כניסת חברים ותושבים

מרים צ'רבנקה
תאריך לידה:
4/3/1924
תאריך פטירה:
3/1/2008
תאריך פטירה עברי:
כ"ה בטבת תשס"ח

מרים ודני



קורות חייה

מרים נולדה ב - 4.3.1924 בעיר זנוימו אשר בצ'כיה, להוריה גרטה ואוסקר האס, נכדה למשפחת ורטהיימר הרחבה.

המשפחה חילונית וציונית עם שורשים בכל מרכז אירופה.

בת 10 כבר נשלחה לפעולות במכבי הצעיר – תנועה חלוצית ציונית.

מרים, אחותה הצעירה והאהובה רותי, והוריהן חגגו את החגים היהודיים, ועם זאת למדה בבית ספר שרוב תלמידיו גויים.

בגיל 12 נפטרה אמה ממחלה קשה.

ב – 1938, עם חתימת הסכם מינכן שבו נמסר חבל הסודטים עם העיר זנוימו לגרמנים, עוקרת המשפחה לעיר ברנו. אבי המשפחה מחליט לשלוח את מרים להכשרה חקלאית לקראת עליה עתידית ארצה.

ב – 1941, בעת שהותה בהכשרה נעצר אביה ונשלח למחנה ריכוז. אחרי חודשיים ניספה במחנה מאוטהאוזן.

מרים בת ה- 18 נאלצת לדאוג לאחותה ולסבתה, כשהגרמנים כבר כובשים את כל אירופה והיהודים נשלחים לגטאות ולמחנות ריכוז והשמדה מדי יום.

מרים, רותי והסבתא נשלחות לגטו טרזין שעל יד פראג, שלושה חודשים לאחר מות האב. חדשיים אחר כך, הולכת לעולמה הסבתא, ושתי האחיות נשארות לבד . בטרזין, שהגרמנים ניסו להציגו כגטו לדוגמה, היו גם פעולות ציוניות לרוב, הצגות תיאטרון, קונצרטים ואפילו משחקי כדורגל. על מגרש הכדורגל בגטו פרחה האהבה בין מרים למילה והשניים לא נפרדו עד שמילה נשלח לאושוויץ.

מרים ורותי שהו בגטו טרזין שלוש שנים, עד לסוף המלחמה.

מילה, ששרד את אושוויץ ואת צעדת המוות הנוראה, חזר לצ'כיה ולפראג, שם חודש הקשר עם מרים.

בדצמבר 1945 התחתנו, ותמר נולדה חודשים מספר לאחר מכן.

המשפחה חיה בעיירה אברטמי כשנתיים וחצי, מסודרת היטב ועשירה, אך מרים מושכת לפראג, שם מתארגנת קבוצת צעירים לעלייה ארצה.

ב - 15.12.1948 עוגנת הספינה בחיפה. מרים בימי הריונה האחרונים עם דני, ומילה עם התינוקת תמר על כתפיו, משוטטים ומחפשים מקום מגורים. אחרי שלושה ימים נולד דני. במקביל נוצר קשר עם אורי ורטהיימר, בן הדוד של מרים בגבעת חיים, אשר מציע את מגוריו למשפחה, בעוד הוא עצמו עובר לאוהל.

הקליטה קשה. אין שפה, אין יחס הולם לפליטי השואה, הכל זר ומוזר, שונה ומאיים, ובכל זאת המשפחה שורדת, נקלטת בקיבוץ ומהווה מרכז חברתי לחברים צ'כים צעירים רבים – שכונו "הדודים מצ'כיה".

ב - 1951, שנה לפני הפילוג, נולדה מיכל, כל המשפחה עוברת לנקודה החדשה. אורנה כבר נולדה בנקודה החדשה.

מרים מוכרת ומוערכת כפוּשרית, מזיזה הרים וקירות, מנהלת את הקייטנה המפורסמת של הקיבוץ לכל ילדי שועי המדינה דאז. הג'ינג'יות של מרים מנצחת על המלאכה ביד רמה ובעברית, וכמעט כל הקיבוץ מגויס למשימות.      

אחר כך, מרים "ראש גדול", אקונומית נמרצת, משנה סדרי בראשית, מסבירה, כועסת, בוכה, מתפטרת... אך נשארת מספר שנים...

כמטפלת באולפן העברית, היא פותחת את ליבה שעות נוספות בדירת המשפחה הצנועה לתלמידים שעולים לרגל, לכוס קפה ועוגיות והרבה ציונות. קשרים נשמרים לאורך השנים.

עם הזמן נפתח צוהר לשואה ומרים מספרת, מתארת בפרטי פרטים, תחילה בבית ואחרי כן בהרצאות, בבתי ספר, מוסדות, מחנות צבא ואפילו בטלוויזיה הצעירה.

עם הקמת בית טרזין, גאוות יוצאי טרזין בקיבוץ, מרים פעילה מאד, יוזמת, מתכתבת עם כל העולם, מתרגמת וקוראת המון על השואה.

למרות עיסוקיה הרבים ועסקנותה, המשפחה תמיד הכי חשובה. כל אחד מקבל את תשומת הלב המלאה. וגם, איך לא, סבתא טורחת, מבשלת, אופה, תופרת, מעורבת בכל - מרים שכולנו הכרנו.

עם ידי הזהב סרגה במיומנות במסרגה או בשתיים, במתפרה למעלה תפרה את כל תיקוני המשפחה, רקמה תחרה אומנותית לקישוט ואפתה עוגות ועוגיות מאפה אמן שניחוחן עולה באפנו עדיין.

ו ... מילה, תמיד איתו, מהכדורגל בטרזין ועד הכדורגל בארץ, בתקופת הפריחה של הספורט בקיבוץ ובהמשך עם דני הכדורגלן, ועד היום.

גאוותה המוצהרת של מרים, בכל הזדמנות, על כך שמשפחתה ניצחה את השואה והקימה בארץ משפחה ענפה, ויעידו על כך ארבעת בניה, 11 נכדיה ו-3 ניניה, שמרביתם חיים בקיבוץ לידה.

 

בשנתיים האחרונות כנראה החלטת שמספיק, די, את יוצאת מתוחלת החיים והדאגות לתחילת השיכחה הגואלת.

בשנתיים האחרונות תיקוני הבגדים של המשפחה נערמים.

בשנתיים האחרונות חסרות ריקמות תחרה חדשות על קירות הבית.

בשנתיים האחרונות נשאר געגוע לעוגת קרם שניט, מגש אחד לדני ומגש שני לכל שאר בני המשפחה.

                                                                                                                  גרשון שפע

 

סבתא ג'ינג'ית רגשנית מדהימה ומופלאה!
אנחנו אומרים לך שלום ומודים לך בפני כל מי שכאן על כל מה שאת בשבילנו.
בכל הזדמנות ופגישה, ידענו תמיד שנקבל מסבא וממך חום, אהבה והמון נתינה.
לא היה משהו בחיים שלנו שלא ידעת, הכול היה חשוב לך ואכפת.
מוקירים אותך ומודים לך על הזכות הגדולה להיות נכדייך, ועל כך שבנוכחותך תמיד נתת לנו להרגיש הכי מיוחדים ואהובים בעולם.
נוחי לך סבתא בשקט ושלווה עם אהבתנו הגדולה שתישאר בלבנו לעד.

אוהבים אותך מאוד מאוד מאוד וכבר מתגעגעים,

                                                                                                                הנכדים

 

 

 מרים כותבת על השינוי בקיבוץ


יום עיון לשוטפי כלים

 


אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

העתקת קישור