כניסת חברים ותושבים

אורנה ברומברג 7.1.17
אורנה ברומברג
מלכה, ציפור
7.1.17 - 18.2.17

אוצרת: רותי חינסקי-אמיתי
פתיחה ושיח גלריה עם האמנית: שבת 7.1, 12:00 בצהרים



כמו כתיבת יומן, הכרוכה בהתמסרות לתהליך מחייב וממושמע, אך בה-בעת היא חסרת חוקים כתובים ולעולם אין לדעת את סופה – כך גם ציוריה של אורנה ברומברג המוצגים בימים אלו בתערוכה מלכה, ציפור בגלריה בגבעת חיים איחוד: מסגרת עבודתה קשוחה ומחייבת; לכל סדרת ציורים פורמט מוגדר, מאגר דימויים קבוע, הקומפוזיציות מתוכננות מראש וכל ציור וסדרה מתוארכים. ואולם בתוך גבולותיה של המסגרת המוקפדת מתחוללת פריעת חוק וסדר. מותר להטיל ספק בכול ולעשות הכול. כמעט הכול. לכן לעולם לא ניתן לחזות מראש מה יקרה בתהליך העבודה, אילו התרחשויות יתחוללו בציור וכיצד תתממש הצבעוניות, שהיא אמצעי המבע העיקרי. 

רפרטואר הדימויים, המשמש כמערכת סימנים קבועה, קשור לילדות. הוא כולל ילדות במופעים שונים ובנוסף ליצנים, פרפרים, ציפורים ופרחים. נראה שהעבודות קשורות לזיכרון או לזיכרונות מתקופת הילדות, שמעורבים בהם פיתוי וכמיהה לצד איסור וסכנה. בעבודות מהשנים האחרונות נוצרים צירופים היברידיים בין דמויות נשיות הנמצאות על הסף שבין ילדות לבגרות ובין דימויים מעולם הטבע כמו פרפר ומלכה, ילדה ופרח, ציפור ומלכה ועוד. 

הציורים מצוירים בצבעי מים, גואש, טמפרה ועיפרון – חומרים "נמוכים", המאפיינים תרבויות קדומות וגם ציורי ילדים. סגנון הציור נע בין תיאור פיגורטיבי סכמטי וראשוני, המשיל מעליו שכבות של ידע ומוסכמות אסתטיות, לתיאור פרטני מדוקדק, רישום עדין וכתמיות, החושפים משא של ידע אמנותי עמוק. הפשטות והמורכבות נארגות זו בזו לכדי זירות חשופות, לעתים שבריריות, הנוגעות בדבר-מה שהוא מעבר למילולי. כל ציור הוא ניסיון חוזר ועיקש לשוב וללכוד במדויק את אותו דבר-מה חמקמק. לפיכך, החזרתיות מתבררת כיסוד קריטי בעבודתה של ברומברג. בהצטברותם של הניסיונות החוזרים מתגלים הבדלים, לעתים זעירים, בין ציור לציור היוצרים  . חוסר עקיבות והפרת חוקיות המשבשות את הניסיון לפרש את הסצנות הציוריות בהקשר מוכר וידוע. במקום זאת, מעשה הציור מתחוור כפעולה של קילוף וחשיפה, שבה הציור אינו אלא כתב חידה הרמטי, הצופן בתוכו עולם מרובד ורב-פנים.