כניסת חברים ותושבים

מועדון לחבר קווים לדמותו יולי 1999



בראשית קראו לו: "בית התרבות ע"ש חיים ארלוזרוב"

 

 

"וכך נחשל ברית אחווה וחברות לשם מימוש המטרה המשותפת"

הכל יודעים, כי גם לבית תרבות ביוגרפיה משלו. בית תרבות אינו בית סתם כאחד הבתים. בית תרבות הוא "יצור חי" שיש לו תקופת ילדות ושנות התבגרות. יש לו דמות ואופי משלו. זהו בנין שהותווה לו והוטל עליו ייעוד. לכל מוסד תרבות קווים וצללים אופייניים לו שאינם ניתנים לפעמים להגדרה, למישוש. אותם אפשר רק לחוש.

קווים וצלילים אלה מציינים את המיחדו והמבדילו מן השאר, וזהו המטביע את חותמו על הבית. ולמיוחד הזה יש לגשת בחרדה וביראת כבוד. האם לא נבליע רגש זה בהמולת החולין? האם לא נהפכו לנלעג? האמנם מהווה בית התרבות צורך נפשי חיוני שבלעדיו אין לנו קיום?

אני רוצה לקוות שכך הדבר, כי לולא זאת אין כל הצדקה מוסרית לבנייתם של כל הדירות המפוארות לנוחיותנו ולרווחתנו היום-יומית.

רק פעולת תרבות והסברה מאורגנת ומתמדת מצדיקה את התפשטותנו. רק חיי רוח מפותחים יקנו הכרה והערכה למשקנו; כי מלבד דאגותינו לענייני יום-יום, הרי רק הפעולה החינוכית והתרבותית מהווה בוחן ומודד חשוב ביותר לחומר האנושי שלנו. לפי עניות דעתי צריך, "בית-ארלוזורוב" שלנו לשמש מקום מרגוע ומרכז חינוכי לאנשינו, אחר יום עמל חדגוני ואפור על דאגותיו הקטנות והגדולות. בנין זה צריך לשמש בית מועד לחברינו מכל השכבות והחוגים, פתוח לכל באי משקנו והמתחנכים בו כאחד: לוותיק, ל"צבר" הצעיר, ולעולה החדש הבא אלינו. מלא רצון טוב ושאיפות נעלות להסתופף בצל קורתנו ולשתף את עצמו בחיינו הכלכליים והרוחניים.

וכך, נחשלה ברית אחווה וחברות לשם מימוש המטרה המשותפת ולשם ביצוע התפקיד שלנו. ואמנם ההצלחה תלויה בחברים, בכולנו. אם נזניח את הפעולה ואם נזלזל בה הרי אנו נהרוס במו ידינו את המשך התפתחותנו. עלינו להתאזר, היום יותר מבכל זמן אחר, בביטחון עצמי, בפשטות ובראייה ריאלית. ואם נשים לנו את כל זה לקו, נתגבר על המכשולים.

הנני מאמין שיריית אבן הפינה לבניין על שמו של מנהיגנו הדגול והבלתי נשכח חיים ארלוזורוב, משמעותה בשבילנו עמוקה וסמלית והיא חדורה עמוק בחברתנו. זכרה לא יעומם וכבודה לא יחולל

              א. ריכשטיידט, "בתוכנו" 4.6.1954

 

 "לב הקבוצה"

בניית המועדון


אחד הדברים בשטח הבניה הצריכים לעניין את הציבור הוא בלי ספק בנית המרכז החברתי. מערכת הבניינים הזאת משמשת צרכים אמיתיים ונעלים של החברה, ואם נצליח בבנייתם הם יהוו מסגרת נאה לפעולות השונות ויטפחו במידה לא מעטה את הטעם הטוב ויעזרו לעצב את דמות החברה.

כשהתחלנו בדיונים לפני שנה, פורטו הדרישות הפרוגרמטיות, והועדה שליוותה את עבודת התכנון אישרה את החלקים כדלקמן:

1) למזכירות, מרכז טלפון, אינפורמציה ואף קריאת עיתון חטופה.

2) לישיבות הועדות, לאספות (פרלמנט).

3) לתיאטרון, קולנוע, קונצרט, חגיגות, ריקודים, ולכל הפעולות הדורשות אולם או כיכר גדולה או בינונית.

4) לפעולות של חוגים מצומצמים ושל בודדים: חוג דרמטי, תזמורת, מקהלה, כמו-כן הצגות בפני חוג מצומצם, הדורשים מבנה קטן עד בינוני.                                                                    

5) למסיבה קטנה, מועדון, מזנון.

6) לפעולה אמנותית, מקום לתערוכות, ללימוד ולפעולה.

7) מקום לאוספים על נושאים שונים, זמניים וקבועים.

8) לחדר-קריאה ועיון, ספריה וארכיון.

9) מוסד שעליו ייוחד שמו של חיים ארלוזרוב.

לנושאים האלה על המתכנן להציע מערכת מבנים מגודל שונה, המצרפת נושאים ומפזרת פעולות העלולות להפריע זו לזו. התוכנית צריכה לשמש ליחידים, לקבוצות ולציבור כולו, והיא צריכה להיות מותאמת לגילים השונים של אוכלוסיית היישוב. הפעולות כוללות משחק, מרגוע והתעסקות רצינית, המרכז הוא סמל לחברה ואובייקט לגאוותה, לכן יש לתת לו הדגשה ארכיטקטונית.

מגמת התוכנית היא לרכז את כל בניני החברה וליצור מין "לב הקבוצה". נר לנו אותו ניסיון אנושי כביר שנצטבר אצל כמה עמים בתקופות שונות, שכמה מהם מהווים ערכים ארכיטקטוניים ותרבותיים העשויים להיות לתועלת לנו.

                                                                                                    אלכס קשטן, "בתוכנו",4.4.1954   

 

"משום נטיעת עץ דעת בתוכנו"

לא היתה לנו כוונה לפתוח את בית התרבות בט"ו בשבט דווקא. מקרה הוא שיום הפתיחה חל בראש השנה לאילנות, ביום הנטיעה. אך יהא לנו הדבר לסמל. תהא נא לנו פתיחת בית התרבות משום נטיעת עץ דעת בתוכנו. ויהיה הבית הזה בית נטע לשתילי ערכים יהודיים אנושיים שהביאונו לבניית ביתנו הקיבוצי. וכשם שהעץ ששתלנו מאז עלינו על הגבעה הזאת שינה את הנוף סביבנו וייפה אותו, כן ייפה הבית הזה שהקמנו לתפארת את נוף רוחנו, ויניב פרי כאשר הניבו העצים שנטענו.

לא היינו נאמנים די למסורת אבותינו שהיו מקדימים בבניית בתי כנסיות ובתי מדרשות בכל קהילה יהודית מתהווה. הם היו בונים בית לאלוהיהם בעודם יושבים בתוך הידיעה. אנו לא כן עשינו. דאגנו לשיכונים, לרכוש הדומם, לחי ולאדם - לותיק וללא ותיק. רק ותיק הותיקים - הרוח - נשאר מחוסר בית. עד היום לא היה לנו בית להתכנס בו לצרכי תרבות. טוב שלא הפרזנו בדחיית הבניה וטרם מלאו ארבע שנים לירית אבן הפינה ליישובנו מתנוסס אצלנו בית לתפארה, שאנו פותחים אותו היום.

נודה לחברינו שנתנו מכוחם להקמת הבית, ובראש וראשונה לחברנו יצחק פניגר, שהשקיע מאמצים רבים לריכוז אמצעים לבניה, ולחברנו אלכס קסטן שתכנן את הבית ועשה אותו כליל תפארת. מאמינים אנו שלא נצטרך לדחוק את קירות הבית ועוד נפרוץ מזרחה ומערבה ודרומה ונציב עוד ועוד קירות כדי סיפוק כל צרכי הרוח שלנו.

וטוב שאנו פותחים את בית התרבות שלנו לא בתוצרת חוץ, אלא בתערוכה של מעשי יצירה של חברינו השוקדים על מלאכה זה שלוש שנים באהבה רבה ובלהט. ראויים הם חברינו אלה להערצה, לעידוד ולתמיכה של כל חברתנו, כי על כן עתיד הוא המכחול שבידם להוסיף תגים ליריעתנו.

יהא הבית הזה הנישא על הגבעה, צופה עלינו ונשקף מאציל עלינו ונאצל מאתנו. יהמו שבילי הגבעה באי הבית הזה, להתבסם בו בדברי תורה אחרי יומם. יהא הבית הזה בית יוצר לערכים אנושיים, יהודיים, קיבוציים, הנותנים טעם לחיי ולמפעלנו.

                                                                                          יהודה ארז, "בתוכנו" 3.2.1956

 

מ"בית התרבות" "למועדון חברים"

אם נתבונן בהתפתחות החיים החברתיים בקיבוצנו במשך השנים האחרונות, ניווכח שהצלחנו יותר בפתרון שאלות הפרט מאשר בשאלות הכלל הקיבוצי, הרימונו במידה ניכרת את רמת הדיור לרובו הגדול של חברינו, מצאנו דרכים חדשות להספקת הצרכים השוטפים כמו הלבשה או הספקה קטנה, אבל לא התקדמנו כלל ביצירת מגע חברתי מתמיד בחברתנו המפוצלת מאד לפי מקומות עבודה של חברים ולפי עבודתם, לפי גילם ולפי מוצאם.

חדר האכילה שלנו חדל להיות מקום מפגש לחברה, וחדר התרבות בתפקידו של אולם קריאה מעולם לא שימש מקום מפגש חברתי. החיים החברתיים מתפצלים יותר ויותר לחוגים קטנים ואקסקלוסיביים של שותי תה או קפה בצוותא אגב סקירה על המתרחש ביישוב מתוך אספקלריה ביקורתית חופשית.

 "תנועת המועדונים" המקיפה כיום את התנועה הקיבוצית על כל זרמיה, מציעה פתרון לשאלה זו. מועדון החברים, בו יוכל כל חבר להיפגש עם חברים אחרים בצורה תרבותית ונוחה - ולא רק עם חוגו הוא - יוכל לשמש לחידוש המגע בין חברתנו המפוצלת. במועדון ימצא החבר הזדמנות להיפגש עם חברים אחרים, שמעולם לא "הזמין" אותם לחדרו ויתברר שחברתנו הגדולה היא הרבה יותר מעניינת משנדמה לו כיום. המועדון יתרום לחיסול מחיצות מדומות רבות הקיימות כיום בין חברינו. הקפה, העיתונות והתקליטים יהוו רקע לפגישה חברתית מחודשת. המועדון אינו בא במקום פעולה תרבותית עצמאית של חוגים, הרצאות ומסיבות המשק. גם בשטחים אלה אנו מפגרים מאד אחרי הנדרש והאפשרי.

אבל יש לקוות שמועדוננו, העומד להיפתח בשבועות הקרובים, יתרום את תרומתו - כמו בקיבוצים אחרים - לחיזוק הקשר החברתי הבלתי אמצעי בין חבר לחבר.

                                                                                          יוסף הורוויץ, בתוכנו, 6.2195

 

שינוי יעדים

פינדה שפע הציג את שאלת הקמתו של "מועדון לחברים". לפי ההצעה צריך המועדון לשמש

מקום מפגש לחברים. זה זמן רב זקוקה החברה למקום מפגש מחוץ לחדר האוכל. היות וחדרי הקריאה לסוגיהם לא הצליחו7 המשקים וגם במשקנו, הרי יש להכניס שינויים מרחיקי לכת. במועדון יימצא מחוץ לעיתונים((ודרושים עיתונים רבים)גם משחקים (שח ועוד), ומזנון.

לפי דברי הפותח יחייב הדבר את החברים להפריש מהסכומים העומדים לרשותם להוצאותיהם, סכומים קטנים להחזקת המזנון. מלבד זאת יש צורך בהשקעה לא גדולה לסידור הדלפק ולריהוט נוסף. המועדון מקומו בבית התרבות, אך אין זה צריך להפריע להמשך הפעולו7ת הנעשות עתה בבית התרבות. דברי הפותח עוררו ויכוח ער וממושך. חברים נגעו גם בצד הפרינציפיוני: הם התנגדו להקמת בית קפה שנוסחו עירוני, אך לא התנגדו למועדון שעיקר ייעודו חדר קריאה וחדר מפגשים לחברים. היו גם חברים שהתנגדו להשתתפות החברים בהחזקת המזנון

חברים אחרים הציעו הצעות להקמת המועדון לאו דווקא בבית התרבות. הם הציעו מקומות אחרים. כמעט שלא היתה התנגדות לעצם ההצעה להקים את המועדון. בוויכוח השתתפו: שרי, גדעון ליבר, אלי ורפל, דב רשב"ם, מרים ארזי, אורי לברון, ראובן הישראלי, חוה שפע, יצחק פניגר, אליעזר ארזי, גדי גיל. לוויכוח נרשמו עוד חברים ומשום כך נדחה הסיכום לאסיפה הבאה.

                                                                                                              בתוכנו, 7.1.1958

 

 

 


 

לקפה, לקריאה, למפגש חברים

 

 

לשבת בנוחיות ליד ספל קפה ולקרוא

האם אין זה חלום? ישנם כל הסימנים שאנו קרבים להגשמת חלום נושן זה. ברשימה שמתפרסמת בגיליון זה כלול חומר קריאה מכל שטחי חיינו, המשקי והמדיני, הטכני והמדעי, התנועתי והחינוכי, האמנותי והספורטיבי. תקנון המועדון לא יופר אם מן-דהוא יביא עימו ספר ויקרא להנאתו. בשטח הנוחיות ישנה הבנה מלאה לדרישות (ההולכות וגדלות) ביחס לישיבה טובה ונכונה (על-פי המלצות האורתופדית) ואם גם נצליח בהכנת קפה מעולה והגשתו - דבר שאין להטיל בו ספק - הגשמנו דבר אשר כה שאפנו אליו.

 

השתתפות בישיבות - לא כפיה כי אם תענוג

מועדון החברים מזמין את כל הועדות לקיים בתוכו את ישיבותיהן. לשם כך הוקצה להן פינה שקטה וסגורה במחיצה, בתנאי שחברי הועדה לא יפריעו למהלך התקין והשקט של סדרי המועדון. סידור כזה עתיד להקל בהרבה על פעילות הועדות, אשר סבלו עד כה מחוסר מקום מתאים להתכנסותן, דבר אשר היה לא פעם אחד הגורמים לכישלון. בהם בדממה, בשקט...

 

לדפדף בספרי אמנות

תענוג הוא לבני אדם רבים. עיסוק זה משרה בנו מרוח היצירה הברוכה בכל הדורות ומכל העמים. לעיתים אנו זקוקים להתכנסות בתוך תוכנו עם אחת מיצירות האמנות, ותוך הסתכלות בפסלים עתיקים או ציורים נצחיים נינפש לאחר יום חולין.

עד כה סבלנו מהעדר ספריה מרכזית על אף העובדה שלחברים רבים אוסף לא מבוטל של ספרים מסוג זה. מתוך מגמה ברורה לשנות מצב זה החליט החוג לציור לפתוח באיסוף ספרים וחוברות הדנים בנושא האמנות ולהעמידם לרשות המעיינים הפוטנציאליים במועדון. חלק מהאוסף יוקדש למטרת ההחלפה כספרי ספריה. נבקש גם בדרך זאת לסייע לחברי החוג במאמציהם.

 

אוהדי התחביבים, זמנכם הגיע!

אספני הבולים יפגשו בימים קבועים ליד שולחנותיהם ויחליפו "דיעות" ביניהם. גם לאלה הלהוטים דווקא אחרי משחק אשקוקי (שח-מט בלע"ז) או משחק חברתי אחר, ימצא מקום בין כתלי המועדון. כל זה מהווה חוליה לא מבוטלת להידוק הקשרים וקירוב יתר בין החברים.

 

מן הראוי להפנות תשומת לב

ענין רב עוררו בזמן האחרון הספר "פסיפסים עתיקים בישראל". מן הראוי להפנות תשומת לב גם לספרים נוספים. בדרך כלל מעטים (ולרוב יקרים מאד) ספרי האמנות בעברית. לאחרונה החלה להופיע בארץ סדרת ספרים: "אמנות בעולם". אנחנו רכשנו עד כה שני ספרים מסדרה זו - אמנות הודו ואמנות יוון.

כן מצויים במועדון שני ספרי צילומים מעניינים: ילדי העולם ואישים בעולם.

                                                                                          בתוכנו - מס' 218     22.6.62

 

שאילתה 31.7.1961

לא פעם נאמר וגם נכתב מעל דפים אלה שהמועדון פתוח באותם ערבי שבת שבהם אינה מתקיימת פעולה תרבותית כלשהי. והנה, חלפו שני ערבי שבת בהם מצאנו את המועדון סגור ללא הודעה מוקדמת. אני שואל את ועדת התרבות "(ולשאלתי יצטרפו בוודאי עוד חברים ובפרט רווקים), האם כל כך קשה למצוא את החבר או החברים המוכנים לפתוח את המועדון, שמטרתו הראשונית היא לעמוד לרשות החברים בערבים הפנויים?

 

הספרים עוברים מיד ליד

נתקבלו בהשאלה מהניידת האמריקאית כמה ספרי מדע ואמנות - לא חדשים אמנם, אך מעוררים ענין, וכדאי להסתכל בהם.

נתקבלו למועדון שני קבצי צילומים של חורבן יהדות פולין, המזכירים שוב ושוב את השואה האיומה שעברה על עמנו. הספרים עוברים מיד ליד, כשחברים מרבים לעיין בהם בדממה, בשקט...

 

ולוטה כותבת

אני חושבת שכיום אין כבר ויכוח על כך ש"המועדון לחבר" הינו מוסד חיוני בחברה הקיבוצית. במועדון מתקיימות מידי פעם תצוגות - תערוכות של עבודות חברינו הציירים. לפעמים נערכים בו גם מפעלים שונים אחרים, כגון: תערוכות צמחים בט"ו בשבט, תצוגת הגדות בפסח וכו'. זהו מקום לפגישה בלתי מחייבת, מקום לקריאת עיתון יומי, מלבד "דבר" הנמצא בכל חדר, לקריאה ולעיון בחוברת ובספר. לשתיית כוס תה או קפה וטעימת "משהו" מתוק לפני השינה. ובדרך-כלל כל מי שאינו בורח עדיין מפני חברים מוצא את דרכו למועדון...        

                                                                                                                        בתוכנו מס' 272

 

תערוכות וקונצרטים

כרגיל, נמשכים הקונצרטים השבועיים - מידי יום ה' בערב - ב"ביצועו" המתמיד של דימיטרוף. חוג חובבי מוסיקה קבוע פחות או יותר, בא, מאזין ונהנה. כמובן, לקונצרטים מיוחדים מופיעים רבים. השמעת האופרה "פורגי ובס" בקונצרט בליל שבת משכה קהל של כ - 150 חברים.

וכאן מקום להעיר: לפני שבועיים, בשעת קונצרט שהוקדש למוסיקה קלאסית, הייתה הפרעה רצינית של חברים צעירים. יש להזכיר כי הקונצרט מיועד למעוניינים לשמוע, בשום אופן אין הוא "ליווי" לבילוי במועדון. בשעת הקונצרט אין מקום למשחקים, שעשועים ופטפוטים, ויש לקוות כי להבא יובן הדבר, שאם לא כן נצטרך לחפש ולמצוא דרך למניעת ההפרעות.

                                                                                          נמסר על-ידי לינה, 16.9.1962

במשך החודש החולף הוצגה במועדון בפינה מיוחדת תערוכת האמנות המצרית הקדומה. הוצגו 30 העתקים צבעוניים, שהושאלו ע"י המוזיאון ע"ש הלנה רובינשטיין.

חברים רבים הרבו להסתכל, להתרשם וליהנות. אורגנו גם ביקורים של ילדי ביה"ס בשעות היום. רבה הייתה ההתרשמות משרידי האמנות העתיקה, שנוצרה לפני אלפי שנים. היצירות נשתמרו על גבי כתלי קברים עד כדי כך , שלמרות אבק אלפי שנים הצליחו להשיג העתקים כה טובים ויפים. אמנות זו, משקפת תרבות של מנהגי חיים, סדרי חברה וחיבה והסתכלות מעמיקה בטבע.

                                                                                                                        בתוכנו, 22.6.62

תערוכה קולקטיבית

לפני שבועיים - שלושה התקיימה תערוכת עבודות חדשות של רבקה קראוס. רובן בצבעי מים - פרח ונוף. הציורים נתקבלו בהערכה רבה.

חן-חן לך רבקה, מקווים לראות המשך!

התערוכה המוצגת עכשיו - תערוכה קולקטיבית של אמני גבעת-חיים, וראוי לציין כי אין זה מקרה בלבד.

התערוכה הראשונה שהציגה לינה במועדון, כשהתחילה את עבודתה לפני למעלה משלוש שנים, הייתה תערוכת עבודות של כל ציירי גבעת-חיים. והיום, לקראת סיום עבודתה במועדון היא גם מסיימת בהצגת תערוכה כזו.

מוצגות בתערוכה תמונותיהם של מדג'ה, גרי, שושנה פניגר, שושנה ולטש, נורית רפאלי, ידיד רובין ושאול שיין. (רבקה חסרה לאחר התערוכה המיוחדת שלה).

                                                                                                    נמסר ע"י לינה, 16.9.1962

 

תצוגות

אם לחזור מעט אחורנית - נזכיר שבחנוכה התקיימו שתי תצוגות צנועות ונאות: אחת של מחרוזות גרעינים, פרי עבודתם של חברים וילדים. ושנייה - של חנכיות - ברובן מעשה ידיו של פינדה.

על קירות המועדון מוצגות באופן קבוע כמעט תמונות על נושאים שונים. לפני זמן קצר - צילומים מפריז, עבודתם של כמה צלמים מפורסמים. עכשיו מוצגים פורטרטים שונים של כמה ציירים ידועי שם.

הקונצרטים מעל סרטי הטייפ מושמעים מידי יום ה' בשבוע, אך לצערנו מעטים המקשיבים.

                                                                                                              בתוכנו 25.2.63

 

לפעמים הן כעסו

              (כי הנחנו רגליים על הכורסאות)

לפעמים הן שמרו על המוסר

              (ומנעו את כניסת "העולם הזה" למועדון)

לפעמים הן התקמצנו

               ("קפה אחד לאיש"!" עוגיות זה לא במקום ארוחת ערב")

לפעמים הן ביקשו לחנך

               ("יש לנו ספר נפלא על אמנות הברוק")

אבל תמיד הן התכוונו לטוב והשפיעו-כל אחת בדרכה- על אופיו ומראהו של המועדון.

ולא נשכח את עבודות הפסיפס התמימות

של יצחק יעקובוביץ' ז"ל, ואת מאמציו הכנים

של פינדה לעצב מחדש, פעם אחר פעם, את המועדון


            

 

ואלה תולדות ה"מועדון לחבר"

אין המועדון שלנו תגלית מקורית. ה"פטנט", כלומר הדגם, האורגינלי שייך לקיבוץ נאות מרדכי. באחד מביקורי שם ראיתי אותו, ומיד התלהבתי והתאהבתי. זה נשא את שמו של אחד הבחורים, חבר המקום שנפל בליל הגשרים ותמונתו הייתה מוצגת בכניסה. הלהיט היה בכך שכל חבר זכה בכוס קפה, או תה, "חינם אין כסף".

הרעיון לא נתן לי מנוח, וחיפשתי פרצה כיצד לרכוש שותפים, וכיצד לעקוף את המכשולים.

כמובן, כמו בכל דבר שקשור להוצאות כספיות בזמנים ההם, גם כאן היו צריכים להשקיע ברכישת ציוד, כמו דלפק, אספרסו, כמה כורסאות ועוד. המבנה עצמו, "חדר קריאה", כפי שנקרא אותו מוסד בתנועה הקיבוצית, עמד על תילו כבר כמה שנים, אך ברור היה לרוב החברים שעבר את זמנו. העיתון היומי, דומני שאז הגיע לכל בית, כלומר לשתי משפחות עיתון "דבר" אחד, והנהירה לעיתונות המקצועית למיניה, פלוס הקריאה ב"הפועל הצעיר" וכדומה, ירדו ללא סיכוי להחייאה. עם זאת היו רבי שהתנגדו מסיבות אידיאולוגיות. היו כאלה שראו בחידוש זה פזילה לבורגנות, כלומר חזרה למוסד של בית קפה, שאמנם היה מוסד של בטלנים, סוחרים מושכי עט, ועוד ועוד, רק לא של פועלים ופרולטריון. אך, להגנתי יש לומר, שהיה זה מפגש לרוב ניטרלי, בלתי תלוי, להחלפת דעות, ולעתים גם להרחבת אופק.

ביום 4 בנובמבר 1958 הגיע העניין לאסיפה. על-מנת להמתיק את בעיית ההוצאות עבור הקפה, הצענו שהחבר ישלם את חצי המחיר, ואת החצי השני ישלם הקיבוץ.

אך הוויכוח היה נטוש בעיקרו מסביב השאלה אם החברה שלנו ירדה כבר עד כדי כך, שעליה לחפש פתרונות שאינם הולמים את החינוך התנועתי שהיינו כה גאים בוץ ההכרעה לא נפלה באסיפה הראשונה, והדיון נדחה לאסיפה הבאה. אינני זוכר את פרטי הדיון, שהיה אולי כדאי להעלותם, אבל יודע אני שבהצבעה הי להקמת המועדון רוב של קול אחד בלבד!

 ב- 30 בנובמבר נבחרה באסיפה ועדת מועדון שהרכבה האישי לא צוין ביומני. אך שלינה רובין וברוריה ורטהימר, הראשונה בין אימהות הבית, היו בתוך הועדה. התחלתי להתרוצץ בכל הארץ בחיפוש אחרי ציוד. עברתי בתל אביב בבתי קפה, ושאלתי אם אין מתקן סודה

שהחליפו אותו לגדול יותר, ואכן מצאתי דבר שכזה , ואם כי היה זה בחלקו חלוד, ודי פרימיטיבי, קפצתי על המציאה, וראו פלא: הוא שימש לנו שנים רבות מאד, פרשה פיקנטית הייתה המרוץ אחרי מקומות ישיבה לא שגרתיים. הרי לא ייתכן שישבו על כסאות עץ שעמדו מסביב לשולחנות בחדר הקריאה. לא זכור לי מי היה זה שזרק לי את הרמז לגשת אל צבי יחיאלי, ולשאול אותו אם ישנם כסאות או כורסאות שיצאו מהשימוש באוניות "צים". צבי לא ידע להשיב לי, אך היה מוכן לחתום על פתק שייתן לי כניסה למחסני "צים", כמובן שהייתי אדם מאושר. כאן, חייבים לדעת, ש"צים" באותם הימים היה שם דבר באוניות נוסעים, וההשקעות בפאר של אותן אוניות, שהיוו את חווית המדינה המתחדשת, היו עצומות. בשער הנמל בחיפה לא קיבלו אותי בזרועות פתוחות, והיה עלי לחזור למשרדי "צים" ברחוב המלכים, שגם שם הועברתי מפקיד לפקיד, אם כי בהערצה מסוימת, כי צבי יחיאלי היה לפחות חלק מאלוהים באותם הימים. בסוף הופניתי למחסנאי לאישור לעבור את השער. המחסנאי הצביע באצבעו למחסן מסוים, ומצאתי את עצמי בהנגר מלא גרוטאות ללא כל סדר. היה לי רושם שבכל פעם שפורק ציוד מיותר הוא הועמס על משאית ונשפך לכל מקום שהיה נוח לנהג לפרוק אותו. כך נברתי כמו עכבר בערימת אשפה עד שמצאתי כ-15 כורסאות פחות או יותר זהות, שבקושי רב שחררתי אותן, והוצאתי מהערבוביה שהיו טמונות בה. ריכזתי וקשרתי אותן יחד. מסרתי על כך למחסנאי, שאפילו לא ניגש לראותן, וחתם על פתק עם ציון מספר הכורסאות. חזרתי ל"צים", שוב עברתי כמה פקידים, עד שהגעתי לאחד שעליו היה לקבוע את מחיר הכורסא. הרגשתי שהיה נבוך מה, וכשעניתי לו על שאלתו, שאלה כסאות שבורים בחלקם, עם ריפוד קרוע, הוא קבע מחיר של לירה אחת לכל פריט.

כשהכורסאות הגיעו הביתה, התברר שיש מקום רק ל-11כורסאות. ניסיתי למכור ארבע, איש לא ביקש אותן, כי הריפוד היה יקר מידי.

את אותן 11 כורסאות אפשר לראות עד היום במועדון, והן תמיד הנוחות מכולן. שתיים אצלנו בחדר, ושתיים נעלמו מהאופק...

                                                                                                              פינדה שפע, 1983

 

עם סיום עבודתה של לינה במועדון

והפעם - "הצצה" אחת חטופה, שוטפת: יש חדש במועדון! השבוע החלה לפעול מכונת האספרסו - להנאת כל חבבי המשקה הבינלאומי.

ועוד הפתעה נעימה: תערוכת ציוריו היפים והמעניינים של חגי הוכדורף. עד כה נהנינו לרוב מעבודותיהם של חברינו המבוגרים, ואילו הפעם, לראשונה - מפרי מכחולו של חבר צעיר, אשר אך לפני שנה עזב את כתלי בית הספר.

והצצה שניה - "כבדה" יותר: לפני כשבועיים נפרד המועדון על כל באיו הקבועים והפחות קבועים - מליניצ'קה, שסיימה את תפקידה כ"אם הבית" - אותו מילאה כשלוש שנים, כמעט מראשית הקמתו.

התכנסו החברים - ומיותר אולי לציין שהמועדון היה צר מהכילם. טעמו קצת יותר מהרגיל, שתו ודיברו. נחמיה המזכיר ונציגי כל ה"שכבות" וה"סוגים" השמיעו דברי הערכה ותודה ופרידה.

הזכירו את החרדה לדמותו של המועדון עם הקמתו - פן ייהפך ל"בית-קפה" ריקני - והנה, נתבדו החששות; וציינו כי הודות ללינה, בעיקר, קיבל המועדון את דמותו כאשר היא.

ציינו את יחסה הלבבי לחברים, צעירים כקשישים, את דאגתה לתוכנו התרבותי - חברתי של המועדון, את "גילוייה" - ציירים, תחביבאים וכו', שהציגו מידי פעם במועדון וותיקים, פינה לבילוי שעה של מרגוע, ליד ספל קפה ועוגה, לעיון בספר, בעיתון, להקשיב לקונצרט תקליטים המבוצע ע"י דימיטרוף בכל יום ה', לאירוח חברים... היא אף העלתה מחשבות והרהורים שעל ליבה, מה נעשה, ומה עוד יש ואפשר לעשות. לינה אף הזכירה את העזרה הרבה והדאגה של ועדת המועדון ובעיקר של פינדה.

ועם דברי התודה ללינה, הובעה גם ברכה לדבורה צנגן, אשר מחליפה אותה בתפקיד - בתקווה שאף היא תדע לא רק להמשיך במסורת, אלא גם להוסיף משלה לטיפוח הנכס החשוב הזה.

ואם הרגיש מישהו שמשהו היה חסר לאווירה, הרי התכוון בוודאי ל"שיר של יום" של עדי. ואכן, עדי כתב, אך באשר לא היה באותו ערב בבית, לא הוקרא השיר בשעתו, והריהו מובא בזה:

 

עם חילוף המשמרות במועדון החברים,

לערב הפרידה מלינה – חיברנו לה מין אפוס קטינא:

 

מדרום, כלומר ימינה               גם אלבום על פלשתינה

מבית וינה,                          או צילום נוף הריביירה,

יש מבנה של "בית קפה"         - כך נוצרת אטמוספירה!

-אבל אין זה שם יפה –           ליניצ'קה הייתה יוזמת,

הבה ייקרא                          בזכותה נבט הזרע.

בית לינה.                                      ועכשיו היא מסיימת

שם הייתה אי-אז קיימת         ופורשת לבריאות!

 

פינת קריאה משעממת            על שקמה פינת חמד

שביקרו בה אך ורק                להודות לה?- לא פשוט,

מסכנים מספר (רווק               כשקיבוצניק מצטיין...

או בתולה אשר הזקינה),-                  על כן נשתוק

עד אשר הוטל על לינה            מאידך גיסא

לעשות עוד ניסיון -                יש להחזיר מה שהכניסה

היא הקימה מועדון.                למועדון:- חן

והצליחה. כי הבינה                כן, חן, חן

מה דרוש למועדון:                     

שפע וחידוש, כגון

ציורים מארגנטינה

או פסלים מפלסטלינה,

בלרינה מחרסינה,

עיתוני אופנה מוינה –

ואספרסו (זה תמיד!);

ביום ה'

מעל תקליט

אוברטורה, סונטינה;

                                                                                          עדי נחמני, בתוכנו, 9.12.62

 

"תופעות לא כל כך תרבותיות"

מתוצרתה של מכונת האספרסו נהנים באי המועדון זה כבר. כזכור, עם הפעלתה של המכונה ניסינו להסדיר תורנות עזרה של חברים במועדון, כי לא קל לאדם אחד לשרת את הציבור בהגשת אספרסו, תה ונס-קפה בו- זמנית, ואלה בתוספת של עוגיות או עוגה. לקריאתנו נענו מספר חברים, ובתחילה הייתה תורנות מסודרת פחות או יותר, אך רק בתחילה.

כרגע, אולי זה לא כל-כך חסר, כי בזמן האחרון מעטים, יחסית, המבקרים במועדון (כנראה של כל-כך מושך לצאת בערבי חורף מהחדר המחומם...) והחלוקה מסתדרת איך שהוא, אך כשירבו שוב הבאים למועדון - נצטרך לחשוב שוב ברצינות על חידוש התורנות, או פשוט לחכות בסבלנות.

 

ומשהו על התרבות במועדון

כדאי אולי להעיר בהזדמנות זו אי-אלו הערות על התנהגותם של חלק מהמבקרים במועדון.

כביכול ברור לכולנו שהמועדון צריך להיות מקום מפגש ובילוי חברתי-תרבותי, אך לא פעם מתקבל רושם הפוך. נתקלים לעיתים קרובות מידי בתופעות שונות, לא כל-כך תרבותיות, והרי כמה דוגמאות:

משחקי הדומינו מרבים להרעיש; לא פעם בכדי לפנות מקום על השולחן למשחק, מניחים הם את כלי השתייה על הרצפה, (כנראה שהמרחקים במועדון גדולים מידי...) מבין המעשנים יש כאלה שטרם למדו להשתמש במאפרה (המונחת על כל שולחן!) וכתחליף משמשים ספלים, תחתיות, עציצים וכמובן הרצפה...

הרעש רב מידי לגבי מקום כזה. ברור שלא צריכה להיות דממה במועדון, אבל גם שיחה ודיבור צריכים להיעשות בצורה שקטה - סוף סוף יושבים ממש אחד מול השני. אפשר לשחק דומינו, אבל גם זה יכול להיעשות בצורה תרבותית, כראוי למועדון שלנו.

יש עוד חברים הבאים למועדון מתוך רצון וצורך לעיין בספר, בחוברת כלשהי, בעיתון - והם זכאים למעט שקט. ואכן, היו חברים שרמזו כי אחת הסיבות לאי-בואם למועדון - הרעש הרב השורר בו.

                                                                      נמסר על-ידי דבורה צנגן, בתוכנו, 25.1.1963

 

"בקיץ יש לנו תוספת מקום בגינה"

במועדון יש כיום כ-60 מקומות ישיבה. בערב רגיל מבקרים בו 120 עד 150 חברים. (בקיץ עד 200 חברים, אך בקיץ יש לנו "תוספת" מקום בגינה, ב\שבה אין ריצוף מתאים, וגם הריהוט הוא לא נוח, היתרון היחידי שיש בה: קצת רומנטיות...)

בניגוד למרבית הקיבוצים אנחנו מאפשרים כניסה חופשית לכל תושבי המקום - חברים, אולפן, תיירים, של"ת ואף אורחים. לפי דעתי זה בהחלט בסדר, כי צריך להיות מקום אחד שבו תוכל להיות פגישה חברתית, שבו אפשר להיפגש ולשבת ביחד, ולהכיר אלו את אלו.

נוסף לזה, נראה לי שדווקא לאנשים שאין להם דירות מסודרות כמו לנו, ואין להם חומר קריאה מספק, צריך לאפשר בילוי נעים בערבים, לאחר יום עבודה, שאינם רגילים לו, לאפשר להם מגע רחב יותר עם הציבור שלנו.

הבעיה הקשה היא המקום ועל התנהגותם של האורחים והזמניים אין לדבר - הם בדרך כלל מנומסים, שקטים וקולותיהם אינם עולים על קולות "צברנו".                                                                                                                                                            לוטה אהרון, בתוכנו, 24.4.1966

 

המשקה המבוקש בזמן האחרון – שוקולד

אלזה יושבת מעבר לשולחן. מחייכת תכופות, בוררת תשובותיה בשיקול דעת ובטקט רב, שהרי באנשים עוסקים אנו. ומכיוון שכך, יש לנקוט בזהירות, שמא תאמר משהו בלתי ראוי שלא התכוונת להגידו הפעם, רחוקים משאון ספלי הקפה, מגשי התקרובת והמולת באי המועדון, ישובים אנו בחדרה של "אם הבית" ומעיפים יחד עמה מבט של סיפוק לאחור ומבט אופטימי גם לקראת הבאות.

ש: כמה זמן את ב"מקצוע"?

ת: כשנתיים וחצי עם הפסקה של שישה שבועות באמצע לנסיעה לחו"ל.

ש: מה הפריע לך במיוחד כמנהלת המועדון?

ת: (צחקוק קצר ומיד היא זורקת לעברנו את בעיית הבעיות של הבית); הפריעה לי העובדה שבגלל חוסר מקום נאלצים חברים רבים לוותר על ישיבה במועדון, גם כשהם מעוניינים בזה. קיימת צפיפות רבה בין השעות 2.00 ל – 22.00, משום שבשעות אלה שוהים רבים מן הזמניים.

אני חושבת שקשה מאוד להמשיך במקום עבודה כזה זמן רב. בעיקר בגלל שעות העבודה הלא נוחות. בשעות הבוקר, דווקא, זה תענוג גדול לסדר את הבית בשקט, ללא לחץ של זמן, אך בערב אני חייבת להימצא בו משעה 19.30 עד שעה 24.00 במשך ארבעה ימים בשבוע, לא מגיעה לכל מיני בילויים, כגון רדיו או טלוויזיה, וזה חסר לי מאוד.

ש: מצד שני, האם הצלחת לרוות נחת מן העבודה?

ת:כן, כמובן. למרות הכול זהו מקום עבודה נעים וטוב. עצם הידיעה שזה תפקיד חברתי חשוב נתנה הרבה להרגשה הטובה שלי. יש סיפוק רב כאשר רואה אני את החברים נכנסים, יושבים, שותים, קוראים עיתונות ונהנים מן הבילוי במועדון. אגב, פעם עשיתי סטטיסטיקה על מספר האנשים הנכנסים למועדון בערב אחד, הגעתי ל – 200 איש כמעט.

ש: אמרת תפקיד חברתי חשוב, למה התכוונת?

ת:(ספק מחייכת, ספק רצינית, היא מפריחה טבעת עשן ומחפשת את המילים המתאימות), נוצר מגע בלתי אמצעי עם כל הציבור צעירים ומבוגרים. יצא לי תוך כדי העבודה לשוחח הרבה עם החברים והכרתי רבים ע"י שיחה ליד הדלפק. רוצה להגיד שהתפקיד אינו מסתיים בניקוי, סידור והגשה, אלא יש לו גם חשיבות חברתית רבה...

ש:מהם הרגלי הישיבה, השתייה והקריאה של החברים?

ת:לרוב יש הרגלים קבועים, ואני יכולה להגיד לך בדיוק איזה חבר קורא איזה עיתון. כללית, לא נוגעים בעיתונות רצינית, כגון ירחונים לספרות, לעומת זאת יש ביקוש רב לעיתונות קלה ומבדרת, כגון: "העולם הזה" או "במחנה", "במחנה נח"ל", ו"ביטאון חיל האוויר".

לרבים יש "כסא קבוע" שתמיד יעדיפו אותו על פני מושב אחר. זה נכון גם לגבי סוג השתייה... המשקה המבוקש ביותר בזמן האחרון – שוקולד.

ש: האם יש "סחיבות" במועדון?

ת: כן, לפעמים. ה"פלייבוי" האחרון נגנב. מכיוון שזה קרה כבר כמה פעמים אני ממש מתלבטת אם להמשיך לקנותו.

ש: האם את מסכימה לסברה שהמועדון שלנו הוא אחד הטובים?

ת:הדבר החשוב ביותר הוא האווירה. ראיתי הרבה מועדונים גדולים ויפים משלנו, אך נעדרי אווירה, קרים. המועדון שלנו הוא פשוט, אך נוח, חמים ואינטימי וזה העיקר.

ש: מה בכל זאת היית מוסיפה לו?

ת: ובכן, דבר ראשון : צריך להרחיבו!

                                                                                          ראיין: חנן שפע בתוכנו, 5.371

 

מורדי וחנהל'ה לנג במועדון



לאן הערב?

ארבעה ימים בשבוע מזמין המועדון את החברים לבילוי בו. הבית הוא מטופח ועיתונות בו לרוב. על הקירות תערוכות מתחלפות, ובדלפק מחכה משקה מכל סוג.

זה כבר עשר שנים ויותר שהחלטנו להפוך חדר קריאה, דומם לרוב וריק כמעט מאדם, למקום מפגש על כוס משקה בליווי של קריאה קלה. חדר בלי טרטור של הרדיו ובלי שידורי פרסומת.

השינוי היה גדול, והחברים נהרו אליו.

פתאום נפגשו עם חברים שבדרך כלל לא נהגו להחליף איתם מילה. כאן ראו אפשרות לצאת מההסתגרות ההולכת וגוברת בקיבוץ.

תקופת הזוהר של המועדון לא האריכה שנים רבות. חלק המחברים מצא שאין כאן תנאים ניאותים לקריאה, מכיוון שמשוחחים בקול רם, וחלק מהחברים מצא שגם כאן נוצרו חבורות חבורות ולא תמיד מצאו שותף לשיחה.

אחרי-כן בא עידן הטלוויזיה, הבידור הקל, וכמו בכל מקום, בו ניתן לחזות במסך הכסף, התחילו רבים להעדיף את המוגש בו על ההליכה למועדון קצת מרוחק. וכך קרה שהמועדון הפך יותר ויותר מקום בידור לאוכלוסייה הזמנית ולדור ההמשך שלנו.

יחד עם זאת - המקום קטן מלהכיל את כולם, ואם באים חברים ואינם מוצאים מקום, שוב אינם מבקשים לבוא עוד.

                                                                                          אדית מדיני, "בתוכנו" 19.10.84

 

יש צורך לסיים סוף-סוף את השיפוצים שהתחילו בהם וששיפרו בהרבה את התנאים בדלפק. יש להתקין את החדר הנוסף לאולם, ועל-ידי כך תיווצר פינה אינטימית ויותר שקטה למספר מבקרים.

בהיותי עובדת כאן זמן מה אני חוזרת על הצעתי שכבר כתבתי עליה ורוצה להגשים אותה:

פעם בשבוע – ביום שלישי אחרי הצהריים – משעה חמש יהיה המועדון פתוח לחברים שכבר אינם עסוקים בגידול ילדים קטנים וששעתם פנויה. אפשר יהיה לארגן חוגים למלאכות או לשמיעת מוסיקה או שיחה.

אחכה להצעות ואשמח לקבלן. אפשר כאן גם להיפגש סתם על כוס קפה, ולהחליף מילים ולדפדף בכול העיתונים.

תבואו, אתם המעוניינים - וברוך הבא!

                                                                                          אדית מדיני, "בתוכנו", 27.2.1972

 

במועדון - פרידל שקדי, אדית מדיני



אולגה בנאי במועדון חברים


מוסד ותיק – מועדון בין ערביים

מועדון בין ערביים פועל כבר עשר שנים ואני רואה בו "ילד טיפוחים" שטרם עייפתי ממנו...

העיקרון המנחה בהזמנתנו את המרצים והאורחים בו, הוא לשמוע חברים מגבעת חיים בכל מיני שטחים ותחומים שיש באפשרותם לספר עליהם.

קיבוצים רבים מתקשרים או באים אלינו מתוך חיפוש אחרי דגם מוצלח כשלנו לעריכת "מועדונים" כאלה אצלם. ואכן אצלנו מושך מועדון בין ערביים מתעניינים רבים.

פעם בשבוע, ביום ד' מגיעים החברים ונעים להיפגש. הנפגשים מהווים קבוצה קבועה פחות או יותר בסביבות 40 חברים. לצערנו לא כולם ממצים את האפשרות לבוא, לשמוע ולהנות.

בשנה האחרונה לשם דוגמא, שמענו רשמי נסיעות לחו"ל של חברים רבים.

גם ימי הולדת נחגגים לפעמים במועדון.

נושאים חשובים נוספים הם הענפים במשק. רכזי ענפים המוזמנים אלינו, מכינים עבורנו סקירה מקיפה על הענף אותו הם מרכזים והדבר תורם רבות לכולנו.

תחום אחר מעניין הוא תחום לימודים שונים של חברים במשק. הם משתפים אותנו בחוויותיהם, רשמיהם ותכני הלימוד.

המועדון החל לפעול שוב לאחר חופשת קיץ קצרה ומוזמנים אליו חברים נוספים.    

                                                                                          בתוכנו מס' 576       19.10.84

 


 

מה אתה יודע על... " מועדון בין הערביים" 1 דצמ' 1976

מדי שבוע, בין הערביים, מתקיימים מפגשים במועדון בהם מספרים חברים על עבודתם, עיסוקיהם, תחביביהם. תבורך אדית על מפעל זה המתקיים כמעט באופן קבוע בימי רביעי

-        ביום ד', 1/12, סיפר ארנון על עבודתו ב"אגרת".

-        ביום ד' 8/12, תיאר שרי את המצב שנוצר בספנות הישראלית לאור הסכסוכים ואת פעולתו כבורר(נתמנה כבורר יחיד)על אניית "גלילה".

-        ביום ד', 15/12, הקרין יוני פרינץ סרטים מהווי המשק וחגיו – מפרי עבודתו כמסריט במועדון בין ערביים.

 

ביום שלישי, 23/3, סיפרה שושנה פניגר על עבודתה באור-עקיבא. היה מעניין מאוד, וחבל שלא באו חברים רבים יותר לשמוע. "(ראה רשימה של פיבש, בעמ' 4)

וביום שלישי, 30/ 3 סיפר מאיר גרינבאום על הקורס להדרכת טיולים ,בו השתתף, על טיולים ועוד. – הייתה זו האחרונה בתוכניות "בין ערביים" במועדון, לעונה זו – והיא יוצאת לחופשה עד אחרי פסח.

לפגישות אלה במועדון בא קהל קבוע פחות או יותר. חברים הבאים לבלות שעה בצוותא, לשוחח, לההנות מהכיבוד הנאה שמגישה אדית מ. ולהקשיב במשך שעה לדברי האורחים, אותם "מגייסת" אדית בנאמנות.


מועדון בין ערביים 1 אוג 1976

מתמיד בפתיחת דלתותיו מדי יום ד', משעה חמש עד שבע, כשבשעה שש הרצאה, או סיפור על נושא כלשהו, וכידוע - כיבוד מיוחד, עד תחילת ההרצאה.

לאחרונה, ביום רביעי 21.7 – סיפר מאיר גרינבוים על טיולו (עם אוהל!) מחוף אל חוף בארה"ב.

ביום ד' 29.7 - שלמה ברגר, על טיולו בצרפת בליווי שיקופיות.

 

המועדון פתוח לחברים מדי יום ג', בין 5.00 ל -7.00 לפנות ערב. הפגישה עם האורחים מתחילה בדרך – כלל בשעה 6.00.

לשבועות הקרובים מתוכננות פגישות עם: חברות וחברים שעבדו בצבא; ארנה ורטהיימר – על עבודתה בבי"ס שדה במעגן- מיכאל; פינדה וזאבה – על הארכיון; שוש בר-שלום ועובדת סוציאלית מאור- עקיבא; - ועוד פעם עם אוטו גיל – על עבודתו בקניה – ועוד ועוד.

המעוניינים – שימו-לב, מדי שבוע, למודעה המתפרסמת על הלוח.

 

מועדון בין ערביים

נארח הפעם (יום ד' 9/6) את משפחת ארזי, שבעזרת השקופיות שלהם (הסביר אליעזר) "שוטטו" באי המועדון במקומות מעניינים בארץ וגם מחוצה לה.

ובינתיים, כמו שפורסם ב"דף לתרבות" – יוצא המועדון" לחופשה – יחד עם אדית, למשך 3-4 שבועות.

 

הו, הימים הטובים...

 

קובץ מתוך היומנים

בהשתתפות חברים רבים נפתח מועדון החברים. מאורע זה ריכז סביבו התעניינות מרובה והישרה על הנוכחים נחת רוח.

המועדון הינו פתוח שלוש עד ארבע פעמים בשבוע, וציבור החברים המבקר בו נהנה מאווירה נעימה וחברתית, ומעיתונות רב-גונית העומדת לרשותו.

                                                                                                    בתוכנו, 11.6.1959

דיון באסיפה

עקב תביעת מספר חברים התעורר ויכוח על התפקידים של המועדון.

הוחלט להטיל על ועדה המורכבת מנציג ועדת תרבות, אחד האחראים של המועדון, והמזכיר, לקבוע כללים ולדון בכל מקרה של פניה למסירת המועדון לחוגים ולפעולות אחרות.

                                                                                                    בתוכנו, 17.21961

פינת חמד

נפתח, בשעה טובה, המועדון הקיצי על סידוריו הדקורטיביים – המקוריים, מעשה ידי ליניצ'קה ופינדה.

אנו תקווה שפינה נאה זאת תשמש מקום מרגיע בערבי הקיץ הלוהטים.

היוזמים יבואו על הברכה!

                                                                                                              בתוכנו, 7.71961

 

הכיבוד יוגש אך ורק לפני הקונצרט

שוחרי המוסיקה שלנו מלאי ספקות. כיצד לקונצרט בשעה שמשיחים, מתהלכים באולם ושותים תה?

ייאמר להם כבר עכשיו: תהיה דאגה להנאתם המלאה ע"י קביעת יום ושעה להשמעת המוסיקה וסגירת הדלתות עם התחלת הקונצרט. הכיבוד יוגש אך ורק לפני הקונצרט, בזמן ההפסקה ובסיומו. התכנית תקבע ע"י ועדת התרבות תוך שיתופם המלא של המאזינים. עם פרסום היצירות העומדות לרשותנו יוכלו אוהדי המוסיקה להזמין את התוכניות הרצויות להם וועדת התרבות תרכיב קונצרטים למשך תקופה מסוימת מראש.

 

"הבוקר", "דבר הפועלת", "ניב הקבוצה"

להלן רשימת עיתונים ושאר חמרי קריאה אשר עומדים לרשות הקוראים במועדון החברים. אנו סבורים שיש מקום להשלמת הרשימה ונודה לחברים אם יציעו תוספות בציון המקור בו ניתן להשיג את כתבי העת המוצעים, והרי הרשימה: דבר; הארץ; על-המשמר; למרחב; אמר; מעריב; ידיעות- אחרונות; הבקר; חדשות הספורט; דבר- השבוע; במחנה; במחנה נח"ל; ניבים; הפועל הצעיר; דבר הפועלת; מולד; ניב הקבוצה; איגרת; ציקלון; מערכות; גזית; עלוני המשקים; טבע וארץ; מדע; מאזנים; חיל האוויר. כמו-כן כתבי עת באנגלית, גרמנית, רוסית, פולנית ואידית.

"מקום התכנסות בתום יום עמל"

מועדון לחברים – שם זה אמנם קולע למטרה. אנו עומדים להקים מועדון לחברים שמגמתו לאפשר לחברים בילוי בצוותא בשעות הפנאי שלהם. ובכל זאת היה רצוי אולי למצוא שם ביתי, אינטימי יותר,אשר היה מבטא כבר בכינויו שהינו בית של החברה ולמען החברה. מקום התכנסות של חברי הקבוצה בתום יום עמל. אם אמנם רצוננו שמקום זה יתחבב עלינו,כדאי להשקיע מאמץ כדי למצוא שם מתאים ונאה, אשר אף הוא יוסיף לנוי החדש.

תחרות למציאת שם מתאים למועדון לחברים

הפרס: לפי הזמנת הזוכה בסכום של 5 ל"י.

אופן ההשתתפות: כתוב את הצעותיך על פתק, חתום והכנס במעטפה עם הכתובת: "תחרות לקביעת שם למועדון החברים". השופטים: ועדת המועדון.

התאריך האחרון להגשת ההצעות – 15.2.1959.

                                                                                          פינדה שפע, בתוכנו 6.2.1959.

כורסה ללורדים

במלות שבח אלה הפליג יצחק מוסקוביץ', כאשר פתח בעבודות שיפוץ, של כורסאות שהשגנום הודות לחברנו צבי יחיאלי. אנו מקווים שאחרי החידוש לא יוכר יותר גילן האמתי של הכורסאות, ואף הסערות שעברו עליהן.

 

מנה נוספת – רק כוס תה

הרהיט אשר סביבו נסבו ועוד נסבים הוויכוחים בעד ונגד מועדון החברים הוא הדלפק. אין זה סוד שלגימת ספל קפה בשעות הערב בתוככי חדרים הפכה כיום בכל התנועה הקיבוצית להרגל אשר נחשב עוד לפני שנים מספר לסטייה מהנאמנות לערכי הקיבוץ. יפסקו הסוציולוגים אם מנהג זה הוסיף או גרע מעליית קרנה של התנועה, אנו רואים אותו כעובדה קיימת ונתאימו לצרכי הציבור.

החברים ייגשו לדלפק ויקבלו מידי החברה אשר תסמל את בעלת הבית הקיבוצית את המשקה הרצוי להם. יהיה מי שינוע האספרסו שלו אל אחד השולחנות, שכבר מספר חברים מסובים איליו ויחטוף עימם שיחה, ויהיה מי שיתפוס את אחת הכורסאות (ראה: כורסה ללורדים) עם חבילת עיתונים וחוברות ויתבודד לערב שלם. אם יחשוק ליבו בעוד ספל ייגש שנית לדלפק ויבקש מנה נוספת, אך הפעם יקבל רק כוס תה, כי: א. ידועות התוצאות של ריבוי שתיית קפה בלילה, ו-ב. התקציב...

בקיץ גזוז קר

למטרה זאת נרכש על  ידינו ציוד מלא של בית קפה תל-אביבי אשר חיסל את עסקיו. ציוד זה כולל מערכת קירור לגזוז על כל אביזריה, מכונת קפה ל-50 ספל ודוד לתה. כל המתקן עובר תיקון כללי ויעמוד לרשותנו במועדון.

"חברים סובלים לא מעט, וחבל..."

לינה יצאה לחופש שנתי וכנראה שסידור העבודה אינו  מוצא סידור מתאים להחלפה.

בינתיים חברים רבים שהתרגלו מאד למועדון סובלים לא מעט וחבל...

                                                                                                    בתוכנו, 27.8.1962

"תתחדש, המועדון שלנו"

אמנם הוא עוד לא הורחב, כמתבקש, והקירות עדיין צרים מהכיל את כל באיו, אבל הוא נעשה פשוט יפה יותר יום בהיר אחד "נתבשרנו" שבמשך שבוע (שהתארך במקצת) לא נוכל להתכנס במועדון. משפצים אותו. קצת התרגשות ועצבנות של הצבעים הנגרים, ולוטה בראשם, ותיקון, וסיוד, וצביעה – ואחרי זה, כשנפתח המועדון לא נותר לנו אלא להתפעל ולהגיד: "תתחדש, המועדון שלנו"!

                                                                                                    בתוכנו, 8.12. 1967

דיון

הועלה הצורך בהרחבת התפוסה של המועדון, מסתבר שאין עתה די מקום לחברים ולזמניים

הרבים המתכנסים במועדון. דבר המרחיק חברים רבים מן המועדון. הוצע להתקין מקומות ישיבה ברחבה ע"י המועדון. ההצעה הועברה לבדיקת ועדת המועדון.

                                                                                                              בתוכנו, 23.7.1971

זוטות משיחת החברים במועדון

רגעים של "התפרקות" היו בשיחה – להם גרמו:

"כושי - בעל המאוויים – כשדיבר נחמיה בשיחה, והסביר כי לכל חבר יכולים להיות גם מאוויי אישיים כמוסים, החורגים מתחום המקובל, ושהחברה צריכה להבין זאת – קפץ כושי, הכלב לבית גל, והתיישב על כסאו של נחמיה, המזכיר, לצחוקו של כל הקהל...

ןה"קוקיה" של המועדון – אשר לא הסכימה, כנראה , לדבריו של עמרם, ובדיוק כשהוא דיבר והתלונן על כך שאין אצלנו חינוך מוסיקלי מספיק, ואין לומדים לנגן – התעוררה והשמיעה צלילי הקו-קו שלה, כאומרת: וכי אין אני כלי מוסיקלי? והחברים מחייכים "מבינים" ו"מסכימים".

                                                                                          בתוכנו מס' 223 19.10.1962

 

 




הוצא על-ידי ארכיון גבעת- חיים איחוד

עיצוב הכריכה והשערים – חגי דור

עיצוב ודפוס – דניאלה קראוס

יולי, 1999