אתר חברים

נעמי טנהאוזר / וחוזר חלילה

לאורך שנות פעילותה כציירת חוקרת נעמי טנהאוזר טריטוריות נשיות. הבגד, גבולותיו של הגוף ומרחבי הבית מהווים עבורה זירותלביקורת על עמדות ומצבים חמקמקים המקפלים בתוכם העלמה נסתרת ושקטה והגבלת המרחב. ואולם לצד גישה ביקורתית פרשניתזו עבודותיה העשירות בצבעוניות עזה ובשפע של מרקמים ודימויים מפתות להתבונן על מכלול יצירתה דרך  הפן  וויזואלי.

כך, ברוח ספונטנית, שאינה מצייתת למוסכמות של נושא מול רקע, מוקדם או מאוחר, קדימה ואחורה, נארגים חוטים סמויים הקושריםבין עבודות מתקופות שונות ונוצרים דיאלוגים מרתקים המאירים על יצירתה, המצליחה להפתיע מחדש במקוריותה וברעננותה.  מתוךפרטים בנאליים ויומיומיים הפזורים במרחב הביתי בכלל ובארון הבגדים בפרט מחלצת נעמי את הדגמים, החוזרים ונשנים, שהפכולמוטיבים מרכזיים ביצירתה. מבט מעמיק חושף שגם הרקע של המודלים הציוריים הוא לא פעם אינו אלא דגם עיטורי.

המשקל שווה הערך (תוכני וצורני) שיש לעיטור ולמרקם מול המודל הציורי המתמזגים זה בזה  מרפרר לעבודותיהם של הציירים שלפייר בונאר והנרי מאטיס האהובים עליה. שניהם שאלו את האורנמנטליות בציוריהם מאמנויות המזרח ומהאמנות האסלאמית[1]שנמהלה ביצירתם כרכיב אינטגרלי בעל משמעות תוכנית וצורנית.  האורנמנט באמנות האסלאמית הממלא את שטח היצירה כך שאיןלה נקודת התחלה או סיום מאפשר לצופה לבחור בעצמו את נקודת המוצא להתבוננות ביצירה ומזמן בכך חוויה חושית ורוחנית עמוקה.היבט נוסף המשותף לעבודותיה של נעמי ולעבודותיהם של המאסטרים הגדולים ולאמנות האסלאמית הוא המרקם הטכסטילי המאפייןאת היצירה. מקומה הבולט של הדקורטיביות בעבודותיה, בוודאי על רקע הקשריהן התמטיים, מתכתב גם עם זרם הדגם והעיטורהפמיניסטי שקם בשלהי שנות ה-60, ראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת כאחת מתגובות הנגד הפמיניסטיות שחתרו תחת המרכזההגמוני של אמנות המערב ששפט את הדקורטיבי כנחות וכנשי. אמניות רבות מזרם זה שניסו לחפש חלופות לתפיסת התרבותהמערבית פנו למקורות חוץ אמנותיים כמו התרבות האסלאמית, האמנות המקסיקנית או האמנות ההיספנו-מורסקית, שבהן הדקורטיבילא נחשב נטול תוכן ולא נתפס כמיוצר על ידי נשים בלבד.[2] לכך קשורה גם הבחירה בהשטחה החותרת תחת כללי הפרספקטיבה שבאמנות המערבית שנשלטה על ידי המנגנונים פטריאכלים.

נעמי הממוקמת  בחייה ובאמנותה על קו התפר בין זהויות ובין מזרח למערב משבצת ביצירתה את כל מקורות השראתה. מתוך הפעולה הציורית השקדנית והצנועה, החוזרת על עצמה והחותרת תחת היררכיות וסדרים חברתיים ואמנותיים, מבעבעים זרמים תת קרקעיים סוערים המכתיבים את סדר היום האמנותי שלה הנובעים מהביוגרפיה המשפחתית. הבחירה של אימה ללכת בעקבות האהבה ולחיות כאן, בארץ שהיא שעטנז מבולגן בין מזרח למערב, הושרשה בתוך ההוויה שלה ומבלי שהייתה מודעת לכך חלחלה אל תוך הציורים. האדם כך מסתבר שוב הוא, בסופו של דבר,  תבנית נוף הולדתו.

חנוש מורג ורותי חינסקי-אמיתי, ספטמבר 2018

נעמי טנהאוזר

נולדה ב-1956 בארה"ב לאב פיזיקאי ממוצא יהודי גרמני ואם כימאית שווייצרית. בגיל חמש עלתה לישראל. גדלה והתחנכה בחיפה ומאז סיום שירותה הצבאי מתגוררת בירושלים.

בעלת תואר ראשון בלימודי תקשורת חזותית בבצלאל ותואר שני בחינוך לאמנויות, ברטון קולג' הול, שלוחת לידס ישראל. ב-1994 הקימה יחד עם ריטה מנדס פלור את גלריה אנטיאה לאמנות נשים שפעלה עד 2009 בירושלים.

תערוכות יחיד
 
2017   תולדות האמנית, גלריה חנינא, תל אביב (אוצר יקיר שגב)
2015   סינדרלה, עם אדוה דרורי, גלריה ברבור, ירושלים, (אוצר פסח סלבוסקי)
2014   העלמות בכחול, גלריה עירונית בית קנר, ראשון לציון (אוצרת אפי גן)
2013   אין לי שליטה על הידיים, גלריה חנינא, תל אביב (אוצרת אירנה גורדון)
2006   שיבולת, המשכן לאמנות ע"ש חיים אתר, עין חרוד, (אוצר יניב שפירא) שיבולת, גלריה ארטספייס, ירושלים

GIRLS, GIRLS, GIRLS   1995  בית האמנים, ירושלים, (אוצר פסח סלבוסקי)
1988   עבודות מניו יורק, גלריה מימד, תל אביב

מלגות ופרסים

2011   פרס על שם שושנה איש שלום, בית האמנים, ירושלים 
2006   מלגת מפעל הפיס להפקת קטלוג 'שיבולת' לתערוכה במשכן לאמנות עין חרוד

1983   "נשים למען נשים אמריקה-ישראל', מלגת תמיכה בהפקת כרזות המתנגדות לאלימות נגד  נשים 

אוספים

אוסף מוזיאון ישראל
אוסף ננסי ברמן ארה"ב
אוסף סדנת ההדפס, ירושלים