כניסת חברים ותושבים

טיפוסים בגבעה - יצחק יעקובוביץ / חנוש מורג


יצחק יעקובוביץ’

יעקובוביץ’ היה אחד מן החברים היותר מבוגרים בקיבוץ. הוא התנדב לקריאה של ארגון ההגנה לעזור ליישובים החדשים בזמן המאורעות של 36. 
כשהגיע לקיבוץ היה כבר מבוגר, אך החליט להישאר כחבר קיבוץ. הוא התקשר אל אנושקה, ויחד הקימו משפחה. אנושקה הביאה למשפחה את גיטה ביתה, ויצחק הביא למשפחה את גיטה נכדתו, וביחד הם היוו קן משפחתי. הם גרו בשכונת המגדל, היום גרה בביתם לוסי. ויצחק עבד בשעות הבוקר בקיטור, ובשעות הערב הוא פיתח לעצמו עיסוק או תחביב שאותו העלה לדרגת אמנות – עבודת פסיפס. הוא הפליא בעשייתו זו, ושיבץ אחת לאחת אבנים מן הטבע שאותן התאים למושא יצירתו.
אנחנו הילדים של השכונה, אוהבים להיזכר בנוסטלגיה איך ישבנו לידו במרפסת ביתו מלווים את כל שלבי עבודתו. קודם הוא שבר בעדינות את האבנים, לגדלים אחידים, אחר כך מיין אותם לגוונים שונים, הוא עבד בדרך כלל על נושא מסויים. עבודת המאסטר שלו הייתה הפסיפס של שבעת המינים. בהתמדה ובדיוק הוא עבד על 12 תמונות של השבטים שאחר כך יצר מהן עבודה אחת גדולה – התלויה היום בכניסה למזכירות, ובעבר הייתה תלויה בכניסה למועדון. עבודה נוספת שלו על שבעת המינים שגם היא תלויה בכניסה למזכירות, ביחד עם עבודת השבטים,  מעידה על יכולתו הרבה במלאכת הפסיפס, ועל בחירה בנושאים הקרובים לליבו – מתחום ההיסטוריה והתרבות היהודית. 
במזכירות גבעת חיים, עוד כששכנה בצריף הישן והנחמד, הייתה תלויה במשך שנים עבודת פסיפס של דיוקן של ברל מעשה ידיו. אין לי מושג מה קרה לה בזמן המעבר מהצריף למשכן החדש, אבל אני יודעת שלרבקה חן בבית יש העתק של עבודה זו שהאמן העניק ליהודה ארז.
הם היו שכנים במשך שנים, יהודה גם הספיד אותו מאד יפה בחוברת שיצאה לזכרו, ביום השלושים למותו (8.2.1952). וכך הוא כותב בדבריו:
"כל אשר עשה אמר שירה, כי נפש של משורר הייתה ליצחק. לא בשורות קצובות שר שירתו, הוא גלף אותה בחומר דומם, תחילה במוזאיקה, לאחר מכן – עץ לבוד ובריקועי פחים, ובאחרונה בעצמות של בהמות". 
 
חלום גנוז אני נושאת עימי כבר כמה שנים, לאצור תערוכה מפרי עבודותיו. קשר ראשון עם המשפחה כבר נוצר, אך עדיין גוף העבודות שיש בידי הוא לא מלא, ואם כבר תערוכה רצוי שתהיה מקיפה. אשמח לשמוע אם יש בידכם עבודת כלשהי מעשה ידיו.