כניסת חברים ותושבים

הזמניים בקיבוץ / מרים ארזי


במשך השנים עברו מאות ואלפי אנשים בקיבוצים. שהו בהם תקופה קצרה או ארוכה, לפי הנסיבות. רבים מהתושבים הוותיקים בארץ יצביעו על "הקיבוץ שלי", שבו שהו תקופת מה. רובם הגיעו בקבוצות מאורגנות שנשלחו ע"י הסוכנות, מוסדות המדינה, וועדות הקליטה של התק"ם, אך היו גם בודדים שהגיעו מסיבות אישיות.

לכל קבוצה כזאת שהגיעה נקבע מדריך, מקשר ומטפלת שטפלו בכל הצרכים.  כבר ביום הראשון קיבל כל אחד מספר לבגדים וסימן את בגדיו במחסן הבגדים של הקבוצה. אם היה צורך קיבל בגדי עבודה ונעליים, מיטה, מזרון- קש, שמיכת צמר ועוד. כמובן שרות בחדר האוכל 3-5 ארוחות ליום, שימוש במקלחת הציבורית, השתתפות במופעי תרבות כמו סרט שבועי  ועוד. התנאים לא היו "דה-לוקס", אך סביר לקיום. התמורה הייתה :   ע ב ו ד ה.


לכל קבוצה היה סדרן עבודה, אשר ערב ערב שיבץ את החברים בתאום עם סדרן העבודה של הקיבוץ.  העבודות היו לרוב זמניות והמוניות כמו קטיף תפוחים, עבודה בלתי מקצועית ב"גת", שטיפת כלים במטבח ועוד. ליד חברים וותיקים ומנהלי ענפים מחברי הקיבוץ. ברור שהיו ענפים טובים יותר, וטובים פחות, לפי אופי העבודה ויחס החברים הוותיקים אל הזמניים.

לרוב הקבוצות היו גם בעלי תפקידים בקבוצה כמו מזכיר וכו', אשר לעתים התמודדו מול בעלי התפקידים בקיבוץ, בעיקר על שיפור התנאים לחברי הקבוצה.

רוב הקבוצות עבדו יום-עבודה שלם, כמו חברי הקיבוץ, אך היו קבוצות רבות  של עבודה חלקית כמו הפלמ"ח, שעבדו חצי חודש והחצי השני היה לאימונים ופעילות, האולפן שעבדו חצאי-ימים, בוקר או אחר הצהרים כשהחצי השני הוקדש ללימוד העברית, וכמובן חברות הנוער אשר עבדו מספר שעות ולמדו בתחילה בקבוצות נפרדות ואחר-כך עם תלמידי בית הספר.

אמנה כמה יחידות של זמניים בקיבוץ:

הכשרה  עוד בשנים שלפני  השואה  התארגנו קבוצות של נוער יהודי לפעילות משותפת  ולהליכה ל"הכשרה". היו אלה בני נוער מבתים טובים, שעזבו אב ואם והלכו ועברו למחנות, להיות פועלים חקלאיים במשקים של אכרים מקומיים, בתנאים קשים, בידיעה שהיעד שלהם הוא עלייה לארץ ישראל וחיים בקיבוץ. קצב העלייה שלהם היה נתון בכמות ה"סרטפיקטים" (רשיונות עליה לארץ) שהסוכנות הצליחה לגייס מן הממשל הבריטי.

בבואם לארץ, הוכוונו בדרך כלל לקיבוץ וותיק ומשם לעליה על הקרקע להקמת יישוב חדש או להשלמת קיבוץ וותיק. חברי הכשרות אלו עבדו בענפים בהם ראו את עתידם בקיבוץ החדש. קיבוצים רבים עמדו בקשר עם "הקיבוץ האם" שלהם עוד שנים רבות.

גרעין  (גרעין ראשוני לקיבוץ חדש), הגרעינים התלכדו בעיקר מבני הארץ אך בדומה להכשרה ראו את הקיבוץ הוותיק כבית ארעי, עד… העלייה למקום חדש, או העברת קבע לקיבוץ חדש. או גיוס לצבא וכו'.

הפלמ"ח בהיותו הצבא הלאומי המגויס ומונהג ע"י המוסדות הלאומיים, ובשל החשאיות וחוסר מחנות קבועים, השתלב היטב בקיבוצים. הקיבוץ היה זקוק תמיד לכוח עבודה זמני, והפלמ"ח היה זקוק לבסיסים. שאפשר לסמוך עליהם מבחינת החשאיות והמהימנות. מבחינה כלכלית החברים עבדו חלקית ובשאר הזמן היו פנויים לאימונים, ובעת הצורך לפעילות מבצעית.

חברות הנוער עוד בשנות השלושים הוקמה "עלית הנוער" אשר טיפלה באלפי ילדים ללא הורים, אשר הופנו לקיבוצים לגדל אותם ולחנך אותם.

היו עוד מסגרות שונות , כמו האולפנים, המתנדבים ועוד. אך לא אמנה אותם כאן.

לסיכום: אלפי אנשים ראו את הקיבוץ כבית ראשון במולדת. הקיבוצים עשו כמיטב יכלתם, אשר לא הייתה רבה אז, כדי לתת לאנשים אלו בית, שפה, ותחושת שייכות אשר אבדו בתנאים הקשים של אמצע המאה הקודמת. יש אשר ראו בתנאים הקשים "תרנגול כפרות", אבל צריך גם לראות את הצד השני. החברים הוותיקים אשר ראו בקיבוץ את ביתם הרגישו לעיתים כבתחנת רכבת. כל הזמן אנשים באים ואנשים יוצאים, והם השתדלו לתת את הכל, כולל אימוץ בתוך המשפחה וחיים במסגרת בית הילדים הקיים. רבים מן הזמניים התחתנו והפכו לחברים מן המניין, ורבים רבים אחרים יצאו מן הקיבוץ כחברים נאמנים במולדת והשתלבו בחיי המדינה.