כניסת חברים ותושבים

סיפורו של מקום, מחסן המשק מאת דן שגיא

בתוכנו 2004


מחסן המשק



ליד מגרש החנייה התחתון, בסמוך למחסן הבגדים, ניצב מבנה גדל מידות, הידוע בשמו 'מחסן המשק'.

בשעה שבמשקים האחרים נבנו מגדלי סילו לאחסון גרעינים, אצלנו בגבעת-חיים, בנו את מחסן המשק. זה היה לא רק מקום לשמירת התבואה שנקצרה בשדותינו שבנגב, אלא גם מכון התערובת בו הוכנו מזונותיהם של כל בעלי החיים שהיו אז בגבעת חיים - הרפת וההודייה, הדיר והברווזייה, לול התרנגולות - כולם היו קליינטים של 'המטבח' המכונה 'מחסן המשק'.

במשך כעשר שנים נוהל המקום על ידי אדמונד לוי ואחר כך על-ידי הלל ליפמן. יחד אתם עבדו תלמידי אולפן, ביניהם מוסה עכה ואחרים. את התערובת הארוזה בשקים הובילו במשאית מוזרה, שנקראה בפי העם 'וירבלוינט', שהייתה נהוגה על ידי משה פינק, ומקורה היה בעודפי משרד הביטחון.

במקום נערכו לא פעם מסיבות וימי הולדת של חוג החברים היותר צעירים מבין ותיקי הקיבוץ.

זכורה לי במיוחד מסיבת ראש השנה האזרחי, שהיה גם יום הולדתו של רולף דריפוס. החברות בחוג הזה הייתה מאד ממודרת, ולא כל אחד הוזמן לאותן מסיבות, בוודאי שלא אנחנו, בני הדור השני.

במשך כעשור תפקד מחסן המשק כמחסן לתערובת, עד שבשנות השישים של המאה הקודמת הוקם 'אמבר', ומכוני התערובת של הקיבוצים נסגרו. עובדי מחסן המשק, הלל ומוסה, עברו לעבוד באמבר ומחסן המשק שינה את ייעודו.

עתה הוא הפך לשמש כבית אריזה לתפוחים ולאגסים בחודשי הקיץ. ארזו שם את הפרי שנקטף במטע שלנו. את בית האריזה ניהל משה מוהר, והוא העסיק הרבה מאד אורזים ואורזות, כולם חברי קיבוץ. נוסף לחברים הקבועים, כמו: שושנק'ה, מרים רטר, שרה בן-אור, חיים דובסקי, צבי שינדלר שהצטרף כל שנה לאריזה, זאב גוטקינד, צבי פריד ואחרים, שאולי שכחתי להזכיר, הצטרפו גם תלמידי אולפן, ילדים וחברים שמילאו חובת גיוס, שהייתה אז קיימת בגבעת-חיים.

כשהוקם "גרנות" נבנו בתי האריזה האזוריים ותפסו את מקומם של בתי האריזה הקיבוציים.

כשחוסל ענף המטעים ופורק בית האריזה, החליפו את הארגזים והשקים מחסני ציוד של החברים.

בצמוד למחסן המשק נבנו הסנדלרייה, מגרש סקווש, ומחסן של מרכז הקניות, שבמשך שנים נוהל על ידי אהרון מדיני ושאול אופיר. עתה, כשגם מרכז הקניות הפסיק את עבודתו, נותר המקום ריק.

בשנים האחרונות נסגרה גם הסנדלרייה ובמקומה התחילה לפעול במקום 'מסגרת עץ', בניהולה של דבורהל'ה פיינברג. מגרש הסקווש פינה את מקומו למחסן התלבושות של ענת שביט, ורק המצבור של חפצים ורהיטים של חברים נשאר במקומו.

מחסן המשק, מי יודע מה עוד נכון לו, מה מייעד לו העתיד? השם, כנראה, תמיד יישאר, כל עוד המבנה קיים.