זהר ימין
- כד סיוון תשפג
2/12/1967 - 13/6/2023
סיפור חיים של זהר
זהר נולד בשנת 1967 להורים רחל ולטיף שעלו בשנות החמישים מעירק. בן שלישי אחרי יוני ודורון למשפחה התווספו עוד שני אחים יובל ורוית.
אביו של זהר עסק עד יום מותו במלאכת הצורפות אותה ירש מאביו ואותה עביר לחלק מבניו - אחיו של זהר.
אימו של זהר, רחל, תבדל לחיים ארוכים, הייתה עקרת בית וגידלה במסירות ואהבה את חמשת ילדיה.
זהר גדל והתחנך בהרצליה, והיה חניך בתנועת הנוער מחנות העולים.
בצבא זהר התגייס לחיל המודיעין עם חבורת בנים ובנות שהמשותף להם היה מוצאם העיראקי.
חברים אלו המכונים "הקבוצה העירקית" נשארו בקשר עד עצם היום הזה.
לאחר הצבא זהר יצא לטיול גדול לארה"ב ובסיומו התחיל בלימודי תואר ראשון בחשבונאות במכללה למנהל.
במהלך הלימודים עבד בקייטרינג באולם ארועים בגליל ים שם פגש והכיר את רויטל.
עם סיום לימודיו זהר קיבל תעודת רואי חשבון ועבד כ- 10 שנים במשרד רואי חשבון "ארנסט אנד יאנג".
בשנת 2000 עבר לעבוד בחברת תוכנה כמנהל כספים ובה עבד עד שלא יכול היה יותר עקב מחלתו.
זהר ורויטל התחתנו ב-1997 בחדר האוכל בקיבוץ ולאחר שנתיים בינואר 99 נולדה עמית במאי 2005 נולדה רוני שתיהן נולדו כשרויטל וזהר גרו בהרצליה. בשנת 2009 עברה כל המשפחה לגור בקיבוץ בשכונת הבנים החדשה.
שנים רבות בכל ערב שישי הגיעו זהר וכל אחיו עם המשפחות המתרחבות אל בית הוריו אשר בהרצליה לקידוש וארוחת שבת.
זהר בן משפחה מסור נהג מדי ערב להתקשר לאמא רחל לשוחח ,לספר ולדאוג לשלומה.
בימים האחרונים כבר לא היו לו כוחות להתקשר ולדבר .
היום זהר מצטרף לבני המשפחה היקרים שלנו שנמצאים במקום העצוב והיפה הזה.
אהוב ליבי
איך נפרדים אחרי כל כך הרבה שנים יחד?
חלקנו 30 שנים של אהבה, של חיבור וזוגיות יציבה וטובה
של שותפות כנה, של בניית בית והקמת משפחה. של טיולים, של טבע ושקיעות.
שנים של שמחה ואושר עם האוצרות שיצרנו.
של שגרת החיים הפשוטה של בית ועבודה.
הכרנו לראשונה כשהיית סטודנט לראיית חשבון ואני יצאתי לשנת חופש מהקיבוץ במטרה להרוויח כסף לטיול הגדול.
עבדנו יחד בגן ארועים בגליל ים. אתה היית אחד העובדים הותיקים והמנוסים בצוות. זריז, חרוץ, נעים לכולם. מתוק!
הוקסמתי ממך, נשבתי בקסמיך. התקרבנו. הפכנו לזוג.
כעבור כמה חודשים התארגנתי לנסיעתי לטיול הגדול, שאלתי אותך אם תחכה לי עד שאחזור.
ענית לי (בחוצפתך) שאתה לא יודע...
במהלך הטיול דאגתי לשלוח לך מכתבים רבים וארוכים ופעם בשבוע התקשרתי מטלפון ציבורי לוודא שאתה עוד איתי...
כעבור 3 חודשים חזרתי לארץ, ובהתרגשות רבה קיבלת את פניי.
מאז אנחנו יחד!
צחקנו על כך שטענת שקבעתי תאריך לחתונה עם ציקי הדיג'יי בהיותך תחת השפעת אלכוהול, לאחר 5 שנים של חברות וזרמת איתי.
הקמנו יחד בית שמח, היית אבו-אל-בנת, טיפלת, שיחקת, לימדת, אהבת. עמיתי ורונצ ספגו כל כך הרבה ממך.
היית אבא משמעותי, תומך ונוכח.
עבורי היית בן זוג אהוב, מפרגן ואוהב, תומך ומכיל. חבר ושותף אמיתי לחיים.
עשית אותי לאדם טוב יותר.
היית בן מסור אוהב ואהוב, דאגת לאמא והיית מעורב בכל דבר.
בשנים האחרונות נאלצנו להתמודד עם פרידות עצובות מאהובים קרובים.
מיד נרתמת והתגייסת להיות ולתמוך בכל מקום שהיה צריך והיית שם כולך.
ניסית להסתיר ממני, שלא כדרכך, את החשד שיש לך בעיה רפואית משמעותית,
לא רצית להכביד, להעמיס, להעציב ולהפיל עליי עוד התמודדות קשה. הבהרתי לך באופן חד משמעי שאנחנו יחד. לטוב ולרע.
דרך ההתמודדות שלך היתה השראה גדולה עבורנו. מחלה קשה וקטלנית שגבתה ממך מחיר כבד והרבה מגבלות, אולם אתה הצלחת להתעלות ולא לוותר, להתמודד, להילחם. ביחד איתי יד ביד המשכת לחיות, לטייל ולמצות עד כמה שיכולת את הזמן.
מבחינת הצוות הרפואי נחשבת תקדים.
הצלחנו לשמור על אופטימיות וחוזק ולהנות מהמשפחה שלנו תקופה משמעותית וחשובה.
בימים האחרונים, כשהגוף כבר היה חלש, ביקשתי ממך לנוח, להרפות, לוותר,
אחרי מלחמה כל כך קשה הגיע הזמן לשחרר.
גילית תעצומות וכוחות שלעיתים אני הופתעתי שקיימים בך.
לצערנו כולנו הפסדנו בקרב, שידענו מראש את סופו,
אך הרווחנו אחד את השנייה ביג טיים והרווחנו עוד זמן אבא יקר מפז. הבנות שלנו קיבלו שיעור חשוב לחיים באהבה, בדאגה, בהקרבה.
השקט שלך, הצניעות, הלב הרחב והטוב, הידיים הטובות, הידע הנרחב, חוש ההומור, הסבלנות והנכונות לסייע בכל זמן ומצב אפיינו אותך, וגרמו לרבים לרצות להיות בסביבתך.
אני רוצה להגיד לך תודה, על היותך מתנה כה משמעותית בחיי
סליחה אם עשיתי משהו שלא לרוחך או לא נעם לך, עשיתי כמיטב יכולתי ואהבתי.
" משהו ממך בי ימות איתך"
אתה הגיבור שלי, אהובי. כבר מתגעגעת..
עמית כתבה לאבא
אבא שלי היה הבאדי שלי. השותף למרתון צפייה ב-fbi על הספה בסוף היום.
שותף לנשנושים מלוחים ב-23 בלילה ובאהבה לבייגלה וחטיפים בכללי.
האדם הראשון שהייתי פונה אליו בבקשת עזרה לפתור לי בעיות טכניות וגם בחיי האישים, כשאני סומכת ב-100 אחוז על הפתרון שיציע לי. הגישה המפייסת והרגועה שלו השרו עלי בטחון רב.
אני מאוד כואבת ועצובה שלא תהיה פה אתנו יותר אבל יודעת שהלכת מאיתנו עטוף ואהוב בעיקר בזכות אמא שהרעיפה עליך כזו אהבה ובעוצמות שלא הרבה זוכים לקבל.
אוהבת ומתגעגעת אליך לנצח
עמית
זהר
בימים האחרונים עולה תמונה בעיני התמונה הישנה מהבית בבן יהודה.
שבע וחצי בבוקר דורון ואני עומדים ליד השער ומחכים לך. ואתה עומד למעלה צמוד לאמא . לא רוצה ללכת.
כל מה שצריך נמצא בבית –אבא , אמא, משפחה. בעולם שלך מבחינתך אין הרפתקאות גדולות בחוץ. הסיפור הטוב ביותר קורה בבית פנימה.
כל החלטה שקיבלת במהלך חייך היתה תחת הפריזמה של מה זה יעשה למשפחה.
מן איש כזה של מסגרות אינטימיות.
*יצירת משפחה ופרטיות עם רויטל והבנות
* הקשר לבית של ההורים לאבא ואמא
*יצירת מסגרת של אנשים כמו קבוצת העירקים מהצבא
*החברים והאנשים ב"ריפלווה" ששם היית כל כך הרבה שנים.
ויתרת על הצעות קריירה שרבים מאיתנו היו קופצים עליהן מכיוון שלא עמדו בקרטריון החשוב ביותר: המחיר שהמשפחה הייתה משלמת כתוצאה מהבחירה שלך.
זהר אחי היקר,
היית כאן ככוכב שביט
זהר שמגיע לזמן קצוב
זהר שגורם לכל אחד השתאות, התרגשות ושמחה.
זהר שנעל אך המבט שלנו, אלה שנותרים ממשיך ללוות אותו אל האופן הבלתי נודע שלתוכו אבד.
מצפים אולי הוא יגיח שוב אולי נזכה לעוד שביב של אור קטן.
אבל האין הוא גדול וריק ולנו לא נותר אלא למלא אותו במחשבות רגשות וחלומות.
כשאיש אהוב ויקר נעלם מחיינו בשלב כל כך מוקדם מעבר למחשבות של מה היית ומה עשית לא ניתן להימנע מהמחשבות של מה שלא יהיה .
*שלא יהיו ליטופים ומגע באצבעות העדינות שלך
*שלא תהיה כתובת להתייעצות ותמיכה לרויטל עמית ורוני.
*שלא תהי גב ומשענת למשפחה הקרובה והרחוקה.
*שלא תהיה שיחת טלפון קבועה כל יום בשעה שמונה וחצי בערב לאמא
פשוט הרבה דברים שלא יהיו.....
רויטל יקרה
בשנתיים וחצי האחרונות לימדת אותנו מהי כוחה של אהבה ונתינה ללא פשרות. את וזהר הראיתם לנו מהי המשמעות ה-power cuple . ניהלת ביד רמה קרבות יומיומיים במערכת ובמחלה וכל זאת על מנת שכולנו נרוויח יום ועוד יום.
הצלחת יחד עם זהר לגנוב זמן ומדי פעם אפילו לרמות את המחלה הארורה הזאת ולזכות בניצחונות קטנים.
כנראה הפסדנו במלחמה על זה אבל במהלך הדרך יצרנו תשתית של זכרון הבנה וקשר שישאיר את זהר אתנו בכל רגע נתון בהמשך חיינו.
יוני
עירית ארבל כותבת
עוד ענן שחור כבד החל לרחף מעל חיינו שהתגלתה המחלה של זהר לפני שנתיים ושלשה חדשים.
בשקט שלך לא יכולנו לדעת מה באמת עובר עליך המשכת לתת לנו את התחושה שיהיה בסדר למרות שידעת וידענו שהכל לא יהיה בסדר. לא הפרעת לא התלוננת הכל היה כל כך בשקט.
הבקשה היחידה שלך היתה להיות במקום הכי אהוב עליך -בבית. זכית בטיפול הכי מסור מחבק ואוהב שרק אפשר. ימים ולילות של אהבה אין סופית הורעפו עליך.
אתמול הסבל שלך הסתיים אך מהרגע שיצאת מפתח הבית הסבל פה אצלנו התפרץ. סבל של געגועים שכבר התחילו ,סבל של ריקנות גדולה וכאב גדול של החמצה.
עלי אלון כתב הספד כאילו התכוון אליך:
אנשים צנועים באמת
גם מותם חרישי,
כמעט מתנצל: אנא סילחו לי על הטירחה
לא יכולתי אחרת.
אנשים צנועים מתים בשקט
כמעט בנשיקה,
הרחק ממילים.
הם אינם נלקחים לשמים
במרכבות של אש.
אנשים צנועים נותנים את ליבם בשתיקה,
הם אינם סוחבים על גבם את העולם כולו,
גם אשה וילדים הם משא כבד מדי, ללב אוהב.
רוח חרישית מניעה את עצי האגוז
ריח דשא קצור,
ברכה לדרך.
אנשים צנועים באמת נישאים אל בית עולמם
להרהר בין עצים גבוהים
בשקט על יקיריהם .
זהר אהוב, אתה לא נלקחת במרכבות אש אבל אתמול שעזבת את הבית הכל רעש וגעש.
ברקים רעמים ובכי של שמים ושל כולנו באמצע יוני.
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!