת אמא אני אנו מעריכים מודים לך מכל הלב.

תמיד רצית לעזור לכולם, כשצביה אחותך שכבה בבית חולים לאחר שחלתה במחלת הסרטן ישבת ליד מיטתה בבית החולים יום ולילה.

אני זוכר אמא את הכאב הגדול ואת העצב והדמעות בעינייך אמא.

עברת אמא דברים טובים ויפים בחייך וגם דברים קשים וכואבים.

הייתם את ואבא חולים וחלשים וחסרי ישע.

גם אני אמא לא תמיד הייתי טלית שכולה תכלת.

אני לא הבנתי את מצבכם ואתם לא הבנתם את מצבי.

לא היה קל לכם איתי ולא היה קל לי אתכם אתם טעיתי אמא וגם אני טעיתי לא פעם לא פחות ממכם.

לכן אמא עם הביאך למנוחת עולמים אנו כאן מזכירים את החיים על הצד הטוב שבהם ועל הצד הרע שבהם ועל כן אמא אני זוכר לך את הטוב וסולח לך על הרע הלא מעט שהיה.

תודה לך אמא מכל הלב על הקרבה אין סופית על נתינה השקעה רגישות אמיתית  על נתינה על רצון טוב ללא גבולות ועל לוחמנות אמיתית למעני וכפי שאת היית למעני כך גם אני למענך.

לפני 4 שנים פגשה אותי תניה סיפרה לי שלקחו אותך לבית החולים ועל מחלת סרטן  השד שחזרה שממנה החלמת 15 שנים קודם לכן והפעם בעצמות.

ישבנו ביחד במרכז הרפואי שוהם בפרדס חנה.

ישבת ליידי מיררת בבכי וסיפרת לנו אמא שהסרטן חזר.

גם אז עוד לא ידעתי שימייך קצרים, קיוויתי כך כך שתבריאי ושתחלימי אבל זה לא קרה.

הסרטן הנורא הרג את צביה שהיית כה קשורה אליה ועכשיו גם אותך אמא.

חצי שנה אחרי שעמדנו פה והספדנו את אבא שהלך לעולמו ממחלת הפרקינסון ואחרי שישבנו בבית ליידך אני נירי ורוני וראינו אותך בוכה על מותו הכואב וההזדהות איתך ועם רגשותייך באו לידי ביטוי בכל המובנים ואנו בנייך אמא באמת מזדהים איתך מכל ליבנו ובנפשנו.

לאחרונה חלה הידרדרות במצבך.

עברת לגור תקופה בנווה נועם אחרי שהיית זקוקה לסעד ולעזרה בהמשך חזרת הביתה ושם גם היינו איתך ולמענך.

עם התקדמות מחלתך ועם קשיים לא מעטים מהם סבלת היית ישנונית התקשית ליצור קשר עמנו ולכן אמא ליבנו היה איתך.

ישבתי ליד המיטה שלך הקשבתי לרגשותייך והיה לי קשה עד מוות לראות אותך סובלת וכואבת.

לא מגיע לך אמא שכך תסיימי את חייך אך לצערי אמא כך הגורל רצה.

ישבתי ליידך אמרתי לך שאני אוהב אותך אבל עם עצב דמעות וכאב רב.

נוחי אמא על משכבך בשלום.

בחרת להיקבר יחד עם אבא באותו קבר ראית את חייך ואת חייו כאחד וכעת אמא אנו כולנו כואבים ומבכים את מותך עצובים על מותך אך יסורייך וכאבייך אמא היו כה קשים  שאין ברירה.

כל כך הרבה בכית אמא בחייך כל כך שמחת עם הצלחות וכל כך התעצבת בעת כישלונות שחייך היו לעיתים שמחים ולא פעם גם עצובים.

על כולם בכית למען כולם בכית וכל כך היית לא פעם עצובה בחייך על מות אנשים  שכעת עם מותך לא נשאר מי שיבכה ויזיל דמעה על מותך כי היית עם כולם למען כולם בשביל כולם ולטובת כולם ובכית על כולם ולכן כעת כולנו בוכים עלייך.

אנו בנייך אני  שחף נירי ורוני יחד איתנו תניה עדי והנכדים שכה אהבת ושאליהם כה נקשרת סהר יובלי זיו ארבל בארי וגוני אנו כולנו מבכים על מותך וזוכרים את פועלך.

היי שלום ומנוחה אמא, נוחי אמא את מנוחתך בשלום ותודה מכל הלב.

שחף