כניסת חברים ותושבים

ברכות בטקס אבן הפינה של הקיבוץ, 1952
לקראת הבאות / יצחק פניגר

יום זה – יום ו', כ"ח לאייר תשי"ב, 23.5.1952 הוכרז על ידנו כיום הולדת ליישובנו החדש יום זיכרון, יום שמחה ויום סיכום. 
מדי שנה ושנה נתאסף כולנו בו ביום ונשמח על התקדמותנו ועל גידולנו. נטווה לנו דרך להתפתחותנו בעתיד.
וכאשר, ברבות הימים, תתרקם רקמת האגדה של היישוב הזה, ישאלו גם בנינו ובני בנינו את השאלה: מאין שאבו הורינו את הכוחות הנפשיים והגופניים על סף שנות סתיו-חייהם לבנות את היישוב הזה; מאין אגרו את ההתלהבות, אחרי עשרות שנות עבודה, מאמץ, אבל גם סבל וייסורים; מאין הייתה להם חדוות יצירה כזאת; היכן למדו את תבונת החיים לצאת מן הסבך של הסבכים, מן המבוך המאיים ומנבא ירידה מוסרית ונפשית? אם יש את נפשכם לדעת את המעין הזך והטהור ממנו הם שאבו, הלא התבוננו במאבקם ובדרכם. וראיתם איך שבו למקור חייהם, קשרו גורלם עם גוויל עמם ומולדתם – כי על-כן בטחו והאמינו בדרכם ובעצמם.
לכן, לא בושה תכסה את פנינו אלא גאווה תפעם בליבנו על היום הזה.
לכן התקבצנו אנחנו, חברי גבעת חיים וחברי כפר-סאלד, בוני עמק חפר ובוני הגליל העליון, למפעל חדש, גואל ומשחרר, להקים יישוב קיבוצי על אדמת המולדת – ליצור יצירה שיתופית, פאר תנועת הפועלים הישראלית.
יהיה המפעל הזה, יהיה האיחוד הזה תחנת כוח – לחידוש התנועה הקיבוצית כולה.

יחד / עזריאל שולמן
שמחתנו מהולה בתוגה גדולה. לפני עשרים שנה עלינו על הגבעה הדרומית המשתרעת לעינינו להתיישב בה, צעירים לימים באנו. באנו בלהט נעורים ובאמונה גדולה  לאור הציונות החלוצית השיתופית לעם ישראל.
אבל רצה הגורל וכך נסתיימה תקופת עשרים שנות-עמל.
נאלצים היינו לנטוש את שדה עמלנו ויצירתנו ולאחוז במקל נדודים. סערת החיים טלטלתנו לגבעה החשופה הזאת.
התכנסנו כאן חלקים של שני משקים מפוארים ברצון ליישר את גבנו האנושי והתנועתי. קרוב מדי מרחק הזמן בכדי שנוכל לתת את ההערכה הנכונה לאותה מפולת שממנה הצלחנו להימלט ולהציל את נפשנו. הסופה העזה אשר התחוללה על ראשנו מזה ירחים לא עלתה לה. ולא טישטשה את הקשר הנפשי העמוק לערכים שיצרה תנועתנו, שמעינותיה לא הכזיבו וקסמה לא פג.
בסיפוק רב אנו יכולים לציין את כברת הדרך שעברנו מהימים הראשונים של אסון הפילוג עד הלום. עברנו את הזמן הזה בחישול מתמיד של כוחנו ונשארנו כולנו יחד ונושאים יחד, כל אחד על פי דרכו הוא, את העול הכבד הרובץ על שכמנו.
לא עדה מבודדת ומתפרקת מערכיה הננו, שכל בר-בי-רב יכול היה לקום ולבזותנו ולכנותנו כינויים שונים. כל זה נחלת עבר הוא. אולם הצלקת שבלב טרם נרפאה. בימים הסוערים הללו באנו בברית אחים עם חברינו בכפר-סאלד יצאנו מבדידותנו והוקל לנו.
כל אותם ימים שאצל חברי כפר-סאלד התנהלו הבירורים על גורלם הם – התהלכנו בתפילה שבלב שנזכה לאיחוד הזה. מי יתן ונצליח במהרה לארוג אריגה של ממש ביצירה השיתופית במקום הזה.
החיים הטילו על שני החלקים גורל אחד: אחרי שנות עמל ויצירה נאלצים היינו לנטוש הכל ולאחוז במקח הנדידה. נשתדל ביחד להשתחרר מהמועקה הרובצת על גבנו, ונַפנה את מרצנו להרמת המשימה. יקום עכשיו כאן יישוב קיבוצי גדול בו נגשים את הציוויים החלוציים ההסתדרותיים והשיתופיים.
לא חדשים אנו בעמק הפורח והמבורך המשתרע לעינינו. מראשוני הכובשים הננו. ייבשנו את ביצותיו, והקדשנו את מיטב שנותינו בפיתוחו ושגשוגו של העמק הזה.
בתחנות רבות שהינו במסע שלנו בארץ – מנהלל דרך עפולה, חיפה, חדרה, בואכה ואדי חווארת, הוא עמק חפר, גבעת חיים.
ותפילתנו שהגבעה הזאת תהיה לנו האחרונה והקבועה לביתנו החדש.
לרבים מאיתנו ילדים בגיל בו אנו התחלנו את יצירתנו בארץ, ויחד איתם אנו מתחילים לרקום את רקמת החיים המחודשים בגבעה הזאת. בנינו הצעירים, זוכרים אתם עוד לבטח את קורות הימים הראשונים של השסע והקרע בין המבוגרים. זוכרים אנו איך העמידו אתכם מחוץ לתחום. לא נגרד עכשיו בפצעים. ביום שמחתנו יש לנו צורך להגיד לכם שהננו גאים בכוח עמידתכם ועל נאמנותכם לדרך בה הלכנו.
הייתם לנו לעידוד רב ברגעים הקשים, והיו לנו הרבה רגעים קשים. לא אחת התאוננתם על ההתאפקות וההבלגה של המבוגרים. אבל נדמה שגם אתם נוכחתם שהעיקר היה לבנות את עצמנו מחדש ובדרך המהירה ביותר. העתיד הקרוב יוכיח – ואין ספק שיוכיח זאת – שהמשענת העיקרית לא תכזיבנו.
ולחברים אשר נפגעו במיוחד מהקרע הזה יש לנו צורך להגיד – לא בנינו את חיינו על יסוד הרס של המשפחה, ליוויתם אותנו במאבקנו והכרעתם לפי צו מצפונכם. ותהיה הכרעתכם אשר תהיה, זכור נזכור שברגעים הקשים ויתרתם על נוחיות אישית והייתם לנו למשענת גדולה.
נאחל לעצמנו בערב זה: קודם כל – תיעלמנה המחיצות, יעלה הזיווג יפה, ותהיה מזיגה מהירה של המתאחדים. נבנה את ביתנו ונקבץ את פזורינו מהר ובשלמות. ותשרור אחוות עובדים ויחסי-שכנות הוגנים בין שני המשקים. נצליח להתעלות מעל הקשיים של הימים האפורים שעוד נכונו לנו  -  למעננו ולמען ילדינו.

דבר הבנים להנחת אבן הפינה

בשמחה אמיתית מקדמים אנו פני יום זה. לאחר תקופה מרה של ריב אחים, בה סטינו כולנו ממרכז חיינו – ההתמסרות המלאה למפעל היצירה. זכינו ליום בו נניח יסוד לבנין יישובנו החדש.
מראשית ילדותנו התחנכנו על ערכי היצירה השיתופית והעזרה ההדדית. גוּדלנו על מסירות לעמנו ולמנהיגיו. על כן כְאב וצער מילאו את הלב למראה ההתנכרות לערכים במציאות של ריב ומדון.
גאים אנו על כך כי בנים אנו לחברים שלא הנמיכו קומתם התנועתית והאנושית, אך ידעו גם להתעלות על צרוּת העין ובחרו בדרך הקשה והבלתי סלולה.
לפנינו דוגמא חיה ומחנכת כיצד מוכנים מאות חברים למתוח קו על העבר המפואר לו הקדישו את כל מרצם, לְֹשָדָם ואהבתם במשך שנות חייהם הטובות ביותר. עתה הם נרתמים למפעל הבנין של יישובנו.
ברכתנו נתונה להורינו כי נזכה יחד לראות בהקדם את משקנו הבנוי על תילו, ויהיה מפואר מקודמיו. תפילתנו כי ניצור ונגבש חברה מלוכדת ואיתנה הגדלה והולכת. חברה בה ימְצאו את ביתם המוני פועלים ועולים וישתלבו בה נוער וילדים מכל התפוצות, ויתחנכו לחברות נאמנה ויוצרת.
מתוך אהבה לנוף הזה, מתוך קשר הדוק ועמוק עם החברה המתאחדת, תוך הזדהות מוחלטת עם תנועתנו – איחוד הקבוצות והקיבוצים – נירתם כולנו לעבודת הבנין. יחד נבצע כולנו את המשימה הגדולה הזאת – נלכד חברת ילדים שתתיצב בבוא היום כצִיר ויסוד למשק הקם ונבנה.
 
בעֵרות מוּגברת, באהבה ומסירות נקִים את ביתנו!

נוסח ברכה שהוצנחה מן המטוס שבו טס מאיר לבנה
הנוסח, כנראה, נכתב על ידי יהודה ארז (על פי כתב היד המקורי)
ברכה מבנינו הטייסים ממרומי האוויר, משמים ממעל ומהארץ מתחת, אחת הברכה:
העמיקו שורש, הרחיבו גבולות, הינשאו אל-על  -  לקראת מילוי הייעוד הגדול.