כניסת חברים ותושבים

גלריה -תערוכה חדשה

כד וצבע

22.6.19 - 20.7.19
פתיחה: שבת, 22.6.19 , בשעה 12:00

כד וצבע- תערוכה בגלריה

 

כד וצבע[1]

אלכס קרמר, גור ענבר, גליה פסטרנק, ג'ניפר ברלב, דוד קראוס, טלי קלנר גזית, יהושע זיו, יעל כנעני, יערה אורן, מאירה אונא, מוניקה הדרי, מיכל אלון, מעין בר, נורה פורת, נורית גור לביא (קרני), עינת רבינא, עמית קבסה, רוני בילר, רחל ארזי

 

התערוכה מפגישה את עבודותיהם של תשעה עשר אמניות ואמנים המשלבים ביצירתם שני ערוצי ביטויקרמיקה וציור.

צירוף זה נוכח בגוף יצירתם של אמנים שונים, החל מהעת העתיקה עד לימינו. בין הדוגמאות המפורסמות  במאה ה-20 ניתן למצוא את  כלי הקרמיקה המצוירים של  פבלו פיקאסו והנרי מאטיס.   השילוב  בין העבודה בחימר לבין הציור על הכלי היה עבורם אפיק הבעה מקורי, משוחרר ובעיקר אינטימי. זירה שאיפשרה להם להתנתק מהכבלים המחמירים  שהכתיב הציור על הבד ובנוסף את החופש  ל"שחק" עם צבעים, חומרים וסגנונות.  בתולדות האמנות הישראלית ניתן למצוא לא מעט דוגמאות לשילוב זה ממניעים  אמנותיים שונים. אהרון כהנא ומרסל ינקו, חברי "אופקים חדשים", יצרו כלי קרמיקה מצוירים כדוגמת צלחות, מגשים, ספלים אגרטלים וכיו"ב. חוה סמואל מ"האמהות הגדולות" של הקרמיקה בארץ, הייתה בראשית דרכה גם ציירת ושילבה לכל אורך הדרך בין הקרמיקה  לציור.[2]

אריחי חדר האמבטיה שצייר יחזקאל שטרייכמן בביתו, לאורך שנים רבות, הן דוגמא לשילוב שעושים אמנים בין שתי הפרקטיקות. על גבי האריחים הופיעו דמויות מהמיתולוגיה, נשים ערומות, נופים קדמונים ומוטיבים של ים, המצביעים על פן פיגורטיבי ונרטיבי  ביצירתו של שטרייכמן שהיה מאבות המופשט הישראלי. וכפי שאומרת כרמלה רובין: "כנראה ההשתעשעות בקרמיקה פיצתה אותו על ההתנתקות מהעולם הפיגורטיבי, זה היה תחום שבו היה יכול לשחק, בדיוק כמו שפיקאסו עשה".[3]

התערוכה הצנועה בגלריה שבגבעת חיים איחוד מבקשת להאיר על תחום יצירה ייחודי זה בנקודת הזמן העכשווית, שניכר שזוכה כיום לעדנה מחודשת. הרחבת האופציות המטשטשת את הגבולות בין החפץ ככלי שימושי, לבין מעמדו כאובייקט אמנותי, מקרבת את הצופה ואפילו מפתה אותו

פרופיל האמנים המשתתפים בתערוכה הוא מגוון מבחינת גישות העבודה, נקודות המוצא, הנושאים המטופלים והרב דוריותחלקם ציירים בהגדרת זהותם האמנותיתכמו אלכס קרמר, גליה פסטרנק, ג'ניפר ברלב, יעל כנעני,  יערה אורן, נורית גור לביא (קרני) ועמית קבסה. אחרים מגדירים את עצמם כאמני  קרמיקה, למשל, רחל ארזי, גור ענבר,  טלי קלנר גזית, ועינת רבינא. ביצירתן של  מוניקה הדרי ומאירה אונא הוותיקות, ומעין בר ורוני בילר  הצעירות שבחבורה, השילוב בין החומר לציור משמש להבעתם  של תכנים מרובדים כשלחומר הקרמי יש תפקיד עקרוני ומרכזי.

בתערוכה יש ביטוי גם  לשיתופי פעולה בין אמני קרמיקה לציירים כמו זה שבין נורית גור לביא (קרני) ומיכל אלון הקרמיקאית, בין נורה פורת ועמית קבסה הציירים לעינת רבינא, ובין יעל כנעני ורחל ארזי.              

              


[1] שם התערוכה מרפרר לסטודיו "כד וספל" שהקימה חוה סמואל בראשון לציון כשאליה חברו פאולה אהרונסון ומירה ליבס

[2] סמואל אף הציגה ציורים בתערוכה הכללית במוזיאון תל-אביב ב-1940.

[3] דנה גילרמן , "אמנות מתחת לטוש", כלכליסט 27.3.2012  https://www.calcalist.co.il/consumer/articles/0,7340,L-3566118,00.html