כניסת חברים ותושבים

מילון מונחים גבעת חיים איחוד
מילון מונחים גבעת חיים איחוד / עמית תירוש, היידי עפרון

עוד מימי הקמת "הנקודה" (ע"ע), ידעו חברי המשק לתבל את השפה העברית במלים שונות ומשונות שהיו זרות למי שאינו בן המקום. חלק מהמילים נבעו מהשפות השונות שהיו לשון אמם של חלק מהעולים. בחוברת "שפת הבנאים – מילון מקומי, מלים של פעם" פרי יצירתו של פינדה שפע (שהיווה השראה ואף בסיס למילון זה) צוין כי "זכורים הימים שבחדר האוכל הופיעו על השולחנות שלטים קטנים ועליהם היה כתוב 'חבר דבר עברית!'". 
להלן מושגים, ביטויים ומלים שנשגרו בשפתנו הייחודית, או אם תרצו, "האיחודניקית" - במשך השנים, וקובצו במהדורה חדשה ומורחבת. חלק מהמושגים הם חלק משפה קיבוצית, ותמצאו אותם גם בקיבוצים אחרים כדוגמת הנקודה, איזולטור, בודקה ועוד... 
מן הסתם פספסנו כמה מונחים ובוודאי לא כולם יסכימו על כל הפירושים. לסיכום, מקווים שלא נגרום לפילוג נוסף... 
נשמח לקבל הערות והארות. זהו מילון דינאמי וניתן יהיה לשנותו בהתאם לצורך. 
תיהנו. 

א


איזולטור – המבנה שבו היו חדרי חולים למבוגרים וילדים. האחראית הבלעדית לאורך השנים הייתה סוניה נטע בפיקוחן של ברטל ויקטור וג'ני נחמני. האיזולטור שכן בתחילה בצריף (יותר מאוחר הסטודיו של אגי ורדי), ואחר כך עבר למקום שבו שוכן היום הסביום. 

אליכין – מועצה מקומית סמוכה (בתמונה - מרחוק), לשעבר מעברה שבמקור נועדה לקליטת חלק מעולי תימן שהגיעו במרבד הקסמים בשנת 1950. תושביה עבדו כשכירים בגת ובחקלאות. רבים לימדו שם עברית כדוגמת ראובן הישראלי, אלישבע קראוס ועוד, והיו גם צעירים שהדריכו שם. 



אספקה קטנה - ממלכת קלר ברנע: סבוני "רות", סכיני "דיפלומט", ביסקוויטים, סוכר, קפה ועוד. המבנה הראשון היה במבנה בלוקים ליד הבית של ארז ואלה אייזנר כיום. מאוחר יותר נדדה האספקה לאחד הפעוטונים עד שהפכה לכלבו המקורי, במקום שבו נמצאת כיום מרפאת השיניים.



אולפן – הוקם בשנות ה-50 של המאה-20. בשנות השבעים נבנו הקומותיים (היום מתחם "הנקודה"). בראשיתו, קלט האולפן עולים חדשים כדי לספק להם עבודה וללמדם את השפה העברית. יותר מאוחר הוא אכלס בעיקר צעירים יהודים שבאו ללמוד עברית ולהתנסות בחיים בארץ. במתכונת זו הוא התקיים קרוב ל-30 שנה עד שנסגר. בתחילת הדרך עבדו בו: גרי בר שלום, אריה דוד, רחל ארביטמן, מרים ארזי ועוד... מוסה עכה היה באולפן העבודה הראשון והוא נשאר בקיבוץ.


ב


בּוּדקה - בעבר תחנת איסוף לאוטובוסים בכניסה הישנה לקיבוץ (ראה מושג פשפש). בערב היו שומרי הלילה נועלים את השער, ואז קו האוטובוס המאסף תל אביב-עמק חפר, היה עוצר וחברים היו מבקשים מנהג האוטובוס מכפר ויתקין לחכות כי השער היה נעול. היום יש המכנים "בודקה" את מקום המפגש במגרש החניה (ה"גשר"). לאחרונה הוא עבר שיפוץ והוחלף גג האסבסט. עם זאת יש המכנים את המבנה של השומר בכניסה לקיבוץ בשם "בודקה". 

עדי נחמני: על הבודקה ז"ל
היא הייתה סימנה של תקופה
אשר כנראה מסתיימת –
של בנייה יזומה בתנופה,
ציונות נוסח קרן-קיימת,
תמימות-נצח שאין לה תרופה,
משאת-נפש אולי קצת מוגזמת:
לשמש בשרב וסופה
מקלט – במידה מסוימת.
      כל בודקה בעצם לכך היא נוצרת
    ( ותכלית הקבוצה - כלום היא כל-כך אחרת?...)
 
היא נולדה על ברכי הפילוג
שם אביה ידוע: י. כ"ץ.
נגרינו עשו (כנהוג)
שעות נוספות, מאמץ.
אך מן הקיבוץ-המאוחד
ועד ל"ילדי בנימין"
לכולנו שמשה היא מקלט
מפני חום וגשמים וחמסין.
      הבודקה שלנו בטאה את החזון – 
      מערך ואיחוד – ;עוד לפני בן-אהרון.
...


בית וינה - בית העם ואולם המופעים של הקיבוץ. המבנה הוקם מכספי תרומות של הקהילה היהודית באוסטריה והוא מנציח את יהודי וינה שנספו בשואה. מטעם הקיבוץ ריכז את הפרויקט יצחק פניגר. המבנה תוכנן על-ידי האדריכלים יצחק ישר ודן איתן. ישראל כץ (לא שר התחבורה…) היה המוציא לפועל של האדריכל. בטקס אבן הפינה השתתפו בין השאר משה שרת ויו"ר הקהילה היהודית בוינה. החנוכה הרשמית של הבניין התקיימה בשנת 1966 בהשתתפות משלחת מהקהילה היהודית בווינה. 
המבנה מארח עד היום הופעות חג קיבוציות, מסיבות גדולות (פורים נעורים וחברים) ואירועים נוספים. למרות שרבים מסכימים שהאקוסטיקה במקום בעייתית (וגם האקלים...) הרי שנערכו בו קונצרטים ומופעים רבים כגון האנסמבל הקאמרי בניצוחו של המוזיקאי גארי ברתיני. אינה ירון אירחה את כולם ולכן זכתה לכינוי "אינה של בית וינה". ואנחנו שואלים – מה יהיה עם בית וינה שלנו?


בּוֹ-סַע - רכב חשמלי (מעין קלאב-קאר) שהיה מסיע את הקשישים בקיבוץ. בוא וסע! השם נבחר בתחרות לבחירת שמות. נכון להיום משמש את הגבנית אתי זיו.


בתוֹכנוּ + בּתוֹככינוּ - האחד הוא עלון מקומי שיוצא לאור אחת לחודש (יובא מכפר סאלד), השני הוא דף מידע שבועי המחולק לחברים בחדר האוכל ובכלבולית. רבים נוטים להתבלבל בין השניים. ויש גם כינויים ל"בתוככינו" - "בתככינו"...  יש המכנים את ה"בתוככינו" - התנ"ך של הקיבוץ. 
למה "בתוכנו"? 
כי בתוכנו יהלך, ואת תוכנו ישקף ומתוכנו יבוא, הוא ישמש ניב ליחיד ולכלל, למוסד  ולוועדה – איבר מן החי של הקולקטיב שלנו, על הישגיו, לבטיו וכישלונותיו. 
מתוך יומן מס' 43, 2.12.52. העורך הראשון של העלון היה יהודה ארז.


ג

גיוסים - המלה גיוס מקשרת אותנו, לא לצד הצבאי דווקא, אלא לענפי החקלאות של קיבוצנו. העזרה לענף שניתנה לרוב לפני או אחרי יום העבודה הרגיל של החבר, נקראה גיוס. היו גיוסים מרצון, והיו גיוסי חובה. בהמשך, הנושא התמסד ונקבעו חמישה גיוסים למטע בקיץ וחמישה גיוסים לפרדס בחורף. הם היו בנויים על כמות שעות או על תוצרת. היו גם גיוסי כותנה וגיוסי העמסת חציר. כדי לדרבן את ההורים הובטחו קרטיבים לילדים. כמובן שכל זה היה ללא תמורה כספית. בשנות התשעים כל מי שסיים את מכסת הגיוסים קיבל חולצת טריקו. היו גם גיוסי ילדים בזמן הלימודים כמו איסוף תפוחי אדמה, דילול תפוחי עץ ועישוב ודילול כותנה. מה נשאר מזה היום? היום יש גיוסים למסיבות הנעורים… 

גֶלמטר - נבך, אדם לא יוצלח, קצת מעופף ובעל שתי ידיים שמאליות. הצגת י"ב של מחזור ל"ו - "גלמטר צא לדרך" נכתבה על ידי לירון לנג ז"ל. זו הייתה פעם נדירה שחג המחזור נחגג על הדשא של שכונת הנעורים ולא בבית וינה.


(ה) גשר - "התחנה המרכזית" שלנו שממנה אוסף נהג הבית (היום נהגת) את הנוסעים החפצים לצאת העירה. שם גם נפגשים להסעות. הגשר נבנה מעל דרך מים ולכן הוא מכונה כך.


ד



דילול - דילול במטע - בעיקר תפוחי עץ אבל גם אגסים. 

מטרת הדילול הייתה להשאיר את הפירות היותר גדולים על העצים.



ה


הפִּשְפָּש - השער הראשון להולכי רגל שממנו יצאו לכביש והלכו למאוחד. היום תלוי שם שלט מעץ שהקים יוסי כפרי בעזרת נחום ידיד.


האי - האי המיתולוגי בבריכה הקטנה. ילדים ומבוגרים שיחקו עליו את "מלך האי". שיניים רבות נשברו, ראשים הזדעזעו ואיברים אחרים נחבטו בגללו. כאשר שיפצו באזור הבריכה, הוא הועבר לאזור המשרד של הנוי ושם נשבר. את שרידיו של האי ניתן למצוא היום בין מגרש הקט-רגל העליון לבין הקרוון של גרשון שפע.



השכבה - מושג שרווח בלינה המשותפת. עד שעה מאוחרת בערב היו ההורים עסוקים בבתי הילדים בהשכבת ילדיהם. לפיכך הפעילויות החברתיות-ציבוריות היו מתחילות בשעה מאוחרת ("אחרי ההשכבה").

המעורר - ביטאון חברת הילדים המקביל ל"בתוכנו", עלון המבוגרים. המהדורה הראשונה יצאה לאור בינואר 1954 ובמרץ 1961 יצא הגיליון ה- 200 של "המעורר".  



הבאר של זיגי - הבאר של זיגי ליד מחסן הבגדים (אחת מחמש הבארות שנחפרו בגבעת חיים) הייתה גאוות ענף המים ועליה נאמר בגאווה - אלה מים שלנו לא של מקורות... יודעי דבר אומרים שזיגי ואליהו חפרו אותה בעצמם. כיום הבאר אינה בשימוש. 


הקמה – עבודה בשעות אחר הצהרים בחינוך של הגיל הרך.


ו


וובּל - מעין מכולת עץ קטנה, שבה היה ציוד של עולים  שהגיעו לקיבוץ מחוץ לארץ  ואשר שימשה כדירת רווקים מבוקשת. היום נשאר וובל אחד באזור הנקודה במתחם היד השנייה ואם לא יטפלו בו במהרה הוא ייהרס.

ולווטה - פטנט מייצור מקומי - תחליף למרגרינה (נקרא כך על שם משחת שיזוף בשם זה). ייחודו - אחרי רבע שעה היה מיימי מאד. היא הייתה בשימוש בתקופת הצנע, כיכבה בשנות הפילוג 1953-54 ונעלמה כתוצאה ממרד פאסיבי של סועדים שהיו מחזירים אותה למטבח כדייסה.


ז

זיגו - מועדון ריקודים באוויר הפתוח שהתקיימו בו מסיבות צעירים מתחת לסככת הטרקטורים ושאר רכבי העבודה של הגד"ש. קרוי כך על שמו של מנהל הענף המוערך, זיגו גריסרו.  


זלפי, מנשייה, קאקון וקובאני - זלפי (לא הסלפי של היום...) אלא אחד משני כפרים ערביים ששכנו באזור ומנשיה ששכנה באזור הנגרייה של היום והרפת של מאוחד. על פי החלטת הוועד הערבי העליון הועברו התושבים מהכפרים האלה, בסיוע הבריטים, אל עבר קו טול כרם כדי לפנות את השטח לפלישה גדולה של צבאות ערב…  קאקון היה כפר ערבי שבתוכו שרידי מבצר צלבני ובו התרחש קרב קשה במלחמת העצמאות; וקובאני אדמה שהתקבלה מקק"ל ונרכשה במקור על ידי יהושע חנקין - שניהם שטחי חקלאות של הקיבוץ עד היום. אדמות קובאני וזלפי עובדו בידי אריסים של בעלי קרקע ערבים שחיו בכפר אטיל שליד טול כרם. 


ח

חדרה - לכל קיבוץ יש את העיר שלו, הסמוכה, זו שמספקת לו את השירותים שאינם ברי השגה במשק. לנו יש את חדרה הנמצאת במרחק דקות נסיעה ספורות. חדרה הייתה מהמושבות הראשונות בארץ ישראל והוכרזה כעיר בשנה שבה הוקם קיבוצנו - 1952. בעבר היו הולכים ברגל בשבתות כדי לצפות בתחרויות שחיה או משחקי כדורגל במגרש. מי מאתנו לא בילה שעות בקניון לב חדרה (שהפך בינתיים ל"קניון עופר") בהמתנה למבחן תיאוריה לרכב ולשיעורי נהיגה או סתם כך ללא סיבה מיוחדת, או בתור לבנק או לקופת החולים? 


חדר מוות - בצמוד לאולם הבישול במטבח של חדר האוכל היה "חדר המוות". כל מי שעבד שם לא ישכח ולא ישמח להיזכר... זהו חדר רחיצת הכלים הגדולים (המטונפים...) שבו היו שלושה כיורים ומים רותחים מהבילים ששימשו את העובד. כמובן שקשה היה לקרצף את הכלים לאחר הבישול ולהחזירם למצב תקין. לימים הוכנס שם מתקן להשריה שהקל מאד על העובד.


חצרן ילדים - מקצועו של יוני פרינץ שהחליף את חיים ידיד. תפקידו היה לספק שירותי תיקונים ובנייה של רהיטים וכלי בית המיועדים לפעוטונים, גנים ובתי ילדים.



חברת נוער - ילדים ובני נוער שהובאו במסגרת חינוכית מרחבי הארץ ושולבו בין ילדי הקיבוץ. חלקם נשארו וחלקם עזבו. בשנים הראשונות ה"חברות" היו נפרדות מילדי הקיבוץ אך במשך הזמן הבינו שחשוב שהם יתערו בשכבת הילדים בני גילם.


חג המשק – בעבר, ציון מספר שנות קיומו של הקיבוץ וקבלה לחברות של בני הי"ב. היום זהו ציון סיום שנת הלימודים של בני י"ב החוגגים את המאורע בהצגה מושקעת לעיני כל חברי הקיבוץ, באחד מערבי שישי מדי קיץ. 


ט

טָפָה טֶפֶה - אסתי בירן הקנתה חינוך מוזיקלי לדורות של ילדים. המקצב טָה-פָה-טֶה-פֶה שנאמר תוך כדי מחיאת כף מזוהה איתה משום שבאמצעותו נהגה להקנות משמעת לילדים.                    


י

יום גידול - אחד המועדים האהובים על תלמידי התיכון בעבר מאחר שהם קיבלו ביום הזה חופשה מהלימודים. אם נשארת בקיבוץ קבלת ארוחת צהריים משודרגת עם צ'יפס ולקינוח שורה של שוקולד פרה. מביני דבר היו מסתלקים בבוקר באוטובוס של 8:30 לתל אביב, ומבלים בבתי הקולנוע בעיר הגדולה. המנהג הנפלא הזה הופסק בסוף שנות החמישים.



יום הילד - לקראת "יום הילד" בנו מתקנים ואביזרים שונים לפעוטונים ובתי הילדים (שחלקם עדיין בשימוש היום).  לשם כך גויסו ההורים במשך חודשים, ובסופם התקיים הפנינג ענק לילדים. היו פעמים שמטוסים הנחיתו מתנות… יום הילד של 1976 נערך לזכר אברמלה קורין ואמיתי נחמני שנפלו במלחמת יום כיפור. ואנחנו שואלים - למה לא להחיות יום זה? 


יום אבות ובנים - באותו יום גויסו ההורים לעבודות בשכונת הצריפים של בית ספר (שפרירים של היום) ובמשק בית  הספר. זה כלל שתילת דשא, נטיעת עצים, סיוד הצריפים וסלילת מדרכות שלא תמיד נפגשו אחת עם השנייה… על הימים הראשונים ניצחו עדי נחמני ויהודה אגמון. לימים עברו ההורים לעבוד ב"משק הילדים".

יום הפרח - בט"ו בשבט צוין שבוע ירוק שבו היה ערב שהוקדש לצומח. חיימק'ה ורדי ואורנה ישראלי היו הרוח  החיה מאחורי הימים הללו ומיטב היוצרים הכינו מופעים לערבים האלה.

ילדי חוץ – כאשר חסרו ילדים לכיתות בית הספר הקיבוצי בשל מחסור בילדי משק, נקלטו ילדים מהעיר להשלמת "תקן הילדים" בכל כיתה. מרבית הילדים האלה הגיעו לקיבוץ מסיבות אישיות שלהם או של הוריהם.


כ


כביש 581 + כביש 9 - הכבישים התוחמים את קיבוצנו, מדרום ומצפון. הראשון, וותיק ומסוכן, מתפתל בין ישובי עמק חפר; השני, חדש ומודרני, אוטוסטרדה דו-נתיבית המחברת בין כביש מס' 6 לכביש מס' 4. חסר לנו כביש גישה מהצומת המערבי שיאפשר לכל ההסעות להגיע מסביב (שימנע מההסעות לעבור במרכז הקיבוץ).



כּלבּוֹלִית - בראשיתה נקראה הכלבולית אספקה קטנה. שמה של המכולת שלנו ניתן לה בעת חנוכתה בנובמבר 2007, כאיחוד שמותיהן של חנויות הממכר שעליהן היא מבוססת: הכלבו והמרכולית (המיני-מרקט). 

כפר סֹאלדים – כך נקראו הילדים והמבוגרים שבאו מקיבוץ כפר סאלד שבגליל לאחר הפילוג בקיבוצי המאוחד. יש לציין שהם שמרו על הפטריוטיזם הגלילי ולקח להם זמן עד שהתמזגו עם המקומיים.

כולבוייניק - קערת אלומיניום במרכז השולחן בחד"א שספגה את כל השאריות. רודה שחר, שהייתה אחראית לחדר האוכל, נלחמה להסירו מהשולחנות. הוא כונה גם ציבורית (כך נקרא בגבעת חיים לפני הפילוג).


ל

לגעת בחיות - גלגולו של משק בית-ספר שהוקם על ידי משה דייג ב- 1952-53. משק בית ספר חינך דורות של ילדים ונערים לעבודת כפיים ולדאגה לבעלי חיים. משק בית הספר היה למעשה העתק מוקטן של המשק הכללי. כיום הוא אתר הבילוי "לגעת בחיות - פינת חי וספארי" המשגשג והמושך אליו מבקרים רבים מכל הארץ, בניצוחו של יובל נבון. 


מ


מנָשקה - כלי פח קטנים המחוברים זה לזה במאונך כאשר מעליהם ניצבת ידית נשיאה. כל "קומה" במנשקה שימשה למנת מזון אחרת. המנשקה שימשה להבאת אוכל מחדר האוכל לבתי החברים.



מחסן משק - מבנה גדול שבמקור נבנה לשמירת התבואה שנקצרה בשדותינו שבנגב וכמחסן תערובת שסיפק מזון לבעלי חיים בגבעת חיים איחוד. עם הקמתו של אמבר, מכון התערובות המרכזי, הפך המקום לבית אריזה לתפוחים, בניהולו של משה מוהר. יותר מאוחר שימש מחסן ציוד של החברים, וגם אולם הסקווש הראשון היה שם. היום הוא משמש בעיקר לחללים מושכרים (ביניהם "מסגרת עץ"). 


מקלחת ציבורית - במרכז שכונת הצריפים היו שירותים ומקלחת ציבורית ששימשו את כל דיירי השכונה. במבנה הזה טיפלה גרטה אריאלי (רות) במסירות אין קץ. מידי בוקר, היא הייתה קורעת גזירי עיתון לריבועי נייר ששימשו כנייר טואלט. במקביל נוסדה ליד המקלחת "אגודת סולם" - והמבין יבין. 
רגע לפני שעלה הבולדוזר על המבנה נערך "טקס אשכבה" שלכבודו כתב עדי נחמני שיר:

...צריך להדגיש: במקלחת פיתח כל איש יכולת דיבור, אף השיג.
במלוא תבל עוד לא מצאתי מוסד חופשי ושוויוני ודמוקרטי!
מתווכחים בגלוי ובחום בכל התחומים בלי חשש.
 
"ולא יתבוששו" כי הם עירומים...

זאת ועוד: אוירה של שירה ותרבות מתפתחת – דווקא במקלחת!
משום מה היינו שרים מתחת לזרם של מים קרים
שירד כאחד על בלורית וקרחת.
ולמרות מחיצות בין נשים וגברים
נתמזגו לעיתים הקולות של באי-חלקי-המקלחות
לשירה אדירה של פזמון או קנון גם ביחד.
 
בין צחצוח שיניים ובשעת התגלחת
עדת בחורים מתווכחת בלהט פוליטי.
ובאגף השני, להבדיל, (שמעתי אם כי לא ראיתי)
בחורות רוחצות וכובסות והולכות-רכיל, כרגיל.
או דורשות תוספת תקציב של שני מיל.
האין זה תרגיל משוכלל ויעיל, חברתי של O.D פסיכואנליטי?!
 
צריך לזכור: היה זה אז. בימי הצנע והעוני
הרבה הרבה לפני עידן טלוויזיוני
כל המצב היה אחר, מה רב השוני!


מתנדבים – צעירים מכל רחבי העולם שבאו בעיקר אחרי מלחמת ששת הימים כדי להתנדב ולעזור לקיבוצים בעבודות הדורשות ידיים רבות. בין המתנדבים לקיבוצניקים היו חיבורים שונים שחלקם אפשר לראות היום בקיבוץ.


נ


נְקוּדה (ה) - הכינוי של גבעת חיים החדשה - איחוד. למעשה, הנקודה הוקמה על אדמות הכפר הערבי מנשייה שניטש בדצמבר 1947 והיה בו יער של עצים שנטעו על ידי הקרן הקיימת. "אתה בא לנקודה"? הייתה שאלה רווחת בדרך מהמאוחד לאיחוד בשנים הראשונות. לימים, המתחם שנקרא היום ה'יד השנייה', שימש כמוזיאון לימי הקיבוץ הראשונים. חבל שהפרויקט נסגר. מתי יהיה לנו מוזיאון?



נעורים -  המושג נעורים החליף את המושג "שכבה בוגרת בחברת הילדים" עולמם החלומי (תלוי למי?) של צעירים שעזבו את הבתים הכוללים ויצאו לעצמאות במתחם הנעורים. מאוחר יותר עברו לשם נערים מבתי ההורים והתנסו במגורים עצמאיים בגיל התיכון. בשנת 2010 שופצה שכונת הנעורים והפכה לשכונת דירות למגורים של משפחות צעירות.

נקודות – אמצעי לכמת את זכויות החברים. לדוגמא: ותק, חו"ל, ריהוט... והייתה גם ועדה מיוחדת שקבעה זכויות בכל תחום.


ס


(המועדון ה) סגול - מועדון הריקודים המיתולוגי השוכן בקומה התחתונה של מבנה חדר האוכל. המקום נבנה במקור כמקלט של חדר האוכל והוא הוקם בשנת 1983 ביוזמת הצעירים. עמוס ורינה רשב"ם עיצבו אותו בעת ההיא. את ימיו הגדולים ידע בשנות ה-90 העליזות. כיום הוא משמש לקיום אירועים אינטימיים יותר כמו צפייה במשחקי כדורגל וטורנירי ביליארד ודארטס (חיצים) או סתם ערב רגוע של ישיבה עם חברים. יש שם גם מסיבות אלטרנטיביות מדי פעם. האיורים על הקירות הם פרי ידיה של נורית לוי. גארט סטיוארט בשנותיו האחרונות ניהל את המקום בחן ובשמחת חיים.

הסיר החם - פרויקט מבורך שבו נשים מבשלות אוכל לאימהות טריות במטרה לסייע להן להתאקלם בביתן בימים הראשונים שלאחר הלידה.   
                   
ספר החיים - ספר שיצא לאור לכבוד חג ה-40 לגח"א. בארי צימרמן ערך אותו לאחר שליקט חומר מתוך מקורות מקומיים רבים. עזרה לידו סימה שרי.

סניטר - האיש שמפנה את האשפה בקיבוץ. כיום הוא "איש המחזור".

סיביר – מיני מקרר שהחברים קיבלו מהקיבוץ. 


ע

עבודת חוץ - כינוי לחבר העובד מחוץ לקיבוץ וכן להכנת ארגזי האוכל במטבח עבור עובדי השדה.


פ

פָּרְטִיקוֹף - בתחילת שנות השמונים נבנתה בקיבוץ מזרקת גיצים המופעלת על-ידי טרקטור לצד כתובות האש, במטרה לרענן את מפגן האש המסורתי המתקיים מדי שנה בחג החנוכה. השם "פרטיקוף" הוא שיבוש עברי של המושג "Power Take Off" - נקודת חיבור מסתובבת המספקת אנרגיה מחלקו האחורי של הטרקטור לכלים חקלאיים. לפרטיקוף המקורי היה דרוש מפעיל אמיץ שיישב על הטרקטור בזמן ההפעלה תוך שהוא מכוסה בברזנט כדי שלא יישרף... לפני מספר שנים נקבר המתקן מתחת לאדמה ע"י טרקטורים (כמה אירוני), בסמוך לאולם הסקווש המיתולוגי, בעת בניית שכונת הבנים החדשה. יניב אופיר, שחזר להיות מעורב במפגני האש בשנים האחרונות, לא זוכר מי המציא את השם. הוא נזכר בו ביום ששמע את אחד מבני הנעורים מכנה אותו "מסיבת קופים". תסכול קבוצת הנערים מקבורת הפרטיקוף הישן הוביל את יניב, בעזרתם של גלעד רפאלי והנעורים, לבנות מזרקת גיצים חדשה ממפוח גדול שהותקן במג"ח. המזרקה החדשה פועלת באמצעות חיבור ישיר לחשמל ללא כל שימוש בטרקטור. שנה לאחר מכן, בנו יניב וגלעד את הסביבון, אבל הפרטיקוף השאיר את חותמו יותר מכולם.

פָּלָצִ׳ינְקַה - קינוח מתקתק שמזכיר מאוד קרפ צרפתי ומקורו בכלל בהונגריה. שמו המקורי הוא "פלצ'ינטה". תנסו לומר זאת במבטא הונגרי כבד. לא הצלחתם? תדמיינו שאתם טומי לפיד ואז תנסו שוב. בקיבוצנו שיבשו את המילה כך שהאות ט' הוחלפה ב- ק', אולי כדי להגותה ביתר קלות. במילון הקיבוץ הישן נכתב: "מה שחיה פלושניק הייתה מכינה ב"מטבח הורים" וכולנו אהבנו…". 


פמפלט - חוברת קטנה המשמשת לדיון ציבורי. אצלנו - עלון שיזמה חבורה מבני הדור השני בשנת 1970, כשהיו בגיל השירות הצבאי וקצת לאחריו. היה דיון, והייתה גם עוקצנות הומוריסטית... העורכים היו ארנון לפיד ואברהמ'לה קורין ז"ל בעזרת רבים אחרים. 

פיירסייד – תנור נפט. לפני שהיה תנור נפט השתמשו בפתילייה.

הפילוג – בשנות ה-50 המוקדמות פרץ ויכוח אידיאולוגי בקיבוצי הקיבוץ המאוחד. הוויכוח היה כל כך נוקב שבחלק מהקיבוצים נוצר פילוג בין החברים. קבוצה אחת נקראה "מאוחד" והשנייה "איחוד". אצלנו, קבוצת האיחוד של קיבוץ גבעת חיים וקיבוץ כפר סאלד (עם מספר משפחות מיגור וגליל ים) התאחדו ביחד וייסדו את קיבוץ גבעת חיים איחוד.


צ

(המועדון ה) צהוב - מקום מפגש של בני ובנות הקיבוץ שבו נערכו "פעולות" של תנועות הנוער וכן כינוסים חברתיים של הילדים הבוגרים טרם עלייתם לשכונת הנעורים. השם ניתן לו בגלל צבעו של המעקה המוביל מהקומה התחתונה לקומה העליונה. 
מוסיף אייר רום: 
תוכנן ע"י אמנון לוי. המחזור הראשון שנכנס לגור בו היה המחזור שלי (מחזור ל"ו) בשנת 1987 כאשר היינו בכיתה ז'. המבנה תוכנן ברוח הלינה המשותפת והיו בו מקלחות, תאי כביסה ומיטה לכל נער! באופטימיות חשבנו שלפחות נישן שם שנת צהריים ויש הצדקה לכל התשתיות אך עד מהרה כולם הבינו שאין בכך צורך יותר ורק חדר "המועדון" (לא זה שבקומותיים אלא זה שצמוד לחדרי המגורים) שימש לצפייה בטלויזיה ול"ארוחות ארבע". כיוון שכך בהמשך היווה המתחם מרכז לכמה שכבות גיל יחד.


ק

קפה מאוחד - אם תכינו קפה שחור בכוס זכוכית אבל תרגישו שטעמו חלש, תנסו להרים את הכוס למעלה ותביטו לתוכה, תוכלו להבחין בתופעה מדהימה: מבעד לזכוכית יתגלה הקיבוץ שמעבר לכביש. בפעם הבאה שתשתו קפה, תעשו לעצמכם טובה ותקפידו לשים יותר אבקה כדי שלא ייצא לכם שוב, "קפה מאוחד".  

קִשְקוּש (במלעיל) - כך אנו מכנים את המאכל הידוע כביצה מקושקשת.


ר

רולף רויס - רפאל (רולף) דרייפוס שהיה נהג הבית של הקיבוץ לפני שנים רבות וגם נהג אוטובוס ב"אגד", זכה לכינוי המשלב את שמו ביחד עם חברת רכבי היוקרה הבריטית.

ריקוד המגפיים - לפני יותר מ-20 שנים (יש הטוענים משנת 1986!) לאה'לה דה בורס התחילה להרקיד את ילדי כיתות א-ב בריקוד המגפיים בחג השבועות. "יש למישהו אוברול ג'ינס להשאיל?". 

ש

שפנייה (חזירייה) - דירים של מפריסי פרסה שנבנו בחורשה כדי שלא יתגלו. מספרים שפעם הגיעה כיתה אלף של כפר הרואה עם המחנך שלהם לראות את חוות החיות (משק בית ספר) ועקיבא הורוויץ לקח אותם לחזירייה… הקצבים באישור ה"בדץ" היו פינדה שפע ומילן צ'רבינקה. 

שומרת לילה – מבנה שמרטף מיוחד שהוקם באזור הפעוטונים והגנים והיה בו אינטרקום שהיה מחובר לכל בתי הילדים והתינוקות באזור. שומרת הלילה הייתה שומעת קול בכי או קול רעש והייתה רצה לשם. שומר  הלילה היה מגיע בחצות ומצפה לראות צלחת מוכנה עם צ'יפס וחביתה עם נקניק. תפקידו בין השאר היה להעיר לפנות בוקר את הרפתנים, עובדי השדה וההודיה. 



שילומים – כספים שקיבלו חלק מהחברים ממשלת גרמניה החל מסוף שנות ה-50 של המאה ה-20.

שנת שירות – על פי החלטות התנועה כל צעיר/צעירה חייב/ת בשנת שירות. בגח"א זה היה תנאי מוקדם ליציאה ללימודים. היום זה התנדבותי דרך התק"צ (התנועה הקיבוצית).



ת


תלתונים - שלוש יחידות דיור ששימשו את הנעורים. בכל יחידה היו שלושה חדרים ופרוזדור משותף. היום שופצו חלקם לפעוטונים ובחלקם גרות משפחות. הם נבנו רק לאחר המעבר ללינה המשפחתית.

תקציב אישי – החברים קיבלו סכום מסויים כדי שיוכלו לממשו לפי ראות עינהם. לאחר ההפרטה התקציב הפך למונח טכני של תשלומים פנימיים של החבר. 





מאי 2017
*תודה לחנוש מורג, גרשון שפע, אורי אסטליין, ימימה גשן, יניב אופיר, רינה נבון, ודן שגיא שעזרו בהכנת המילון וכן למרים ארזי, בארי צימרמן (ספר החיים) ופינדה שפע שבטקסטים שלהם נברנו.