כניסת חברים ותושבים

טיפוסים בגבעה - ג'ורג' (אברהם) / חווה שפע
בתוכנו מס.498, אוקטובר 1975
כתבה: חוה שפע

"מה יהיה אם לא יהיה לנו ג'ורג'?" 
שאלה זו נשאלת וודאי עוד תשאל מפי הרבה חברים, כשמדובר על ביצוע עבודות שונות בקיבוץ. ואנא, הדגש הוא על המלה "ביצוע" – וחלילה לא על המלה "מדובר", כי שמו של ג'ורג' כאיש מבצע הולך לפניו, וכשאומרים לך "ג'ורג' יעשה זאת" – אתה יכול ללכת בשקט לישון.

אברהם ג'ורג' – שמו המלא - הוא פועל שכיר וותיק בקיבוצנו והוא מעורה בנעשה בקיבוץ לפחות - אם לא יותר – כמו חבר כהלכה. אולי זה נשמע מגוחך, אם יאמר כאן שענייניי הקיבוץ נוגעים לו יותר מלנו עצמנו, ונדמה שהוא חושב בלילות כיצד לשרת את המשק על הצד הטוב ביותר.

לרוב החברים נודע אולי לראשונה ששמו הפרטי הוא אברהם ולא ג'ורג' – שהוא שם משפחתו מזה דורות ברומניה (ולא הונגריה). זה שהוא נושא שם משפחה לא יהודי (אברהם הוא שם פרטי מקובל גם אצל גויים ברומניה), שיחק בחייו תפקיד מכריע ולא אחת הציל אותו בשנות המלחמה מגירוש למחנות כפייה וריכוז. כך הוא עבד ללא מפריע בכל מיני משרות עד שנת 1942 ואפילו העז לא להתייצב לעבודות כפייה; אך בפעם הזו מזלו בגד בו, הוא נתפס, הועמד למשפט ונידון ל25 שנים. בעזרת שוחד מכובד לעורך דין צבאי, הוחלף העונש ל150 יום. עם שחרורו, שיחק לו מזלו שוב והוא הצליח להסתנן לחיים האזרחיים (הגויים). רק לקראת הסוף תפסוהו שוב ועם עוד כ1000 יהודים וצוענים, והוא נשלח נשלח לעבודות ביצורים. עוד לפני כניסת הצבא האדום לרומניה, באוגוסט 1944 הוא ברח והסתתר אצל משפחת אשתו.

אם שואלים את ג'ורג' מה הגורם הדומיננטי בחייו, הוא יענה ללא היסוס: הכדורגל. מאז ילדותו ועד בגרותו המאוחרת, מחשבותיו הסתובבו סביב הכדור העגול: נבחרת בית הספר, נבחרת הצבא הרומני (שבו ראה יותר את כדור הרגל מכדור הרובה). ואגודות ספורט למיניהן. תמיד היה מבוקש, ולא רק כשחקן מעולה, אלא גם כספורטאי הוגן וחבר שידע להתחבב על זולתו.

למרות היותו בן למשפחה דתית, מעודו לא התקרב ליהדות ועל אחת כמה וכמה לציונות. ככדורגלן ראה בכך גם פוליטיקה ודחה זאת מדרכו. גם עם עלייתו ארצה בקיץ 1950, כשהצטרף למשפחת אשתו בחדרה, פניו (קרי- רגליו) היו מועדות לספורט האהוב עליו. בימים ההם היה קיים בחדרה רק "הפועל", אך משום מה ראשי האגודה לא ידעו לנצל את הפוטנציאל הטמון בעולה החדש ידידנו והוא הציע את שירותיו לאנשי "מכבי", והם קיבלוהו בזרועות פתוחות והוא היה הגורם המכריע בהקמת סקצית בכדורגל בחדרה, 8 שנים שימש כשחקן ומאמן הקבוצה עד גיל 44 (!) ולזאת הוסיף 4 שנים כשופט מורשה.

כיצד הגיע ג'ורג' אלינו? 
בהגיעו ארצה היה נטול כל ידע מקצועי-מעשי, למרות היותו בן לאב סנדלר, וקרוביו הפנוהו אל קבלן בנין. אצלו ניסה את כוחו כטפסן. בתור שכזה עזר להקים את חדר האוכל הראשון שלנו. ישראל כץ החליף עמו כמה מילים ברומנית – והסוף ידוע לכל.

מאז 1952 ג'ורג' מגיע מידי בוקר עם קטנועו לעבודה - ואל נשכח, ב10 השנים הראשונות עשה את עשרת הקילומטרים באופניים! את ארוחת הבוקר אוכל ג'ורג' בחדר האוכל בחברתנו. זוהי גם "שעת הקבלה" שלו. חברו וחברים פונים אליו בבקשת ביצוע עבודות ועצה, לפעמים נוצר תור של דורשי עצתו. אין איש שג'ורג' משיב פניו ריקם.

תמונתו של ג'ורג' הייתה לוקה בחסר אם לא היינו מזכירים כאן דמות נוספת – והיא צילו ותלמידו הנצחי, איש אליכין - ברוך, יש להניח שג'ורג' קדם לברוך בהתמכרותו למשק שלנו, אך כיום קשה להפריד בין השנים. אם מדובר בתלמידו, הייתה בכך כוונה מסוימת והיא יחסו של ג'ורג' אל "נושא כליו" (במלוא מובן המילה). בכל אותן השנים, הלא ספורות, יחסו של אברהם אליו היה כמורה אל תלמידו, כשלא פעם המורה עומד מחוסר עצה מהו האמצעי הדידקטי הנבון ביותר על מנת להקנות לתלמידו את הידע הדרוש לקידומו. וכאן ג'ורג' שוב מתגלה בגדולתו. אין קץ לסבלנותו וליחסו האנושי, החם והסלחני.
כזה הוא ג'ורג' שלנו... פורמאלית, לא שייך למשפחת הקיבוץ, אך מעשית, אין מערערים על בקיעותו המקצועית ויחסו האנושי- חברי שרק מעטים מבינינו מתברכים בו.

בערוב ימיו ג'ורג' ואשתו עברו אלינו ובבוא יומם נקברו בבית העלמין שלנו.
יהי זכרו ברוך.
חוה שפע