מהגלריה תערוכה חדשה 10.21
27/10/2021
30.10.21-11.12.21
פתיחה בשבת 30.10 בשעה 12:00.
ידיד רובין I ורד נחמני
*מקום אחד יש, והוא קבוע בראשי, והוא גדול יותר מכל ילדותי
לא בכל יום ניתנת לנו הזדמנות לחוות את המקום שבו אנו חיים דרך פריזמה של שני אמנים חשובים כמו ידיד רובין וורד נחמני. כל אחד מהם מעניק לנוף הולדתו פרשנות ציורית כה שונה. 70 שנים לקיבוץ זו עילה להציג אותם בכפיפה אחת ולהתחקות מחדש אחר מעשה היצירה של שניהם.
ראשית הדיאלוג ביניהם טמון בעבודתם המשותפת בשנת ה-50 לקיבוץ. אז קיימנו תערוכה של ציירי הקיבוץ. ידיד וורד בחרו לעבוד על פרויקט משותף: ציור טריפטיך, שבו כל אחד עבד על ציור אחד מתוך שלושה, וציור נוסף שהוא עבודה משותפת של שניהם (העבודה כולה תלויה במועדון הקיבוץ).
כשורד החלה לסלול את דרכה בציור ידיד כבר היה אמן ותיק. ורד זוכרת לו אינספור שיחות סטודיו, הוא היה לה כעין מנטור. הוא מצידו, ראה בה שותפה להתלבטויותיו. על אף העובדה שכל אחד מהם היה בנקודת זמן שונה בעשייה האמנותית שלו, נמתחו בין שניהם קווים רבים, של דמיון ושל שוני כאחד. בתערוכה זו בחרנו להפגיש את אותם קווים, ובו בזמן להצביע על המאפיינים הציוריים היחודיים לכל אחד מהם.
אצל ורד הבחירה היא להתמקד במקום האינטימי והפרטי. הבית על מרכיביו השונים – החפצים, המראות הניבטים דרך החלון. לעיתים מתרחק המבט אל החצר, אל מטע העצים שליד הבית. את ידיד מפעים החוץ, המרחב עד לאופק. המפגש של ידיד עם הנוף הוא בלתי אמצעי, ראשוני. במהותו הוא איש של שדה ושל דרך, גם כשכבר לא עבד בשדה הוא חי אותו. הנוף שניבט אליו מן הסטודיו היה לו כסם חיים.
ורד מטפלת בכל אחד מן המרכיבים באופן פרטני ודקדקני, ידיד בוחר ברפרטואר מייצג של כמה אלמנטים מתוך הנוף – הבית, העץ, הדרך, וחוזר עליהם כמייצגים של מראה המקום. הציור שלו עוסק בתמצות הנוף לכמה אלמנטים חוזרים, ובתרגום המראה למשטחים עשירים בטקסטורה ובצבע. השפה שלו דשנה, סמיכה, בעלת מרקם מרובד. הפרספקטיבה אינה נחוצה, את מקומה ממלאים משטחים בעלי דחיסות שונה. שכבות הצבע הופכות לחומר. הציור של ורד רזה, הצבע דליל, לעיתים עד כדי שקיפות, והנחות הצבע הן ראשוניות. הציור שלה מתעכב על ניואנסים ועל פרטים המרכיבים את נושא הציור. ורד בציוריה נצמדת למקור של התמונה – לחלון, לעץ, לגדר. ידיד אינו זקוק יותר למראה הקונקרטי, הוא משחזר אותו מתוך המאגר החזותי הפנימי שלו.
השנה נציין עשר שנים ללכתו של ידיד מאיתנו. בשנים האחרונות חזרה ורד לחיות כאן בקיבוץ, ואת הדיאלוג עימו היא עדיין ממשיכה. היעדרותו הפיזית לא קטעה את השיח ביניהם. הוא מתקיים כל הזמן גם אם אינו מתרחש בגלוי על פני השטח.
*אריאל הירשפלד, רשימות על מקום, עמ' 87
חנוש מורג, אוקטובר, 2021
