כניסת חברים ותושבים

כאלה היינו מאת רעיה מירון

אנחנו עוד זוכרים

את הימים האחרים,

כשדור המייסדים חלש על כל ענף,

בריאות, מטבח, מחסן, חינוך הטף,

כשבאספקה הקטנה אצל קלרש'ן ואהרון,

נתנו לנו שרוכים, משחת שנהב וגם סבון,

סנדלים ונעלים תפרו ואף תיקנו לי

מוישהל'ה גרינשפן בשותפות עם וילי,

שרה ב' ושרה ה' ניהלו ביד רמה

מדידות של בגדים לכל עונה,

את בית וינה ניהלה אצלנו אינה,

וקפה במועדון הגישה לינה,

מרים x שלוש, אלקה וחוה

החליפו חיתולים בבית התינוקות,

ענייני בריאות נוהלו ביעילות

בידי ברטל וז'ני - אחיות ותיקות.

אורי לברון המיתולוגי

ניהל את הפרדס שנות דור,

אתו נחמיה, שאול, יונה, שרי  -

חרוצים עם תעודות.

השכם עם שחר,
בטרם אור ראשון יפציע אל הצוהר,
יצאו אל הכרמים והמטע
שושנקה, עם צבי פריד ומשה מוהר.

 

מגן הבית טושקה וטובה

הגישו תוצרת חקלאית

ישר אל המטבח

ללא תמורה כספית.

"האקצור?" שר  אליעזר הלברשטט

לעת שקיעת חמה בקציר העומר,

"קצור, קצור!" ענינו לו במקהלה,

טוטה חילקה לנו שתילים במשתלה,

את חדר האוכל רודה ניהלה,

החלטות התקבלו במזכירות
ולא במנהלה.

בנועם הליכות ניהלו אלזה ועדה את המחסן,

ישראל כץ ניהל את הבנין,

וחיימק'ה בתור גנן

שתל, השקה, הפריח הגבעה  -

דאג לכל היופי,

את בית הספר ניהלה אז טוני  - ללא דופי,

ניהול הקיבוץ עבר ברוטציה
(בלי כל תמריץ),

בין משפחת גינזבורג והורוויץ.

 

 

השנים עברו חלפו

דור ראשון מקום פינה,

עמדות מפתח נתפסו

בידי הדור הבא.

רק מפעל -  קטן אמנם,

חשוב מאד ואף נחוץ,

נותר לו ככה מן הסתם  -

בידי שני ותיקי קיבוץ.

את "תיקון אופנים"  -

כך מוגדר הוא כאן,

הקים, ניהל, שכלל

שקדי הקטן.

שנים עבד בגת,

הכרנוהו כחובב צילום
ומגדל כלבים,

עד שהוכח שעם חוש טכני כמו שלו,

אפשר לתקן גם פנצ'רים.

 

מספר זוגות האופנים

גדל מיום ליום,

כולם רוכבים ומדוושים

מזקן ועד קטון,

מזכיר, גזבר, אחות,

ומטפלת פעוטון,

יש לשפץ פדלים

ולהתקין הפעמון,

גם להחליף צמיגים

וגלגלי שינים,

כסא שבור יש לחדש,

לצבוע האופנים,

לחבר ארגז לכל דורש,

בקיצור  -  עבודה עד השמים!

הן שקדי בידי אמן מחזיר לבטח

אופנים הרוסים,

שכבר מזמן אבד עליהם הכלח  -

והנה הם שוב נוסעים.

 

עברו חלפו שני עשורים

קוצים הרבה ננעצו בגלגלים

ושקדי מתעייף.

לעזרתו ניצב אז משה פינק  -  צעיר נצחי,

אליו הוא מצטרף, נותן כתף.

גם לו ידי זהב,

גם הוא חרוץ כמו שד,

עם פנצ'רים וכידונים

אינו פוחד להתמודד.

וכך שני יקים ותיקים

קפדנים ודייקנים,

בכל שעות היום

זה את זה הם משלימים,

ונגלה כאן סוד של מרפאה,

לחובתם עוד לא נרשם

אף יום של מחלה...

אך לא לעולם חוסן

השניים התעייפו

אמרו: "עד כאן",

ומקומם פינו.

 

בחג השבועות

עת נאספת התבואה,

נגיד בקול גדול

לשקדי ומשה תודה,

ונאחל להם בריאות וגם שלווה.


מ"בתוכנו" 2005