כניסת חברים ותושבים

טליה טוקטלי ותרצה פרוינד 10.2.18
אני רואה אותך
עבודה משותפת של טליה טוקטלי ותרצה פרוינד.
פתיחה: שבת 10.2.18 בשעה 12:00
10.2.18 - 24.3.18
שיח גלריה עם האמניות: שבת, 3.3. בשעה 12.00 

טליה טוקטלי ותרצה פרוינד

אני רואה אותך

תערוכה משותפת

טליה טוקטלי  /  תרצה פרוינד

"המפגשים הראשונים בינינו היו בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, בהיותנו שכנות לסטודיו בסדנאות האמנים בירושלים. החיבור בינינו היה מיידי על אף שכל אחת מאיתנו עסקה בתחום אמנות שונה. טליה תלתה אובייקטים, יצרה חיבורים ודימויים שונים. אני לעומתה הייתי כל כולי מחוברת למסורת הציור. השפה החדשה של טליה, הקלילות שבעבודותיה והניסיונות המרתקים שלה משכו אותי". כך מתארת תרצה פרוינד את תחילת הקשר שהיווה את התשתית שעל בסיסה עומדת  התערוכה המשותפת הנוכחית.

בתיאור של טליה את המפגשים הראשונים יש אבחנה נוספת המציעה הסבר נוסף לחיבור שביניהן. "היינו שתי אמניות, תפקדנו בו זמנית גם כאימהות. מה שעורר בי פליאה אצל שכנתי לסטודיו היה המחויבות המקבילה לאימהות ולאמנות. הדרך שסללה לעצמה עוררה בי רצון לתעד אותה, לצלם אותה. לימים הבנתי שההתבוננות בתרצה היוותה מראה עבורי. דרכה יכולתי לברר עם עצמי נושאים על ציר אימהות ואמנות. כעבור שנים תרצה הזמינה אותי לסטודיו בתל-אביב. ישבתי מולה והיא ציירה. מבטה חודר. בכל מפגש ציור חדש. בציורים, בצורות ובצבעים באים לידי ביטוי התכנים הפנימיים.

האמניות מזמנות הצצה לחוויה האמנותית שעל בסיסה נמשך דיאלוג ממושך הבא לידי ביטוי בעבודה המשותפת: "אני רואה אותך", המוצגת כאן בגלריה.

נכחתי פעם אחת בלבד בשיחה ביניהן בסטודיו. כבר מראשית התהליך זיהיתי את החוטים שהן טוות ביניהן. לא ידעתי, ועד לרגע ההקמה לא יכולתי לדעת, מה יהיה הביטוי המוחשי לאותם קשרים שהן רוקמות אחת לתוך עולמה של השנייה. הן מדברות באופן אינטואיטיבי וישיר תוך מודעות ומחויבות לעשייה האמנותית.

דוגמא לכך אני מוצאת בתיאור של תרצה: "המקום שבו מתעוררת היצירה אצל שתינו דומה, למרות המדיה השונה. האופן שבו אני מציירת מתחיל מבפנים, אני בכלל לא עסוקה בתוצאה אלא בתהליך המפעיל את הציור. אני חושבת שזיהיתי אותו תהליך גם אצל טליה". וטליה ממשיכה: "אני מכבדת גבולות שאינם מקובעים, ארגון האובייקטים בחלל מזמין תנועה והתבוננות של הצופה באופנים שונים. אני מוצאת בציורים של תרצה מאפיינים דומים, מה גם ששתינו טוטאליות בתהליך העבודה".

בתערוכה זו אנו עדים לעבודה משותפת שנוצרה תוך אמון הדדי, ללא אגו. הסוד הטמון בתוצאה נובע מכך שיש ביטוי לכוח של כל אחת מהן לחוד כמו גם ביחד.

משהו קסום ובלתי צפוי קרה בדרך של בניית תערוכה זו. אמניות הנותנות לעצמן חופש מוחלט, הן לא שבויות בשום מערכת של החלטות או ציפיות ונותנות להתרחשות של עשיית האמנות להוביל אותן. תהליך יצירת התערוכה מלווה בחווית שחרור הסוחפת לכיוונים שונים, וברצון לגעת בקצוות ובמקומות בהם היצירה מתנתקת מכל מוסכמה שהיא.

זה ניסיון חד-פעמי, ייתכן שלא יהיה לו המשך, אבל עצם קיומו עשוי לעורר באמניות ובצופים תחושה של השתאות. דיאלוג שהתחיל בשכנות לסטודיו מומש בתערוכה זו. הצורות בחלל הגלריה מהדהדות זמן ומקום בעל ד.נ.א שונה אשר ניתן לזהות בו הקשרים תרבותיים.

 

                                                                        דיאלוגים בין האמניות לחנוש