כניסת חברים ותושבים

והצבע איננו כלה 28.12.19
והצבע איננו כלה
בעז נוי, הילה שפיצר, יערה אורן, רותם עמיצור, שירה קמרד
28.12.19 - 8.2.20
פתיחה: שבת 28.12.19 , בשעה 12:00

והצבע איננו כלה


והצבע איננו כלה  /  

בעז נוי; הילה שפיצר; יערה אורן; רותם עמיצור; שירה קמרד

"בשולי הדרך פרח כחול

על כן הרקיע אינו בודד עוד"*

 

התערוכה הנוכחית בגלריה בוחרת לעסוק בציור עכשווי, כשהדגש הוא בצבע כמוטיב עיקרי. אין זה אומר שהעבודות הללו נוצרו באופן מודע תחת הגדרה זו, עם זאת אין לי ספק שכל האמנים  המיוצגים כאן יש להם דיבור עם הצבע ודרכו, וזו בתמצית רוח התערוכה. הבחירה להציג אותם ביחד מעלה בהחלט את המחשבה על תפקידו של הצבע בציור. בספרה 'הכוח האחר' יהודית הנדל עוקבת אחרי מעשה הציור של בעלה מאירוביץ ומתארת זאת כך: "...אינני יודעת אם הוורוד הוא צבע ארסי או עדין ואם התכול הוא של פריחה או לענה, וצבי לא אהב פירושים, הוא נתן לתמונות שלו שמות פשוטים ואמר: 'פה מצויר בדיוק מה שפה מצויר'". (עמ' 72).

במשך שנים ביססו האקדמיות לאמנות את לימודי הציור על לימוד רישום, הוא היווה את הבסיס לכל,  לימוד תורת הצבע היה משני. בשלב מאוחר יותר באה העבודה על פי הטבע, ועימה גם התפתחה התיאוריה של הוראת תורת הצבע. הצבע מקבל את מקומו הראוי עם הפצת תורת הצבע במאה ה-19, אז קמים זרמים ואסכולות שצייריהם מדגישים את תפקיד הצבע ומשמעותו בציור (הפוביזם, האקספרסיוניזם). ציירים אלה שיחררו את הצבע מתפקידו המסורתי כמחקה של המציאות והטעינו אותו ככלי לביטוי רגשותיהם ותחושותיהם. נדמה שזו ההגדרה ההולמת גם את רוח העבודות שבתערוכה. היטיב לבטא זאת מאטיס כשאמר: "אני מרגיש דרך הצבע, משום כך התמונה שלי תהיה תמיד מאורגנת באמצעות הצבע".

הצבע בציור הישראלי לא תמיד היה נוכח בעצמתו. שנים רבות היו הציירים בארץ מושפעים מן הסגנון הפריזאי, ובכך גם אפשר להסביר למה הפלטה של ציוריהם הייתה כבדה ואפלה. אמני "אופקים חדשים" חשו צורך בשפה חדשה שבה יביעו את סביבתם החדשה. המופשט שלהם אמנם הושפע מזרמים אוניברסליים, אך את הפלטה הבהירה בגווני ירוק ותכלת הם בחרו בהשפעת האור המקומי.   

ציירים בני הדור העכשווי כבר לא עסוקים בשאלות שהעסיקו את ציירי הדור הראשון והשני בארץ. האבחנות של סגנון מקומי או אוניברסלי כבר אינן תקפות, ולכן גם הבחירות הן הרבה יותר פתוחות ומבטאות אך ורק את עצמם. הציור, גם כשהוא "רק" ציור, פנים רבות לו וזה אכן בא לידי ביטוי במבחר העבודות המוצגות כאן.

בספר  "ויטמין P" על אמנות עכשווית אומר Barry Schalsky, שהציור כיום לא נבחן על פי האבחנות המסורתיות, כמו שיטת העבודה, מסורת או סגנון, כבר אין משהו שיגדיר מהו ציור ומה לא. כי למה לא לצייר בעזרת רקמה (כמו האמנית (Amer) או בעזרת גללים (כמו האמן Offili). ואכן, הציור והאמנות העכשווית כמעט ולא עוסקים בניסיון להגדיר או לקטלג עבודות אמנות תחת קטיגוריות מסוימות. שפת האמנות הרחיבה את גבולותיה, והרחיבה גם את המסורות שהיא נשענת עליהן. 

כל אחד מן היוצרים כאן מביא עימו את ייחודו וסגנונו, אך לכולם משותפת התחושה שהצבע הוא טעם הציור.  כל אמן על פי דרכו מבטא את התשוקה שלו לבד, לצבע, לחומר, וביחד נפרסת מניפת צבעים מרהיבה שמחברת בין יצירות שנעשו בעבודת שמן על בד, בצבע גואש על נייר, בעטי לבד על קרטון ונייר, ובגזירי נייר המודבקים באופן קולז'יסטי. היחד שלהם כאן בגלריה מאחד אותם בלהט שלהם לבטא מטען רגשות סובייקטיבי, והצבע מאפשר להם לפרוק את ההתרגשות שלהם אל מול מגוון הנושאים הרחב שהם מציגים: נוף, טבע דומם, תפנים, דיוקן. 

*קרל לובומירסקי


בעז נוי

יליד 1972; לימודים: בצלאל (ארכיטקטורה); א'קול ל'וילה פריז; חי ויוצר בחיפה

"קודם כל ציור, ציור הוא עבורי מוצא למסע רגשי. דרכו אני מנסח את אופן המבט על עצמי, על החברה ועל החיים. הציורים מתארים את המבט שלי סביבי – מרחב העבודה בסטודיו, הבית, הרחוב, המבט מבעד לחלון. רגעים מהחיים המאפשרים התבוננות החוצה והתכנסות פנימה".

 

הילה שפיצר

ילידת 1985; לימודים בבצלאל; חיה בסתריה ויוצרת בתל אביב

"בעיקר אני אוהבת לצייר חללי פנים של בתים. אני בן אדם שמתבונן ומסתכל על דברים, וכשהם מרגשים אותי אני צריכה לצייר את זה. אני רוצה להראות את הכל ולהכניס את הכל, לא רק משהו אחד, כמו להיות מספרת על. ליצור חוויה שלמה לצופה כדי שיקבל את כל הזוויות והצדדים".


יערה אורן

ילידת 1982; לימודים: המדרשה בית ברל; חיה ויוצרת בתל אביב

"הציור שלי מתאפיין בהפשטה ופועל כמעין זרם התודעה של דימויים, צורות וחלקי מציאות הלקוחים מסביבתי המיידית – פחונים, קירות עם שכבות של צבע מתקלף, לוח מודעות, עצי תמר, בלטות וכו'. המציאות הפרומה, האסתטיקה הלא מתוכננת מסביבי – מפעילה אותי. ביחד עם האור הבוהק המקומי שמשפיע על הפלטה של הצבע".

 

רותם עמיצור

ילידת  1988 ; לימודים אצל ישראל הירשברג; חיה ויוצרת בחיפה

"בקולאז' - צבע וצורה נוצרים יחד. הצורה היא גם הצבע והצבע הוא הצורה. יש כאן כעין משחק צורני. המפגש עם קן קיולי האמריקאי הוא שהשפיע על ההתפתחות לכיוון הקולאז'".

 

שירה קמרד

ילידת 1986; לימודים: המדרשה, בית ברל

"תהליך הציור שלי מונע על פי רוב מתוך רגש אינטואיטיבי ומהיר, אינהרנטי כמעט. הדימויים הנבחרים הם על פי רוב מבוססי צילומים. אני משתדלת לבחון באופן מתמיד שילובים בין צבעים ומרקמים. דמויות הן מוטיב חוזר בציורים שלי. האינטראקציה לא תמיד ברור טיבה – בין המבט המציצני המנוכר לבין היומיומי, המושהה והנוח".