כניסת חברים ותושבים

ערב ט"ו בשבט 1950 / סימה שרי
* פברואר 1950 Crem Ridge, New Jersy, מתוך הספר "מסיפורי סבתא"

למַאיצ'יק ולילדי כפר סאלד, מתנת אביב

מחר, וגם אתמול וכל השבוע האחרון, ואולי זה כבר שבועיים, שמדי יום ביומו עורכים הילדים, קבוצה קבוצה בפינתה, ילד ילד בסביבתו, ביקורים. את השקדיות ועצי הרימון מבקרים הם, השזיפים ועצי התפוח.



ובכל יום אפתעה להם. ניצן, ועוד אחד. ועלה שהחל מלבלב. הם אמנם יודעים כי ט"ו בשבט קרוב, ראשית האביב היא לנו וחגם של האילנות, ובכל זאת, תמיד ומחדש אפתעה היא זו. הן עדיין כל כך חורף מסביב, רוחות וגשמים. איך זה העיזו חמודים קטנים אלה להציץ לאווירו של עולם? ובאמת נאחזים הם בו, בענף, בכל כוח, כאומרים: "אל נא תשמיטנו, אנא. אמצנו אליך בחזקה. את האביב מביאים אנו אליך"
ואחד, ניצנון אחד, אפילו להיפתח העז. וענפו – זה שאתמול עוד עירום היה – כה גאה על העטרת המקשטת את קצהו. לבנה-ורדרדת עדינה.
ומסביב, על ידם שם בשדה, מי הם אלה – מוורידים, מצהיבים, מאדימים? ומתחת לסלע – מסגילים?
ומחר. מחר ייצאו אותם ילדים, קבוצה קבוצה בפינתה, ילד ילד בסביבתו, לנטוע. בשורה, בשירה, כל אחד ושתילו בידו. אלה אל ההר יעלו, ההר למורדותיו ייִשובם ישכון – עצים יוסיפו ליער הצעיר, להרחיבו כמדי שנה בשנה. והורים וחברים ואף הם נטיעות בידיהם- ילווּם. ואלה – שדרה חדשה. ברחוב שמרצפותיו בטון, שדרה יטעו, קצת ירק וצל יתנו לו אל בין הקירות, החומות, שמשני צידיו.