כניסת חברים ותושבים

מלכה מוסקוביץ
תאריך לידה:
9/5/1922
תאריך פטירה:
5/9/2012
תאריך פטירה עברי:
י"ח אלול תשע"ב

הספד שהוקרא ליד הקבר


מלכה הלכה לעולמה שבעת ימים בגיל 90.

נצר למשפחת שמחוני הענפה, שמקורה במושבות יהודיות בדרום רוסיה (אוקראינה).

היא באה לארץ ישראל בסוכות 1925 עם הוריה, רבקה ויעקב וסלניצקי-שמחוני, כילדה קטנה. משפחתה הצטרפה למשפחה הגדולה שהתיישבה במושב הצעיר, מושב נהלל. שם גם נולדה אחותה הצעירה ממנה רינה.

אחרי תקופת התאקלמות בארץ ישראל ועם הקמת המושבה כפר-סבא, עברה המשפחה למושבה. כמתיישבים חלוצים ולהם משק עזר, רפת חולבות ולול עופות.

בית המשפחה, שנבנה על ידי קבוצת בניין של משפחת שמחוני הרחבה, מה שנקרא "במו ידיהם" בנו את ביתם. היה זה בית קרקע מרווח, שבכניסה מקבלים את פני הבאים שני עצי נוי, ומשק העזר נמצא בחצר. בית זה היווה מרכז למשפחה הענפה כל השנים שבהן חיו ההורים. מבית זה יצאה מלכה לדרך חיים עצמאית, למעורבות והדרכה בתנועת הנוער "השומר הצעיר". מוקדם מאד התקבלה גם "להגנה" ועסקה בהדרכה בנשק.

מלכה הייתה שרה במקהלות ובכנס מקהלות גדול התמוטטה לפתע הבמה, רגליה נפגעו ושנה שלמה לא יכלה ללכת.

 באותם ימים, מלכה התקבלה ל"קול ישראל" בתפקיד קריינית. לימים הפכה כשרון זה לעיסוק עיקרי של חייה לכל אורך השנים, ולמקור חיים לאחרים, כשהתנדבה לקרוא ספרים לעיוורים ועשתה זאת בהתמדה ובאהבה.

לאחר כארבע שנים התחתנה עם יצחק שהייתה לו בת מנישואין קודמים – דבורה. הם גרו ברעננה שם נולדה גילי.

שנה לאחר מכן, עברו ונקלטו בני המשפחה בקיבוץ גבעת חיים איחוד.

מאז 1993 עברה וגרה מלכה בדירתה אשר בנווה נועם, הדירה והתנאים הותאמו למצבה במשך התקופות השונות.



 

נכתב והוקרא בשלושים יום למותה של מלכה, על ידי גילי קרול בתה

כשנכנסתי לחדר,

שכבת במיטה, כמעט בלי יכולת לזוז,

לא ממש הגבת למילים, אז ויתרתי עליהן.

ועל השירים שהקראתי לך.

הבטתי לתוך עינייך

וחייכתי אלייך.

ואז, עשית משהו שאנצור עד סוף ימי

כזיכרון הכי יקר שלי ממך:

חייכת אלי בחזרה את החיוך הכי מאיר,

מבין, קולט, אוהב ואינטימי שיתכן…

העיניים שלך היו בתוך העיניים שלי

ולא היה עולם – ולא היה בינינו רק הזוהר,

כמו פעם, כשהייתי ממש ממש קטנה.

היי שלום, אמא –

אני יודעת שאת מרחפת עכשיו ומאושרת

פוגשת את אהובייך.

שמחה על כך שהכבלים הכואבים של הגוף

הותרו ממך.

כי הזקנה שלך הייתה כמו בגדים כבדים…

לחשת שאת אוהבת

וגם אני אותך,

יכולה לאהוב בלב שלם.

 

יהי זכרה ברוך







21.5.1992

מלכה מוסקוביץ

למלכה בת ה- 70

שם כל אדם אולי מדרי, אך אין כל קושי עבורי,

להכתיר את מלכה בכמה מילים של שיר

בכתר של מלכת הביטוי וההיגוי בשפה העברית,

שהיא שולטת בה, לא אגזים אם אגיד שליטה אבסולוטית,

ובפיה לא רק שפה מדוברת- את עולם השיר והסיפור היא בוחרת

את הסופר ואת האמן המספר.

ואת הנאתה או התלהבותה אין היא שומרת אותן לעצמה.

היא פורשת את היצירות לפנינו כעין תרומה

וכאן המקום לדבר ולספר,

איך היא בשקידה רבה, בקריאה לאוזני העיוור

נעשירה והאירה לפניו תחום- באופן טכני חתום,

אך חברים מותר היום לא להתעצב, לכן לא אתעכב

ובכדי לגיוון רק אציין.

לא פעם חשבתי שלמען הקושי אולי בקריאת קנה

מוטב להזניח את השמעת ה"שוא נע",

אך חברים הציעו לאדם ישר אורח, לפסוח

או ביטוי ספרותי בהקראה לשכוח,

כאשר כל אות משמעותית- אין ההדגשה מלאכותית.

הספר, הקריאה בו למלכה היא עיסוק יום יומי

ובהחלט לא רק סיפוק עצמי.

לשתף, להלהיב חברים, קיבוץ, קהל, עבורה צורך חיוני

והאמינו חברים כל אלה הגורמים שלמרות גיל ה- 70

אין לה אף קמט בפנים.

כך, כן כך קורה לאדם שלא שוקע באירועי יום יום

לאדם שאוהב להפליג בעולם של הדימיון

מלכה ישמר לך מקור זה של שמחת חיים עד 120

בסוף רק עוד מזל טוב ממני ומכל הבחורות כאן במחסן.

                                                    עדה שולמן.

 



אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

העתקת קישור