כניסת חברים ותושבים

אנקדוטות מן השנים הראשונות משה דייג מספר וחנוש כותבת

בתוכנו 2004



ברגע שהחליטו לבנות את הנקודה בשטח שעומד עליה הקיבוץ, יצאנו לנטוע את שדרת האקליפטוסים לאורך הכביש, ממנשייה (המקום שבו עמד הכפר הערבי באזור המג"ח והרפת של המאוחד)  ועד הדרך שיורדת לאליכין. חלק מאותם עצים עומדים עד היום.

בשנים הראשונות סבלנו מבעיות סחף קשות. ישראל כץ יישר את השטחים להכנת הבתים ויצר מדרגות, כשעל כל משטח כזה נבנו כשנים-שלושה בתים. יישור השטח שינה את הזרימה הטבעית של המים, והיה צורך במציאת פתרונות למניעת הסחף. אני זוכר שקרה פעם אחת שהסחף לקח אתו שביל שלם של בטון והזיז אותו.

וכך התחלנו בנסיונות לפתרון הבעיה. דבר ראשון שעשינו היה כיסוי השטח בצמחיה שתמנע את הסחף. על הפתרון הזה קיבלנו ציון לשבח מארגון הגננים, אולי הוא שמור אצל חיימק'ה עד היום... דבר שני היה בניית טראסות. את האבנים הבאנו מאזור מענית. הטראסה הראשונה שבניתי היתה מתחת לבית של מטה לב, יחד אתי עבדו עוד שלושה פועלים מאליכין.

כשהתחלנו בגינון של הנקודה היה צורך בהרבה שתילים, וכך הקמנו את המשתלה. שתילים היו, אבל תכנון לשתילה עדיין לא היה. התקשרנו עם אדריכל גנים, ליפא יהלום, הגנן שעשה את הגינון של נתניה. ביחד אתו עשינו  הרבה שגיאות, כמו למשל נטיעה של עצים גבוהים ליד גגות רעפים, או נטיעה של עצים עם שורשים שהולכים לרוחב ומרימים את הריצוף של הבתים והמדרכות, וחודרים לצנרת הביוב, או נטיעת עצי פיקוס שמלכלכים את האזור כולו.

עם הגינון והבניה נדרשתי גם לתת פתרונות להולכי הרגל. התחלתי ללמוד את מלאכת ריצוף המדרכות. וכך, באופן לא מתוכנן מראש, התחילה כאן אופנת המדרכות המצוירות *.

ליד בתי הילדים היו המדרכות מעוטרות בציורים מעולם הילד, וליד החברים הקישוט היה דקורטיבי.

באחת הנטיעות הראשונות, אולי הראשונה, נטענו שלושה עצי שקמה, שניטעו על ידי שלושת הדורות של משפחת בן אור: הסבא הפנר, האבא חיים ואחד הבנים, השאלה מי זה היה, עודד או חנוך?