כניסת חברים ותושבים

על פינדה שפע והצריף שלו ז"ל / חנן שפע


לאחרונה נעלם מנוף הקבוץ עוד מבנה היסטורי שהוקם בשנותיו הראשונות (מי יידע מתי בדיוק?). שר ההיסטוריה יספר, מן הסתם, שבמהלך תקופת חייו, היו לו שלל שימושים ומשתמשים.
עם הקמתו אכלס את משרדו של האדריכל אלכס קסטן, ושתי עוזרותיו הנאמנות – רביבה שמיר
וליביה בר-און. כעבור זמן שודרג לסטודיו עבור הציירות שושנה פניגר ונורית רפאלי, שנתנו דרור לכשרונן בין כתליו, והוא היה הראשון לחזות במיטב יצירותיהן.

אי-שם בתקופת ילדותנו הפך המבנה לטריטוריה פינדאית מוכרת וידועה, אם כי לא רשמית. ניתן להניח שזה קרה משום קרבתו הגיאוגרפית לבית הורינו, ואולי גם מכיוון שהוא פשוט ננטש ע"י שוכניו הקודמים. אנחנו נהגנו לקרוא לו "הצריף של פינדה" וכאשר חגגנו נכדים ראשונים, הוסב שמו כיאות ל"הצריף של סבא". למעשה, הפך הצריף להיות חלק ממתחם רחב יותר ששילב מיזמים אומנותיים-ספורטיביים-משחקיים כיד הדמיון וההשראה של אבא-סבא שלנו. בחלוף הזמן האזור קיבל את הכינוי "הגן של פינדה", שעליו יוכלו לספר בשמץ געגוע ונוסטלגיה דורות של ילדים וטף ששיחקו, פעלו והשתעשעו במתקניו ועל מדשאתו.

אירועים משפחתיים נחגגו בשולי חורשת האקליפטוס המתנשאת למרומים גם היום. את מדרון הדשא וחלקת עצי הפרי הקטנה, בואכה הצריף המיתולוגי, מעטרים שלושת עצי שקמים, אשר ניטעו ע"י שלושה דורות לשבט הפנר-בן אור: הסב, הבן חיים והנכד עודד, והם ניצבים שם בכל תפארתם גם היום.



הצריף היה מחולק לחדר גדול וחדר קטן. החדר הגדול הפך למשכן של חפצים שונים ומגוונים שנאספו מכל הבא ליד, כולל מציאות יקרות ערך שלוקטו ביד אוהבת מפחי האשפה הפזורים בישוב.

כידוע, אבינו היה אספן ומתעד כפייתי של כל הקשור לעברו של הקבוץ. החלק הארי של אוספיו מצא, כעבור שנים, את ביתו במתחם "הנקודה", שבו זכה להגשים את חלומו משכבר-הימים. בעזרת בני המצווה ונחום ופתי הקים בעמל רב ובאהבה אין קץ את אתר ה"קיבוץ של פעם" שעליו היתה גאוותו- גאוותנו. על כן, לא היה מאושר ממנו כאשר נחנך האתר ב-9 ביוני של שנת 2000. החדר הקטן שימש כר נרחב לכל שגעונותיו-שגיונותיו האומנותיים והוא בילה בו שעות אינסופיות של יצירה מגוונת ועשירה. לחדר זה נדד גם תנור השריפה של עבודות החוג לקרמיקה בניהולו המסור של משה דייג.

בתולדות ימיו של קיבוצנו שמור מקום של כבוד לפינדה, כמשוגע לא קטן וכעושה צרות סדרתי לממסד הקבוצי לדורותיו.

כאשר היה נדלק על רעיון כלשהו ומחליט לבצעו, היה מתפלמס ורב עם כל מי שצריך ומתגבר, בסופו של התהליך, על כל מכשול בירוקרטי או אחר. ואכן, חתימות-טביעות ידיו ניכרות ומשמעותיות באתרים רבים בישובנו: ייסוד הארכיון, הקמת המועדון לחבר, ליווי פעיל של הקמת בית טרזין, בניית בריכת השחייה ומגרשי הכדורסל והטניס בסמוך לה, הקמת האנדרטה לניספים בשואה, הקמת ה"קיבוץ של פעם", כמו גם מלחמות-מאסף אידיאולוגיות שניהל בעקשנות נגד העישון במקומות ציבוריים, נגד חניות האופניים הפיראטיות ועוד כהנה וכהנה.




ללא ספק שרתה רוחו הפעלתנית והיוצרת בין כותלי הצריף, אשר נותר בודד ומיותם לאחר לכתו של פינדה ב-7.11.2000 בתאונת דרכים מיותרת, בעת הליכתו על הכביש בין גבעות החיים.
שיני הזמן אכלו בצריף בכל פה עד שהיה למבנה רעוע ובלתי בטיחותי ודינו נחרץ להריסה.
אכן, סופה של תקופה…