עמרם הישראלי

ב"ה

אבא היה איש חינוך שיחה והעמקה לימד אותנו דברים רבים. מבחינתי לימוד מאוד משמעותי היה להיות לצידו בשנותיו האחרונות. להכיר בכך שכל עוד נשמה בו הוא שלנו, הקשר חי וקיים תמיד. הוא למדני במצבו בתקופה האחרונה את מה שאומרים בתפילת הבוקר "מה אנו מה חיינו מה חסדינו מה צדקתינו מה כוחינו מה גבורתינו הלא כל הגיבורים כאין לפניך וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל, לבד הנשמה הטהורה שהיא עתידה ליתן דין וחשבון לפני כסא כבודך...".

הנשמה של אבא שהשתקפה מעיניו העמוקות בחודשים האחרונים ללא כל יכולת ביטוי של הגוף אמרה לי שהיא כבר מוכנה לתת דין וחשבון, לומר מיציתי פה את מה שהיה למצות. ניסיתי, ורציתי לעשות הרבה טוב. ועכשיו השלב הבא בו כל עינייני העולם חסרי משמעות וממשיכים הלאה ללא נודע. והנה אתה עומד לפני בית דין של מעלה להצהיר במלוא הכוח אין לי משלי כלום. כל מה שתרמתי לעולם היה מהכח שניתן לי בהשאלה לזמן קצוב. ומה שעשיתי בשגגה הפסקתי לעשות כשנילקח ממני כח בינתי. 

בערב החג רציתי להתקשר אליך להזכיר שאנחנו מתכוננים לחג מתן תורה, אך הרגשתי שכבר אין אפשרות שיחה. ובמקום זאת למדתי עם חברה על משמעות הסיום של ספירת העומר, שלאחר כל הניסיון שלנו לתקן את עצמינו ואת העולם בצעדים של כל ימי ספירת העומר, אנו מגיעים למקום בו מבינים שבעצם אין באפשרותינו להשלים בעצמינו את המהלך אנחנו נשארים בחסרון ומחכים לחג בו מגיע השלב הבא. והנה הגענו איתך לשלב הבא. הבנו שאנחנו לא יודעים כלום ונשארה רק הנשמה שיכולה להמשיך לעלות מעלה מעלה ולהנות מהטוב שמעשיה הטובים עשו וממשיכים לפעול בעולם. 

אבא נקרא ע"י אביו ראובן ז"ל, שהיה אוהב ישראל גדול ובחר לשנות את שם משפחתו יחד עם קריאת שם בנו: עם רם הישראלי. לומר שבהיותינו יחד אנחנו מרוממים כמו שהיינו במעמד קבלת התורה כאיש אחד בלב אחד. גם אם לפעמים נראים מפורדים זה לא התמונה האמיתית. האמת שכאשר מגיעים למצב בו אבא היה (וכולנו עלולים להגיע למצב כזה) אז ברור לנו שבעצם אנחנו לא יודעים כלום מעבר לכך שאנו נשמה ששיכת לעם שמתרומם מעלה, עם רם הישראלי. 

אבא, אני מקווה שאתה אכן בטוב עכשיו שכל מעשיך הטובים מוזכרים ומה שהשפעת טוב עלינו ועל כל אלו שסייעת להם ומה שבזכות השפעתך אנחנו משפיעים על ילדינו, ממשיך ללוות אותך ושומר על נשמתך מכל רע. 

הלואי שנזכה לסייע ולפעול למען עילוי נשמתך על ידי עוד טוב שנמשיך לעשות. אשרינו שזכינו לגדול איתך ולספוג ממך הרבה טוב ולקבל את השיעור החשוב על מהות חיינו בתקופתך האחרונה.  

אתה כבר חסר לי מאוד.  

תודה לכל מי שסייע לנו במסירות בטיפול באבא תבורכו בכל טוב.

אנחנו מביאים למנוחות איש יקר ומיוחד – איש אחר. ממרום שמונים ושבע שנות ידידות ולאורך חיים מלאי פיתולים ותפניות, ניתן לומר שעמרם היה איש של ספקות, קבלת האחר ומלא הכלה. הספקות הופיעו במעורבותו בשיח הלוחמים שביצירתו היה פעיל ביותר לאחר מלחמת ששת-הימים, וההכלה באה לביטוי במעורבותו "בעמק" בסוף ימיו.

עמרם היה אחר בתוכנו. ללא רצון להשליט את דעתו, לא שמענו אותו צועק מעולם, איש הגות וספר עם הבנה שדעתו היא אחת מהאפשרויות ולא בהכרח הצודקת. כתוצאה מעמדה זו הוא היה די מבודד וזכיתי להיכלל בין ידידיו לאורך כל שמונים ושבע שנות הכרותנו. הוא התנדב לכל משימה שהתבקש, אבל לא רבות שיזם, פן יכבידו על האחרים. 

כבן לשני מורים שגם לימדו אותנו, ובעיקר ראובן האב שהיה גם המחנך של הכיתה, מצבו היה לא פשוט בקרב הפראים שהיינו ויתכן שזה השליך על התנהגותו במהלך החיים.

זאת הייתה זכות גדולה להיכלל בין ידידיו ובשקט שלו גרם לכולנו להאזין למה שהיה לו להגיד. זכור לי, שלאחר מלחמת ששת-הימים, במסגרת היוזמה של "שיח לוחמים" הוא פנה אלי וביקש שאתראיין לספר. הוא התאכזב כשסירבתי והסברתי שאין בליבי כל חרטה על מעשיי במלחמה ההיא, ואז הוא אמר: "אין לך כל ספק?" כזה היה לאורך כל שנות ידידותנו.

פטירתה של לאה הייתה קשה ביותר לעמרם וכמובן גם לכל שאר בני המשפחה. לאה, שהייתה אש וגופרית מלאת פעילות ויוזמה, איפשרה לעמרם להצטנע בעולמו. הנסיעה שלהם לארה"ב הייתה חוויה נפלאה למשפחה ולמרות שכלכלית לא הייתה פשוטה הם נהנו מאד. רצה הגורל ולאה נפטרה לפני שנים רבות שלאחריהן חייו השתנו מאד.

קרה לשנינו שבת שלנו חזרה בתשובה, אבל בעוד שאצלנו נשארו יחסים קרובים עם הבת, אצלו זה היה בהחלט לא קל והרבה שוחחנו על כך מבלי יכולת לעזור כמובן.

בשלושת הימים שחלפו מאז פטירתו סיפרתי לידידים רבים על כך ולמדתי עד כמה מגוונים היו אלו שהכירו והוקירו אותו. השנים האחרונות לא היטיבו עמו וחוסר היכולת לתקשר הייתה קשה. אהבתי אותו וכיבדתי אותו מאד.

יהי זכרו ברוך.