כניסת חברים ותושבים

אלון פורת 5.1.11
אלון פורת
בוואדי
15.1.2011 - 26.2.2011
פתיחה: שבת , 15.1.11 , שעה 12:00
                                                                                        

    


אלון פורת   /   בוואדי

 

מתוך דברים שכתב איתמר לוי בקטלוג של התערוכה 'מפה לכאן':

 

-  -  - 

אלון פורת הוא צייר משוטט שלא מתרחק הרבה יותר ממאתיים מטר מהבית. מבחינה זו הוא בעיקר צייר של המקום הקרוב: של האדמה, הסלעים, והצמחייה, שבתוך הטריטוריה של שיטוט יומיומי סביב ביתו. עם זאת, הוא עושה, סוג של זום-אין זום-אאוט, כלומר מתקרב ומתרחק. ציורי הסלעים החדשים מביאים אותו לקרבה מבהילה אל הנוף  -  הסלע החוסם את המבט – לעומת הוואדי המאפשר למבט להיבלע בהדרגה.

אלון הוא צייר של הסוד הצפון בנוף הקרוב והמוכר. בזה הוא דומה לקורבה, גם בזה. אולי קורבה חשוב לו גם בגלל העקשנות, המגושמת לעיתים, מול הנוף שלמרות היותו כה מוכר, אינו מתמסר בקלות למבט  (הציור של אלון, כמו של קורבה, צייר צרפתי מן המאה ה-19, Gustave Courbet, "הולך אל הממשי כנקודת אחיזה", כותב מיכאל סגן-כהן, וכיוון גם לכך שההיאחזות בממשי נמצאת במתח עם ההפלגה אל הדמיוני). ואולי גם, אני אוהב לחשוב, אלון קרוב קרבת נפש כזו לקורבה בזכות דמות המשוטט: בונז'ור מסייה קורבה! בונז'ור אלון!

- - -

בציורים של אלון מתרחש סוג של blow up : יש נושאים שהתחילו בגודל של גלויות דואר, ועברו עוד ועוד הגדלות. בחזרה העקשנית ובהגדלה ההדרגתית מתפתח סוג של טירוף: אינטנסיביות של מגע, של הנחות מכחול, של מקצבי עבודה, סוג של קליגרפיה הלוכדת הלך רוח מסוים. מבחינה זו, אלון פורת הוא תמיד צייר של המקום הקרוב, ואפילו הקרוב מאד. בין אם הסלעים במרחק עשרה מטרים, או הוואדי במרחק מאתיים מטר, הציור הוא ממרחק חצי מטר, מרחק ממנו רואים את כתב היד, שגם כאשר לרגע הוא נראה קל ומשוחרר, כמעט תמיד יש בו מידה של מאבק. כל סלע, כל שיח ועץ, דרך העפר והרפת של מוסמוס כבר צוירו עשרות פעמים בעבר, אך במקום לזרום ביתר קלות, נראה שהסרבנות שלהם דווקא גוברת. הציור של אלון נראה כאילו נאבק באיזו התנגדות סמויה.

- - -

עבורי אלון הוא רומנטיקן, עבור עצמו הוא ריאליסט ("אני מתחכך ברומנטיקה" הוא אומר, מתחכך, לא מתלטף). עבורי הנופים שלו הם פסיכו-גיאוגרפיה, כשם שהסטודיו והבית שבנה הם פסיכו-ארכיטקטורה. עבורו הם המציאות. הוא לא תמים, חס וחלילה, אולם הוא לא מוכן להביט בשמיים לפני שהתחכך הרבה הרבה באדמה. עבורי, כמובן, יש בזה נופך רומנטי. בציורים הפסטוראליים יותר אני מזהה את קונסטבל (John Constable  צייר אנגלי 1776 – 1837), את הרומנטיקה האנגלית – נינוחות בנוף. בציורים הנשגבים יותר אני רואה את פרידריך (Caspar David Friedrich, צייר גרמני 1774 – 1840) את הרומנטיקה הגרמנית – יראה, התגלות סוד הטבע. אם דיברתי על ההתנגדות שבציור, אולי היא קשורה גם ליחסי המשיכה-דחייה של אלון עם הרומנטיקה.

האינטנסיביות הנשגבת של המבט אל הוואדי מחפשת לדבר עם הפסטוראלה של הבית. הנוף כולו גמיש, מתהווה. בציור של אלון יש בנוף מעט מאד התרחשות, אולם הנוף עצמו מתרחש.

 

 

קורות חיים

 

1981                                               נולד בתל-אביב

1966 – 1970                                לימודי פיסול אצל אלי אילן

1972 – 1973                                לימודים במכון לאמנות בבת-ים

1973                                             לימודים ב- Port College, ווילס

1974 – 1977                                לימודים ב - Kingston College , לונדון

מ-1978                                         חי ועובד בגליל

 

מבחר תערוכות יחיד:

2009 – "מפה לכאן", גלריה בינט, תל-אביב

2003 – הגלריה לאמנות, כברי

2000 – הגלריה בביה"ס להוראה ע"ש דוד ילין, ירושלים

             תיאטרון ירושלים

1998 – היכל התרבות, כרמיאל

       גלריה קיבוץ מחניים

1994 – גלריה בינט, תל-אביב

מיכל