כניסת חברים ותושבים

שיח גלריה: גליה פסטרנק
תאריך התחלה  21/10/17
שעת התחלה  12:00
מקום

בשבת  21.10.17 בשעה 12:00

הגלריה תארח שיחה בין ציירות בתערוכה של גליה פסטרנק ״מכתב אהבה לאשה אחרת״.

בהשתתפות טליה ישראלי, ורד נחמני וגליה פסטרנק.

נעלה שאלות על נקודת התצפית של הציירת, מעורבות רגשית, אמהות, הוראה ובחירות אסתטיות


גליה פסטרנק

מכתב אהבה לאישה אחרת

הציורים של גליה פסטרנק מסתערים עליך בצבעוניותם, בתעוזה שלהם, ובמסתוריות המוצפנת בתוכם. לא בקלות יימצא קצה חוט שעימו תוכל לעקוב ולפענח אותם, משמצאת קצהו נפתח לפניך פתח ללכת בו. וכך, גם אחרי ביקורים רבים בסטודיו לא ממש מסייעת לי ההבנה, וטוב שכך. מה שחשוב הוא שנשארת מידת ההפתעה בכל מפגש ומפגש עם ציוריה היפים. "אני חמדנית", היא אומרת, "אני לוקחת מכל עולם האמנות – מפה ומשם".

נקודת המוצא של העבודות באה ממקום של חיפוש: "אני כל הזמן חושבת, כותבת, רוצה לחיות את האמת, אני רוצה לטפל במצב העכשווי, כאן ועכשיו. ובדרך, אין מנוס, אני מנפצת, בועטת, משחררת. אני כמעט משאירה את הצופים חבוטים. התיאבון שלי עובר את גבול הטעם הטוב". פסטרנק מעידה על עצמה שהיא, כאמנית וכאדם, בודקת כל פעם מחדש את הגבולות, הגבולות של הציור, הגבולות שלה כאמנית מול מסורת הציור, והגבולות שלה כאישה אמנית. אל עולם הציור היא מגיעה מצוידת בפלטה חופשית מכל סטיגמות סגנוניות, עד כדי כך שגם את עצמה היא מפתיעה בכל פעם מחדש. הציור שלה פורץ גבולות, בוטה ולעולם לא נינוח, אבל הוא תמיד רלוונטי, מחפש, מאתגר.

גליה פסטרנק עסוקה בלספר לעצמה סיפור, ברבים מהציורים היא מנהלת דיאלוג פנימי עם עצמה – האישה והאמנית, דיאלוג שמבטא את הצד המאמין שלה וגם הספקני כאחד, ואת הצד התבוני והיודע מול האינטואיטיבי והפרוע. בו בזמן היא בדיאלוג עם עולם האמנות: מה בין ציור טוב לבין ציור רע, ובין המסורת האקדמית הציורית לבין קיטש. התוצאה - ציור שמאתגר אותנו, הצופים, להבחין ברמות השונות שבו הוא מתרחש. את יצירתה היא עוטפת בעטיפה צבעונית: "את המתיקות הצבעונית אני רותמת לתוך קונפליקט, למשהו יותר מורכב. הצבעוניות השתלטה עלי, אני לא יכולה לקחת אחריות על זה. הצבעים באו, זה לא משהו שאני בחרתי".

לאורך כל שיחות הסטודיו שניהלתי עימה במפגשים השונים שהיו לנו הרגשתי שגליה היא בעצם ציירת שמתייחסת לאמנות שלה כאל זירה, כמעט כמו מתאגרף שעולה לזירת האיגרוף. מבחינתה, אמנות מבטאת את כל זירות ההתרחשות שבהן היא פועלת. מתוך עולם האמנות היא מזמינה אליה לסטודיו את המייסטרים החשובים לשוחח על עולם האמנות.  בזירה המשפחתית היא מושכת חוט מקשר בין יצירתה שלה לאמה ולסבתה שהיו אמניות בפני עצמן. עד היום אמה מציירת ומלמדת ציור. במישור המגדרי היא מנסה להציב את עמדת הכוח שלה אל מול העולם הגברי.

תהליך בחירת עבודות לתערוכה חופף, בדרך כלל, למהלכים שהאמן עשה בדרך לתערוכה. אצל גליה התהליך הזה אינו חד משמעי. מה שראית אתמול בגלריה כבר לא יהיה רלוונטי למה שהקירות יציגו בפניך בביקור הבא. המהלך של יצירתה הוא ספיראלי, נע במעגליות. הדרך לא מסתיימת והיצירות מולידות את עצמן עוד ועוד. היא מביעה את עצמה יפה בהקשר לכך:  "אני כעין משרתת – וכל ציור בא כפי שהוא רוצה  לא יהיה רלוונטי למה שהקירות יציגו בפניך בביקור הבא. המהלך של יצירתה הוא ספיראלי, נע במעגליות. הדרך לא מסתיימת והיצירות מולידות את עצמן עוד ועוד. היא מביעה את עצמה יפה בהקשר לכך:  "אני כעין משרתת – וכל ציור בא כפי שהוא רוצה להיות. אני רק מאפשרת לו להיות מה שהוא רוצה".