כניסת חברים ותושבים

קלרה דובסקי
תאריך לידה:
1/1/1918
תאריך פטירה:
5/5/2007
תאריך פטירה עברי:
יז סיוון תשס"ז



קלרה נולדה ב – 1918 בבלורוסיה, את ילדותה בילתה בעיר ששמה גומל יחד עם עוד שלושה אחים. ב – 1940 עבדה קלרה כפועלת בבית חרושת לסוכריות, שם פגשה את חיים. באותה שנה עברו לעיר אחרת ושם עבדה בתור עוזרת לגננת. ושם גם נולדו צבי וברוך.

כל משפחתה שנשארה בגומל נספתה בשואה.

המשפחה עברה לפולניה ב - 1945 לעיר ששמה דילבה, שם נולדו הבנות: אורה וחנה.

חיי המשפחה היו מאד קשים, כששני ההורים עובדים כפועלים קשי יום.

ב – 1947 התחילו לדבר בבית על שליחת הבנים לארץ ישראל בתוכנית של עליית הנוער. חיים מאד רצה, ואילו קלרה התנגדה, ולכן התוכנית לא יצאה לפועל.

ב – 1957 עלתה כל המשפחה לישראל, ומהאוניה הגיעה ישר לגבעת חיים.

את קלרה אנחנו זוכרים עובדת במחסן אריזה לתפוחי עץ, במחסן הבגדים ובמטבח.

את עיקר מרצה הקדישה קלרה לעבודות היד, לסריגה ולטיפוח גינתה, ולגידול משפחתה.

בשנים האחרונות הייתה קלרה מהדיירות הקבועות של נווה נועם, וגם שם חדרה היה מקושט בעבודות מעשה ידיה ובתמונות הילדים, הנכדים והנינים אותם אהבה כל כך.

 

קלרה אצל הספר


 

מלכה מוסקוביץ מספרת לזכרה:

אני מכירה את קלרה מאז שהגעתי לקיבוץ. כבר אז גרנו בשכֵנוּת. היה קשר שכנות מיוחד ויפה עם קלרה וכל בני המשפחה.

קלרה הייתה אישה חזקה ועבדה בכל העבודות שנדרשה לעזור בהן. הבית שלה הצטיין בניקיון ובמלאכות היד שלה. בעיקר זכורים לי הווילונות אותם סרגה במו ידיה.

 

קלרה יקרה, אני נפרדת ממך בצער רב,

שלך, מלכה.

 

לסבתא קלרה

זהו סיפור קטן על אישה גדולה,

אישה גבוהה עם פנים יפות,

אישה אצילית ושקטה שהעבירה זמן בפעילויות רבות

בעבודה, טיפוח הוורדים בגינה,

בקריאת ספרים שמֵנים –

שהפריעו לה בניקיונות ובישולים/

הפכה קילומטרים של חוטים

לווילונות, מפות וכריות כיד הדמיון והרצונות.

 

סיפור קטן על אישה עדינה

שידעה להיות הכי סבתא.

סבתא טובה עם פנים רכות,

שידעה תמיד מה נכדות אוהבות,

צלילות בבריכה, טיולים לרפת, משק חי ומכבסה, עבודה במטבח ובאקונומיה בכל חופשה.

והזיכרונות מלאים ריחות תבשילים,

ארוחות שחיתות ופינוקי ילדות.

וסבתא תמיד הקפידה

להגיש עוגה וקפה בספל יפה

מחרסינה לבנה ועיטורי פריחה,

מלווה בהמון אהבה וסיפורי פולניה הרחוקה.

 

זהו סיפור קטן על אישה

שידעה לאהוב את החיים

שלא תמיד אהבו אותה.

אישה שנלחמה כדי להמשיך

לשמוע ציפורים, לנשום אוויר פרחים,

להיצבע בצבע השמיים

ולחייך.

 

זהו סיפור קטן שהתחיל ונגמר,

סיפור קטן על אהבה גדולה,

זיכרונות וגעגועים.

זהו סיפור פרידה -


דפנה, טל והילה                      

(בנותיו של ברוך דובסקי)

 

אירוע במועדון - המארגנות - ברטל, קלרה דובסקי, חנה נבון, קלרה נרבר

אירוע במועדון - המארגנות - 

ברטל, קלרה דובסקי, חנה נבון, קלרה נרבר



אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

העתקת קישור