כניסת חברים ותושבים

גידי בועז , רותי שגיא 24.7.15




"1.5 ס"מ של חוף לכל אדם"

תערוכת צילומים על "גבולות וחופש" בחופי הרחצה בישראל

צילומים: גידי בועז

אוסף צילומי חוף הים של גידי בועז הינו פרויקט שלצילומים מעכו בצפון  ועד אשדוד בדרום. בצילומים של בועזמיטשטשהגבול הדק בין הצילום המתעד, הנוגע בסביבה ובחברה,לבין רגישות חזותית המספרת סיפור ונוגעת באנשים.

הים והחוף נתפשו בעבר, כמרחב אין סופי, מושא רומנטי בלי גבולות וכמעט מופשט. במציאות העכשווית חוף הים הוא משאב מוגבל, נדיר ויקר ערך, אשר הולך ומתכלה. החוף בישראל נמתח לאור 188 ק"מ אך מרביתו לא נגיש לציבור.שליש מהחופים תפוסים על-ידי מיתקנים ביטחוניים, מתקני תעשיה, תחנות כוח ונמלים. קטעי חוף נרחבים נוספים סגורים בפני הציבור מסיבות שונות כגון בנייה פרטית, מתקני תיירות ועוד, כך שבחישוב פשוט לכל אדם בישראל נותרו פחות מ-1.5 ס"מ של חוף.(אדם, טבע ודין)

חוף הים בישראל הנו משאב מוגבל. האוצרת רותי דירקטורמחברת אמירה זו לאמנות הישראלית ומציינת כי "כל נוף הוא אזור סכסוך, כל פיסת טבע מכילה התנגשות אידאולוגית, פוליטית, חברתית או סביבתית", דבר המוצא את ביטויו בצורה המוקצנת ביותר בחוף הים.גדעון עפרת, חוקר האמנות והאוצר, טוען שחוף הים הנו חלק משמעותי בנופי הארץ, אך בעברכמעט ולא מצאביטוי באמנות הישראלית. האמנות הפלסטית הישראלית בראשיתה התרפקה על נופי הארץ, אך הייתה "עם הגב לים" תוך התעלמות מהים וחופיו. שפת הים לא הייתה המושא לציור אלא נקודת ציון, אתר להתרחשויות אמנותיות קצרות מועד וסמליות.

חוף הים אינו רק רקע להתרחשות, אלא "מקום" בעל ישות עצמית, פיסת נוף  בחלל ובמרחב, התחום בגבולות פיזיים ורוחניים.על פי גישתו הפילוסופית של ז'ורז' פרק, "מקום" הוא ישות פיזית אומטאפיזית,משכן  בו מתמלאים צורכי החיים ובונוצרת תרבות. ה"מקום" יוצר קשר בין יושביו ויש לו משמעויות רבות, גאוגרפיות, נפשיות, דתיות, פילוסופיות ויומיומיות. חוף הים נתפש תמיד כמקום של שחרור. מקום פנאי ובילוי להשתחררות פיסית מעול היומיום וגם מקום לביטוי רגשות של רומנטיקה, אהבה, כמיהה וגעגועים.

גידי בועזהוא הצלם המשוטט, הצופה מהצדמתוך סקרנות.וויזואליות חזקה, מיניות, שונותוכוחניות, כל אלו משחקים תפקיד בצילומיו.בחלק מן העבודותהוא מתכתבעם תצלומיו של מרטין פר

(Martin Parr)צילומים העוסקים בבני אדם, בחיי היומיום שלהם, לעיתים חודרניים, פולשניים ואף גרוטסקיים, בהם המצלמה משמשת לאמן כלי הנותן לגיטימציה להתקרבות אל האובייקט המצולם.  עבודותיו של בועז בוחנות, לא תמיד באופן מודע,  את היחסים בין הסביבה לאדם תוך מתן ביטוי לקונפליקט ולשילוב של הדמויות בסביבה הטבעית - אוהמופרת.

 

למרות הקונפליקט בין תחושות השחרור, הפנאי, החופש לבין הבנייה והפיתוח בחוף,  הבאים אל הים מצליחים באופן פרדוקסלי, למצוא גם בפיסת החוף המוגבלת את מרחב החופש, כפי שמתגלה ברבות מעבודותיו של גידי בועז.

 

אוצרת:  רותי שגיא

מיכל