כניסת חברים ותושבים

מחזור י, קבוצת שקד


בני מחזור י', סיום יב' - 1963

אהרון חנוך 
ארנוני גדעון 
בוכהולץ (שבת) ששי 
בן-אור (כהן) אביטל  
דרייפוס אהוד 
הורוביץ דויד
הישראלי (גשן) ימימה  
הלברשטט (שבתאי) רות
הרץ (אביזמר) אסתר
כפרי שולמית
לב שלומית 
ליפמן (פלד- קרבר) אילנה  
נבון רינה 
סמואל עמוס 
פיינברג (מורג) חנה (חנוש)
פלבר מיקי 
פרטיג (יעקובס) רוני  
שחר יוסי 
שניר יעקוב 
שקדי גדעון



מתוך דברי נחמיה,
אסיפה חגיגית, תשכ"ג, קבלת מחזור י'  לחברות.

-  -  -

חברים, אנחנו בשנת 1959 קבענו לעצמנו בסדר של שילומים בהתאם לעקרונות שהותוו על-ידי התנועה הקבוצתית כולה, שאני רואה אותה כיחידה בכל הזירה הלאומית - היהודית, עומדת בכבוד בכל הענין המסובך הזה. אינני יודע האם אתם זוכרים יפה מאד את ההתרגשות הרבה שתקפה את היישוב, כאשר הנהגת היישוב ניגשה להסכם השילומים עם גרמניה. ואני אינני יודע אם היה קיים בארץ-ישראל יהודי שקיבל על עצמו את דין השילומים, שלא מפולג היה בהרגשתו, אם צריך לקבל שילומים על מה שקרה.    -    -    -
פה נעמדה לפני כל יהודי שאלה: האם יתכן שהם רצחו ואתה תירש?
והשאלה הזאת הועמדה בפני כל יהודי בארץ-ישראל. לא היה קל, גם כאשר התרגל היישוב היהודי במשך שנים רבות מאז קבלת השילומים  ועד היום הזה לכך. בקבלת השילומים, אני משוכנע, נוצר משקע שהנפש היהודית בישראל משלמת  בעבורו מחיר יקר מאד.
והתנועה הקיבוצית עמדה בפרץ. ולמעשה הלאימה את הפיצויים האישיים.
היא הפכה אותם להון לאומי.  היא החזירה אותם למקום שבו צריך ההון  הזה לפעול. כמובן, היסודות החברתיים  של הקיבוץ הם היוו  את הדחף.
אנחנו באסיפות האלה  דיברנו הרבה מאד על שוויון. אנחנו אמרנו: זה לא ייתכן שפתאום אנחנו נמדוד את החבר, נוסף להשקעת עבודתו האישית, עוד ע"י גורמים נוספים. והיה ברור שאם הקיבוץ לא יעמוד בפרץ, ולא  ימצא הסדר פנימי מתקבל על הדעת,  הוא ימוטט את יסודות קיומו. יסודות קיום התנועה הקיבוצית.   -    -   -
אני חושב שמבחינה יהודית, אנושית, עשינו אנחנו את הדבר המצווה עלינו. אני חושב שמבחינה קיבוצית הצלנו את הקבוצה. ומבחינה אישית, הבטחנו את הבטחון האישי, שהוא בטחון היחיד שהוא חי בתוך הקיבוץ.
אבל, אני לא הייתי רוצה שיימצאו בתוכנו חברים, צעירים ולפעמים מבוגרים, שיחשבו רגע שזה דבר של מה בכך, שזה דבר שהוא היה צריך להיות רגיל, שזה כל-כך פשוט למסור כסף. 
אמר לי איש זקן חכם: "מה מדברים על משבר בתנועה  הקיבוצית, כאשר אנשים מוסרים אלפים של לירות"? זה לא היה בהיסטוריה האנושית, וזה לא יהיה בהיסטוריה האנושית. זה רק אפשרי בתוך תחום התנועה הקיבוצית. ולזה אנשים צריכים להיות מוכנים. לזה אנשים  צריכים להיות מחוננים!
ולא הייתי רוצה שהמעשה הגדול הזה, אולי  המעשה הגדול, הגדול ביותר בפניו הועמדנו בשנים האחרונות, שהמעשה הגדול הזה לא יפסיד את הערכתו האנושית. שיתהלכו בינינו צעירים שבוודאי מתקשים למסור למשק את מאות הלירות שמקבלים בחתונה, או ידייקו בדיוק באש"ל, או שיחשבו שהמכונית  הצמודה היא רכושם האישי. אני לא הייתי רוצה שהחברים האלה לא  יבינו את גודל המעשה האישי, של כל אחד אשר נטל חלק  בזה.
וכמו המעשה הגדול של הגיוס בתקופת המלחמה, שהיה אפשרי מפני הנכונות  האישית של האנשים, והוא היה אפשרי מכיוון שהיתה קריאה של התנועה, כך אני חושב הדבר נתאפשר ע"י  זה שהיתה פה נכונות אישית, מכיוון שהיתה קריאה של התנועה. 
חברים, צריך לבוא היום, אולי בעוד שנה יהיה אפשרי שאנחנו נודיע לחברים באסיפה דומה  לזו, מה ניתן  על-ידי החברים לביסוס משקם?
איזה מפעל עשו האבות לבנים ולעתידם? והמספרים שידעו, שייזכרו. 
השעה לא ניתנת  עדיין, אנחנו נמצאים במצב שאנחנו לא יכולים לדבר על כך עדיין.
אבל, אם זה נכון, שהשנה אנחנו איזנו את המשק, שהגרעונות לא בלעו את המעשה הגדול, אז השנה הזאת חל  מפנה מכריע.  ואם אנחנו נכוון את מעשינו בכיוון הנכון, לא למזרונים רק, לא לאידיאולוגיה של מקררים, אלא למעשים אשר מעלים את החברה, אז אנחנו יכולים משהו לעשות.   - - -
אני מאחל לכם, לכולכם  שאנחנו נזכה לשנה טובה!
שאנחנו נזכה לשותפות אמת.
אתם יודעים לפני ימים אחדים הייתי ב"מעגל הגיר הקווקזי", גם אתם הייתם. לפני גמר ההצגה קם בחור ויצא את האולם. הפסיק טופול את ההצגה, ואמר לו: "אתה יוצא, אתה מעליב אותנו! אתה מעליב אותנו"! והוא העליב את הציבור, והוא העליב את האמנות. ואני, חברים, רוצה לומר לכם, חוסר שותפות היא מעליבה, היא מעליבה. היא עושה אותנו לעלובים יותר. כל אחד מאתנו. את כולנו ביחד.
והיה ראוי, והיה ברצוננו להקדיש לזה זמן. הגיע הזמן, ואני אדחה את זה לאסיפה שנתית. אולי אני אזכה לא להיות נעלב. לא לראות את עצמנו עלובים יותר מאשר אנחנו צריכים להיות. ואז, אולי, אני אגולל לפניכם את  מחשבותי בענין זה.


דבר ההורים, ראובן הישראלי
חג המשק 1963

מדבר אני כאן בשם ציבור של הורים, מבין אלה המפוזרים כאן באולם, וגם בשם אלה שלא זכו להגיע איתנו ליום זה.
אדבר אליכם כחבר בין חברים.
אתמול הצגתם לפנינו את ההצגה "על פרשת דרכים". ואני חושב שהברירה איננה ניתנת בידיכם. כל אדם נולד במצב היסטורי מסוים, כל אדם נולד בדור מסוים. ועל תפקיד הדור ישנה רק תשובה אחת, אין ברירה בין שתי דרכים. עליכם לזכור מהי התשובה הנכונה, מהי הדרך אשר באמת הולמת את המצב.
נולדתם בשנת 1945, כלומר בשנת גמר טבח העמים הגדול, אשר לא היה עוד כעמנו אשר יצא ממנו מקוטע באבריו, משוסע, שרידים מוצלים מאש.
אתם נכנסתם לבית הספר בשנת 1952 כאשר עבר על היישוב הזה המשבר הקשה אשר עבר עליו אי פעם. ואתם נכנסים לחיים בשנת 1963.
אין ברירה בשום דור לבחור לו את התאריך בו הוא נכנס לחיים, בו הוא יפעל, בו הוא מגיע לשיאו, אבל התאריכים האלה הם מטילים על כל אחד ואחד חובות שהוא איננו פטור מהן. אתם נולדתם בסוף הטבח השני אשר עבר בדורנו על העולם. במידה רבה כל אחד ואחד מכם הוא תשובה על אותה השאלה שניסרה אז בחלל העולם, ובעיקר על אותה שאלה, אשר עמדה בפני היהודים, ובמיוחד בפני היהודים בארץ-ישראל. לא מקרה שהשנה הזאת, שנה ראשונה של שלום, היתה מבורכת בלידות בכל העולם. זו התשובה של חפץ חיים של עם אשר נידון לכליה. שהוא נתן שנתיים, שלוש שנים אחרי זה את התשובה האחרת. הוא רוצה לחיות. והעם בכל תפוצותיו נתן את התשובה הזאת. ואתם, אם רציתם או לא רציתם, אתם נולדתם אל תוך המשימה הזו, ואתם את המשימה הזו תצטרכו לשאת עד יומכם האחרון. ואתם צריכים את המשימה הזאת של חפץ החיים, של עם עתיק אשר נידון לכליה, אתם תצטרכו לשאת את זה באש ובמים. ואיש מאיתנו איננו יודע לפני איזה משימות אתם תעמדו, ולפני איזה משימות כל אחד מאיתנו יעמוד. אבל אנחנו יודעים דבר אחד: כאן זהו המקום של כל העם היהודי והוא לא יוותר עליו. עם הדור הזה יעמוד ויפול עם עתיק יומין זה. זה יטיל עליכם חובות. וחובה זאת אתם צריכים לשאת. חובה אתם צריכים לשאת כלפיכם, כלפי עצמכם, כלפי העבר והעתיד  של העם שלכם. 
אבל התאריך בו אתם נולדתם, הוא גם מטיל עליכם חובה כלפי העולם כולו. העולם כולו, מאז ועד היום, לא יכול להגיד מתי ייפתח משבר חדש? או מתי הטבח החדש יתחיל? אתם צריכים ללכת יותר מאשר כל דור, אולי, בהכרה מלאה בדרככם. ולכן אני אומר: אין ברירה בידיכם לבחור בין דרך זו ובין דרך אחרת, אלא אתם צריכים לדעת מהי הדרך הטובה ביותר לבצע את אותן המשימות. 
עליכם לבחור דרך אחת, אשר תבטיח את מילוי המשימות של הדור.


יש לכם סיפורים ותמונות של מחזור י'? שילחו אלינו על מנת שנעלה לאתר!
למייל: ghi.information@gmail.com

גלריית תמונות
מחזור י' סליפים לבנים - שנות החמישים

מחזור י' סליפים לבנים - שנות החמישים

מחזור י - Album151_027 (6)

מחזור י - Album151_027 (6)

מחזור י - Album151_027

מחזור י - Album151_027

מחזור י Album151_027 (1)

מחזור י Album151_027 (1)

מחזור י Album151_027 (2)

מחזור י Album151_027 (2)

מחזור י בכיתות הנמוכות מתוך אלבום מתנה ללוטה בבית הקומותיים בגבעת חיים מאוחד

מחזור י בכיתות הנמוכות מתוך אלבום מתנה ללוטה בבית הקומותיים בגבעת חיים מאוחד

מחזור י הבנים בערב שבת  Album2_011

מחזור י הבנים בערב שבת Album2_011

מחזור י ליד הגדר

מחזור י ליד הגדר

מחזור י נפגש באזכרה לאהוד דרייפוס Album174_059 (3)

מחזור י נפגש באזכרה לאהוד דרייפוס Album174_059 (3)

מחזור י נפגש באזכרה לאהוד דרייפוס Album174_059

מחזור י נפגש באזכרה לאהוד דרייפוס Album174_059

מחזור י נפגש באזכרה לאהוד דרייפוס Album174_059

מחזור י נפגש באזכרה לאהוד דרייפוס Album174_059

עבודה בשדה (מחזורים י+יא) - 1963

עבודה בשדה (מחזורים י+יא) - 1963

מחזור י עם ורדה לביא המטפלת, צילם רפי לביא

מחזור י עם ורדה לביא המטפלת, צילם רפי לביא

מחזור י, טיול לירושלים בכיתה ח, צילם רפי לביא

מחזור י, טיול לירושלים בכיתה ח, צילם רפי לביא

מחזור י יוצא לטיול במשאית של הקיבוץ - מקדימה - אסתר גרטנר ונעמי בראואר

מחזור י יוצא לטיול במשאית של הקיבוץ - מקדימה - אסתר גרטנר ונעמי בראואר

    צילומים
    אם מכל סיבה אתם מעוניינים בהסרת צילום כלשהו מהאתר אנא פנו אלינו ואנו נפעל כמיטב יכולתנו להסירו במהירות.

    תודות לצלמים
    זה המקום לברך על פועלם של צלמי הקיבוץ, בעבר ובהווה אלו ששימרו ומשמרים לנו את ה"מראות": עמרם נבו, אלי וורפל, מנחם עמלי, רפי לביא, יוסי רום, אלדד ורדי, גלעד רפאל י, יוני פרינץ, חגי דור, יפתח לברון, חנוש מורג, מירהל'ה זיו, יוסי רום, לאה רטר, אפרת אשל, דוד שחר,יובל נקר, טל אמיתי, אורה ורד ורבים טובים אחרים. כמו כן תודה לא תר "אנשים ישראל".