כניסת חברים ותושבים

חנוכת בית טרזין
מתוך "בתוכנו" 1975

בשבת האחרונה (10 במאי), חנכנו את בית טרזין עם מאות אורחים מיוצאי גטו טרזין. יום חג, המהול לא מעט בזיכרונות קשים ועצובים.
רצינו לספר מעט על הבית – איך וכיצד הוקם ולשם מה – והלכנו כמובן למרים ולמילן צ'רבינקה. שאלנו, שמענו, ולמדנו.

כיצד נולד הרעיון
במאי 1955, במלאת 10 שנים לשחרור הגטו, נפגשו בחדר של משפחת צ'רבינקה כ 30-20 ידידים מ"החלוץ". יזמו פגישה זו פטיה, מילן ומרים. בפגישה הזו תוך שיחות והעלאת זיכרונות, הם החליטו שחייבים לעשות משהו לזכר הגטו.
כעבור שנה זומן מפגש נוסף. הפעם הוזמנו עוד חברים, שידענו שהם נמצאים בארץ וניתן להגיע אליהם. שוב שיחה, אלא שהפעם מכוונת. מה לעשות ואיך.
במהלך השיחות, היה ברור לכולנו שאיננו רוצים אנדרטה אלא משהו חי, פעיל. הוחלט שנקים בית. ואז עמדה השאלה היכן ייבנה. היה ברור שנבנה אותו בקיבוץ מתוך הנחה שרק בקיבוץ יכול בית כזה להיות מרכז חי ויהיה מי שידאג לו.
היו ריכוזים של יוצאי טרזין בשלושה קיבוצים: נאות מרדכי, גבעת חיים והחותרים. בשל שיקולים שונים, הוחלט על גבעת חיים. בעיקר קבע היחס ליעקב אדלשטיין ז"ל, שהיו לו בגבעת חיים קשרים וגם ידידים.

איך מתחילים?
התחלנו לאתר כתובות, לקשור קשר עם אנשים, הכל עדיין באופן פרטיזני, כשמרים, במרץ בלתי נלאה, ומילן, מרכזים למעשה את כל העסק.
 במשך כ-9-8 שנים היו גישושים לגבי אפשרויות של גיוס כספים להגשמת התכנית. פגישות עם אנשים שונים ורבים, בירורים וכדומה. הדברים החלו להתממש רק ב-1965. באותה שנה התקיים בגבעת חיים כנס גדול של יוצאי טרזין. באסיפה שהתקיימה הועלו רעיונות ותכניות להקמת הבית. באותו כנס נוסדה "האגודה להנצחת חללי גטו טרזין". נבחר ועד ונקבעו דרכי פעולה. הוחלט לגבות דמי חבר. הוחלט גם שלא נתחיל לבנות את הבית לפני שיהיו בידינו 3000 לירות, ושאיננו מקבלים למטרה זו כסף ממקורות גרמניים.
נוסף למרים ומילן, שריכזו מכאן את עיקר הפעולה, היה זאב שק אחד האנשים המרכזיים בכל הנושא הזה. הוא גם האיש שהתחיל מיד אחרי המלחמה לאסוף בצ'כיה חומר דוקומנטרי על השואה, בעיקר על טרזין. הוא הביא הכל ארצה והמריץ ודרבן ניצולים לכתוב ולמסור עדות. זאב שק הסתובב הרבה בעולם בקשר לעבודתו ותפקידו. היו לו קשרים רבים בעולם והוא הצליח להגיע למקורות שונים ולגייס סכומי כסף לא מבוטלים. תנופה גדולה מהבחינה הכספית, קיבל הפרויקט יותר מאוחר, כשזאב שק יצר קשר עם המהנדס קרמר ז"ל שהיה הי"ור של התאחדות עולי אוסטריה. לזאב שק היה כבר קודם קשר עם גבעת חיים בנוגע לבית וינה.
באוסטריה החליטו בזמנו להפריש אוטומטית פרומיל אחד מן השילומים ושהסכומים שיצטברו יהוו קרן מיוחדת להקמת פרויקטים שונים בארץ. בעזרת המהנדס קרמר, חבר הוועדה שהחליטה למי יופנו הכספים, נהנינו גם אנו מ"העוגה" הזו, בסכום רציני, קרוב לחצי מיליון ל"י. 
כך ריכזנו במשך השנים מדמי החבר ותרומות של בודדים כ-4000 ל"י וממוסדות שונים, כ-41,000 ל"י. ב-1965 הוחלט על הקמת הבית וב-1969 הונחה אבן הפינה לבית טרזין.
את תכנון הבית קיבל על עצמו הארכיטקט אלווין גלזר. ב-1969, עם הנחת אבן הפינה, כבר היו התכניות לפנינו. התכנית אושרה על ידי האסיפה. (להבהרה: כבכל פגישה ופגישה, התקיימה אסיפה רשמית של האגודה).
היו פגישות לא מעטות במשך השנים בגבעת חיים, פעם מצומצמות יותר  ופעם רחבות. עוד ועוד אנשים מיוצאי טרזין מצאו דרך אלינו או שאנחנו גילינו אותם. גם אל רבים מחו"ל הגענו. בשתיים מהפגישות האלה, נטעו במיוחד חורשות לציון תאריך השחרור מהגטו. בשנת 1955, כל החורשה מעל בית וינה, וב1965, החורשה שליד הבריכה.

ראשית הבנייה והקשרים עם הקיבוץ
חברי גבעת חיים לא התערבו הרבה, עם כי הם היו כל הזמן בתמונה. אמנם בזמנו היה ויכוח על מקומו של הבית והוצעו מקומות אחרים. לבסוף סוכם על המקום הנוכחי.
היה ברור שהבית ישמש בעיקר את חברי גבעת חיים, אך לא היה ברור עדיין איך. בידיעה שזהו בית זיכרון ובהתחשבות ברגשות החברים, קיבל על עצמו הקיבוץ מגבלות לגבי השימוש בבית. הקיבוץ גם התחייב להחזיק את הבית ולדאוג למי שיעבוד בו. הכוונה הייתה (וכך זה בעצם למעשה, ויותר מזה), ששני חדרים יעמדו לרשות הקיבוץ, לשימוש מטרה כלשהי. חדר אחד יוקצה לארכיון הגטו ואילו החדר הרביעי, "המבנה העגול", עדיין לא היה ברור מה יהיה ייעודו. בסופו של דבר, סוכם שהחדר הזה ישמש כחדר הנצחה, כשהמגמה היא לקיים בו גם תצוגות ותערוכות כדי שייכנסו לשם בני נוער, יתרשמו וידעו את אשר עבר על סבים, הורים וחברי הורים. הוחלט גם לבקשת חברים דתיים ושומרי מסורת, להכניס לחדר הזה ספר תורה שיובא מאחת הקהילות שנשמדו.
מיד אחרי הנחת אבן הפינה, החלו לבנות אך הבנייה התקדמה באיטיות. היו בעיות של גיוס כספים, הייתה מלחמה באמצע וכל אלה עיכבו את הבנייה.
לפני שנתיים לערך קיימנו כנס נוסף וחנכנו בהזדמנות זו חלק מהבניין שהיה מושלם בעצם כמעט כולו, פרט למבנה הלבנים העגול. בפגישה הזו נמסר והוחלט על שני דברים: בניית רצפת הפסיפס בחדר ההנצחה ורכישת כרטסת.
רצפת הפסיפס – הרעיון היה של זאב שק, שאף אסף במיוחד כספים למטרה מיוחדת זו. (רק רצפת הפסיפס עלתה קרוב ל-100,000 לירות). הפסיפס מיוחד במינו, והוא מפה מדויקת של הגטו שהיה בתוך מבצר טרייזינשטט.  הפסיפס  תוכנן על ידי הארכיטקט גלזר בדיוק רב והושקעה בו עבודה רבה. מפעל הפסיפס של גבעת השלושה היה אחראי לביצוע (חבל שבעיתונות לא סופר על מבצעי הפסיפס מגבעת השלושה שהתמסרו לעניין זה והשקיעו מאמץ רב).
הכרטסת – הינה העתק של כרטסת שהוכנה בטרזין ביוזמת הגרמנים. הם דאגו לרישום כל הפרטים על כל היהודים שעברו את הגטו. הכרטסת כולה מסודרת לפי א' ב' לועזי והיא מכילה 140,000 שמות של אנשים, זקנים, בוגרים, נוער וילדים. אלה שנספו, והם רבים מאוד, ואלה שנשארו בחיים. יש פרטים על כל אחד. שם, גיל, מאין הגיעו לטרזין ובאיזה תאריך נשלחו הלאה. פרשת רכישת הכרטסת היא פרשה בפני עצמה, אך לא נאריך בסיפור. לפני כמה שנים הצלחנו, בדרכים שונות, לקבל את הכרטסת כולה דרך אוסטריה. כבר בפגישה האחרונה, עיינו בה רבים וחיפשו שמות קרובי משפחה וידידים. רשמו פרטים...
היום, כשהבית עומד על תילו וכשסוקרים, ולו בקצרה, את כל 20 השנים מאז עלה הרעיון לראשונה ועד היום, יש לציין עוד שני שמות – רות בונדי ווילי גרואג (ממענית) שליוו כל השנים את הפרויקט והקדישו לנושא הבית הרבה מזמנם. 


                                        *************

בשם הוועדה מודים מרים מילן ומשה'לה לכל החברים, והם רבים מאוד!, שטרחו ועזרו בכל הקשור לכנס ולחנוכת הבית. אלה שעבדו שעות רבות בטיפוח סביבת הבית, בתאורה, בנגרות, בצביעה, ועוד. לעובדי המטבח, וכל מי שהעמידו את עצמם לעזרה ותרמו להצלחת הכנס ולהרגשה הטובה של כולנו.

                                         ************

מה בבית היום?
חדר עיון לימודי – הוא משמש בעיקר תלמידי בית ספר וסטודנטים. חדר העיון עדיין נמצא בפיתוח והוא נזקק  לספרי עזר רבים. ביסודו, הוא חדר עיון של בית הספר והוא רציני בפני עצמו. מרים הישראלי אחראית עליו בעזרתה של אילנה צביון.
חדר הארכיון – הוא משמש את ארכיון טרזין וארכיון הקיבוץ. לפי התכנית, שניהם יתרחבו בעתיד (יצטרכו לחשוב על מקום קבוע לארכיון הקיבוץ). פינדה וזאבה אחראים לחדר הארכיון.
החדר הגדול – בעצם, אולם קטן, על שם יעקב אדלשטיין ז"ל. חדר זה נועד בעיקרו לאסיפות מצומצמות ולשמיעת הרצאות, לפגישות, חוגים וישיבות. יש לבנות מחיצה שתחלק אותו לשני חדרים כדי שיוכל למלא את ייעודו. רק אז הוא יוכל למלא את תפקידיו כראוי ולעמוד גם לשימוש הקיבוץ. לאחרונה הוכנסו לחדר רהיטים, שולחנות וכיסאות.
חדר הנצחה – זהו חדר בפני עצמו, בעל מבנה מיוחד, בנוי לבנים אדומות שנועד להזכיר את צורת חומות הגטו שהיו בנויות לבנים אדומות אף הן. בחדר הזה נמצאות התצוגות, בחלקן מתחלפות, ארון לספר תורה וכאמור, רצפת פסיפס. זהו חדר שנועד להתייחדות לזכר חללי הגטו.

                                   ______________

בזמנו נבחרה על ידי הקיבוץ "ועדת בית טרזין". הוועדה קיימת כבר שנתיים. תפקידה לדאוג לבית, לשמירתו, לפעילותו התקינה ועוד. רכז הוועדה הראשון היה אבנר לס ז"ל. הוא השקיע הרבה זמן, מחשבה ומרץ בכל הקשור לקידום הבית. הוא גם היה איש הקשר בין הקיבוץ לבין ועד האגודה.
היום , משה'לה דייג מרכז את הוועדה. לאחרונה ראינו אותו עובד בשטח, עם חברי ועדה אחרים, מגייס ומפעיל אנשים רבים כדי שהכל יהיה מוכן במועד ובזמן.
היום, כשהבית עומד על תילו, אין לנו אלא לקוות שהבית יהיה חי, כפי שרצו היוזמים והמתכננים. שאנשים רבים ישתמשו בחדר העיון, שיבקרו בארכיון ובחדר ההנצחה, ושתהיינה בו תצוגות שונות של תמונות ושיתקיימו בו חוגים, הרצאות ושיחות.

זהו פיקדון – שי יקר, תרתי משמע, שזכינו לו. נדע להתייחס אליו כראוי.
רשמה זאבה לבני, רוב הדברים מפי מרים צ'רבינקה