כניסת חברים ותושבים

המטבח וחדר האוכל – היום ובעתיד / אדמונד לוי 1972


עוד ליל שבת אחד. 
שוב מחכים בתור למקום ישיבה שיתפנה, שוב מוצאים שולחן ששכח כבר כי בתחילת הערב היה נקי וחגיגי. שוב נאנחים על האוכל הקר - וכל זה בלחץ ובמתח, כתוצאה מהצפייה הבלתי-סבלנית של החבר שהזמין כבר את השולחן אחרינו. אלא שהפעם החלטנו שיש לעשות משהו לשינוי המצב. וה"משהו" הזה הוא ברור מאליו: חדר אוכל חדש שבו יהיה מקום לכולנו.



באופן מעשי - חשבנו על פרויקט רציני ורב-היקף שיעלה לנו, כעבור חמש שנות בנייתו (אשרינו שאופטימיים אנו...) בין מיליון וחצי לשניים. וכמובן, פרויקט כזה מחייב ועדה מיוחדת - ועדה מקצועית של ממש: כלכלן, מנהל המטבח, עובדת מטבח בכירה, מרכז ועדת התכנון ואיש הנוי. ועדה זו לא רק שכבר החלה לגבש לעצמה את דמות חדר האוכל העתיד לקום, אלא כבר טיפלה בפרטים, כגון מי יתכנן, איפה יעמוד המבנה החדש וכדומה, אך קודם יש לענות על שאלות הרבה יותר מוקדמות, שאין להן תשובות חד-משמעיות (לפני שנה השתתפתי בסמינר בין-קבוצי שמטרתו הייתה לעמוד על הבעיות של חדר האוכל והמטבח בקיבוץ. לאחר ישיבות רבות ולמרות השתתפותם של מומחים שונים - לא הגיעו לשום סיכום מעשי). 

צריכה להיות ברורה עמדתנו לגבי השאלות הבאות:
א.מה הן דרישותינו, היום ובעוד חמש שנים, לגבי חדר האוכל?
ב. האם נמשיך לאכול בו את כל הארוחות ?
ג. האם יגדל מספר האוכלים בחדריהם ?
ד. האם תמשיך להיות ארוחת הצהריים הארוחה העיקרית ביום? או שמא המציאות המשתנה וההיגיון יובילו אותנו לשינוי גם בנקודה זו?
ה. האם ימשיך חדר האוכל לשמש מרכז חברתי גם בעתיד?

נראה לי שהבעיה העיקרית של חדר האוכל היום ובעתיד היא כח אדם, המסעדה המפוארת ביותר תישאר עזובה ללא צוות עובדים מקצועי ומסור. ואילו אצלנו קשה כבר היום למצוא חבר או חברה שיהיו מוכנים לעבוד זמן ממושך בחדר האוכל, ומה יהיה בעתיד? ככל שיהיה חדר האוכל יותר גדול ומורכב, ידרוש הוא יותר כח אדם הן לחלוקת האוכל, הן לעבודות אחזקה שוטפות ואחרות (שכמותן תלך והעלה). 
האם נמצא בתוכנו חברים צעירים שיהיו מוכנים להשקיע בחדר האוכל כח, מרץ ויוזמה, שיהפכו את האולם למקום נעים - ביתי שראוי להתכבד בו?

שאלה נוספת היא מספר האוכלים בו. אין כל ספק כי חדר האוכל, כפי שהוא היום, מסוגל לקלוט את כל ציבור האוכלים רק במשך ימות החול, אך לא בלילות שבת, צהרי שבת וחגים. בימים אלה מתקבץ כאן המון אורחים המגדיל את אוכלוסיית האוכלים באופן ניכר, לפי מחקר שנעשה אצלנו נמצא שמספר האוכלים (בממוצע) לא עולה על 400. ע"י שינוי בגודל השולחנות (מ-6 ל-4 אוכלים) ושנוי סידורם ניתן ללא קושי להוסיף עוד 60 מקומות אכילה.
כרגע אני עובד בחדר אוכל של מוסד שבו יש מקום ל-720 אוכלים. לפי בדיקה הוא קולט בין השעות 12.00-12.15 עד 450 אוכלים. עם כל הרצון הטוב של העובדים, ולמרות התכנון החדש של האולם, נאלצים אחרוני האוכלים לחכות לפחות חצי שעה עד לקבלת המנה. לאחר הארוחה נשארת לעובדים עבודה רבה בסידור האולם מחדש וברחיצת כל הכלים של 100 שולחנות האוכלים.

לאחר כל זאת. מה הן הצעותי?

(א) הוספת אגף שיכיל 100-150 מקומות אכילה. אגף זה יעמוד במשך השבוע לרשות ועדת התרבות, לצורך פעולות, כגון הרצאות, חתונות, ריקודים.
(ב) בנית כניסה של ממש לחדר האוכל הקיים. כניסה כזאת צריכה לכלול לפחות: 1) שרותים
2 ) מלתחה 3) חדר המתנה ולוח מודעות. אפשר לראות כבר במספר משקים כניסות מתוכננות ברוח דומה הממלאות תפקידיהן בהצלחה ולשביעות רצון החברים.
ג) החלפת הריהוט- לעבור לשולחנות של 4 מקומות, שנוי שיאפשר לנו שימוש במכונה לשטיפת רצפה.
ד) חדרי קרור למטבח עם פריזר מודרני של 18-מעלות -20 מעלות מתחת ל0 מעלות עם כניסות ישירות מה"רמפה", ויציאה ישירה אל המטבח.
ה) חידוש מערכת הביוב במטבח.
ו) פינת אפייה לחברים.
ז) טיפול וסידור של אחורי המטבח: יצירת חצר מטבח סגורה ומאורגנת.
ח)שליחת חברים וחברות צעירים לרכישת הכשרה מקצועית ללא אימפרוביזציות בכל הקשור באחזקה, בניהול, בבישול וביחסי אנוש,- כל זאת על –מנת ליצור צוותות רעננים שישרו מרוחם על ציבור האוכלים.

אני מקווה שלא נחזור על שגיאה של מספר משקים שבנו אולמות אכילה מפוארים, אך מתקשים בהפעלתם (ובמקרה אחד אף לא הצליחו כלל להפעיל את חדר האוכל !) – וזאת בגלל חוסר כח אדם.
אדמונד