כניסת חברים ותושבים

שרון רשבם פרופ 27.7.19
טופוגרפיה של ילדות
שרון רשבם פרופ
27.7.19 - 24.8.19
פתיחה: שבת, 27.7.19 , בשעה 12:00
שיח גלריה ומופע: שבת, 24.8.19, בשעה 12:00


שרון רשבם פרופ - תמונה בתערוכה


שרון רשב"ם   /   טופוגרפיה של ילדות

קורות חיים: נולדה ב-1967,  גבעת חיים איחוד, ישראל. חיה ויוצרת במושב גאליה.

לימודים:

2012    תחריט עם דן קריגר, סדנאות מוזיאון תל אביב

2010           בית מדרש לאמנים, מוזיאון רמת גן עם מוניקה לביא

2005-2012  התמחות, סטודיו האמן ידיד רובין, גבעת חיים איחוד

2002-2005  הסדנא לאומנות, רחובות- ציור בשמן

1999-2000  הסדנא לאומני הקיבוצים, תל אביב- ציור בשמן

1991-1993  מכון אבני, יפו- עיצוב גרפי ואומנות



כמה פעמים אצעד מנקודה אחת לאחרת, משננת את מתווה המדרכה, פנסי הרחוב, אחד ממצמץ תדיר, המלווים אותי עם רדת החשיכה, יבבת חתול מיוחם, כמו תינוק רעב, מחצרות הפעוטונים, ציפורי הלילה מלוות אותי, מעופן נמוך מדי, מבהיל. ריח של צ׳יפס בשמן לוהט עולה מצריף השומרות הישן. שיחים של פרחי לנטנה עם ריחם המוזר הנפלא (ממתינים לי פעם בשנה, בקערית יום הולדת, שעוות נרות מצפה אותם), ולידם סוכריות עדשים צבעוניות מתיקותן מפתיעה, משונה.

הנה הבית שבחצרו מבשילות הגויאבות הכי טעימות, והבית עם שיחי הפיטנגו, ויש כאן ספסל, ואז פנייה חיננית במיוחד, בדרך לבית הוריי, בדרך לבית סבא וסבתא. מדרכות שכוסו ברגליים יחפות. המדרגות לבית וינה, תמיד שם אפורות ומחוספסות, וכר הדשא העצום, הנצחי, ירוק תמיד, ממטרות מבליחות מתוכו. מגדל המים, מוקף במדרכות הלבנות, קולות מסתוריים רוחשים בתוכו.

כמה פעמים עשיתי את דרכי למשק הילדים, ללטף את סוסתי, לרפת, למתבן, ריח תחמיץ כבד, ממלא את האוויר בנוכחותו. עצי האלמוגן מבשילים אל פריחתם האדומה, הדולב העצום שברחבת חדר האוכל. ומאוחר יותר האולפן, הפאב, המועדון הסגול ושוב הסוסים רק שהפעם בשעות מוקדמות מאוד של תחילת הבוקר. שינה וברנדי, הכלבות הנאמנות שלי. הולכות לצידי. 

טופוגרפיה של צעדים. תך אחרי תך אני תופרת את יריעת ילדותי, מבטיחה לעצמי שתהיה תמיד שם להביט בה, לנסות להרים את קצותיה בשביל אולי להבין. מה היה שם, שהשאיר בי תמרורי אזהרה, לכאן מותר להיכנס, וכאן חשוך נורא. וגם כשאני איננה, כבר חיה במקום אחר, המפה הזו חיה בי, קיימת תמיד בתוכי. היא כל כך מוכרת לי עד שהייתי יכולה לזהות בה כל נקודה בשנתי.

שרון, 13.7.2019


בתערוכה פורשת לפנינו האמנית שרון רשב"ם פרופ מאגר דימויים מעולמה הפנימי. עולם שהיה נטוע בחצר הקיבוצית, ומייצג עבורה את ילדותה. הצבע והקו, הבד והנייר, כל אותם חומרי סטודיו ראשוניים מגובים ברישומי זיכרונות ובשיחזור ריחות וטעמים, כחלק מתמונה שלמה שהיא מְחַיָה. מגוון רב של טקטיקות ציוריות הנתמכות בחומרים ויזואליים ומילוליים חוברים למסכת אחת - סיפור חייה. 

העיסוק במקום שבו התרחש סיפור הילדות שלה מזין אותה עוד ועוד. בתהליך עקבי, מבלי להרפות, היא מקלפת שכבה אחר שכבה של זיכרון על מנת להבין את עצמה יותר טוב. פעולה זו מניעה את יצירתה, אך היא גם, כך נראה, באה להיטיב עם הילדה - הבוגרת של היום. נדמה שהתהליך הזה הוא כה מהותי לה, ואין אלא להתנחם בידיעה שמה טוב לו לאדם שהאמנות היא כלי הביטוי שלו. 

כל סיפור שהיא שולה מהזיכרון מתורגם לקו רישומי עדין, כל עקבה של כף רגל ילדותית מתפרשת לכתם צבע לא מפוענח ולנזילת צבע עכור. הרישום נוכח  מאד בתערוכה זו, ולא בכדי, כפי שמעידה האמנית הרישום הוא לה שפת אם. נימי נימים של רגישויות, רסיסי זיכרון, קולות לילה וריחות המטבח של סבתא דבורה צפים ועולים, ומתורגמים בעזרת קו מהסס ורישום עדין לתמונה הבונה מחדש את פסיפס ילדותה. הזיכרונות שנאגרו לאורך הילדות הם חלק מהפלטה שלה, ומשמשים כחומר גלם לטקסטים המילוליים שנלווים לתמונה. זיכרון העבר נרקם לכעין תפאורה אינטימית של סיפור חיים של ילדת קיבוץ שגדלה בלינה משותפת. ריחות, טעמים, פחדים, מחשבות - כולם באים ומתייצבים לפקודת הילדה הבוגרת, שעדיין לא יכולה להיפרד מסיפור העלילה של ילדותה.                                                           

חנוש מורג, יולי 2019


כתבה בעלון לכבוד התערוכה


תערוכות יחיד:

2018 מסמנת גבולות, בית האמנים, תל-אביב, אוצרים: אריה ברקוביץ' וורה פילפול;

2017       לסובב את הראש לקיר, בית האמנים, תל-אביב, אוצרת: ורה פילפול;

 2016    When I am little again, אקדמית ינוש קורצ'אק, מינכן, גרמניה, אוצרת: אימולה ניידר;

 2016  אהבה כחולה תערוכת יחיד, הגלריה בקיבוץ עין גדי

2016  לגעגוע אין שפה בית האמנים ע"ש זריצקי תל אביב, אוצרת: ורה פילפול,

2014  אהבה כחולה, בית יד לבנים, רחובות, אוצרת: טל קובו

2013  אנטיטבע משכן אמנים, הרצליה, אוצרת: טל קובו

2012  סימני דרך תערוכת יחיד, גלריה שטרן, תל-אביב, אוצרת: דבי לוזיה 

2011  ילדה, של מי את?, גלריה הקצה נהריה, אוצרת: לי רמון

2011  מה שאת לא מספרת, בית האומנים, ראשון לציון, אוצרת: שוש בן-בסט

2011  לסובב את הראש לקיר, גלריה ציאורים, קיבוץ אורים, אוצרת: אסתי גנג

2010  ילדה כללית, הגלריה בקיבוץ נען, אוצרת: תמימה סוויטלמן

2010  תכף אשוב, תיאטרון ירושלים, אוצרת: נגה ארד איילון

2007  נופים צרובים, בית העיתונאים, תל אביב, אוצרת: נורית טל-טנא