עופר הוברמן

פסח. ערב חג שני, 10:30 בבוקר הטלפון מצלצל, עופר בשיחת וידאו מהולנד מדבר עם הבנות שנמצאות בקיבוץ, תוך כדי התארגנות ליציאה לבריכה. פסיעה במבט חטוף לטלפון, נפנוף קל לשלום וזהו. 

13:30 בצהריים. צעקת שבר, דממה. רגע שנחרט בלב לעד. העולם כבר לא יהיה אותו הדבר. 

עופר וגוני שם אחד, בלתי נפרדים מתרחבים עם מיה, אנני וקים. שלושתן שילוב מושלם של עופר וגוני. עיניים כחולות, שיער בהיר, חיוך שובה לב וצחוק מתגלגל. 

יחידה אחת שרק מתחילה לבנות את דרכה, את מסלול חייה, את שגרת יומה, נקטעת באחת. 

עופר היקר, בילינו שעות רבות כמחותן וחותנת. לפני מספר חודשים כששמרנו על הבנות ביחד כמה ימים בזמן שגוני טסה ליוון, אפילו זכיתי למחמאה ממך "שהייתי די בסדר". 

מעולם לא הערת לי ולא באת בטענות, 

תמיד הרגשתי רצויה אצלכם בביקורים בהולנד. יצרת קשר מיוחד עם הבנות המהממות דרך הדברים שכל כך אהבת: יוגה, ספורט, רכיבה על אופניים וגם איפור הפנים שלהן שהפך לשגרה שבה התגלית ממש כאומן. 

וגוני שלנו - כמה אהבת אותה, תמיד נשיקה קטנה, ליטוף קל סתם ככה, יד ביד - יחידה אחת. ידעת לתת לה את החופש לבנות את עצמה מחדש בהולנד דרך חברים, ספורט ואהבתה הגדולה לסוסים. כזה אתה, עופר. 

כואב, עצוב, דוקר בלב ובלתי ניתן לתפיסה, כיצד עמוד התווך נעלם ברגע.

גוני אהובה שלנו. ביחד עם עופר בניתם בית לתפארת. הנחתם יחד יסודות איתנים לעתיד מבטיח.

למרות התפנית הלא צפויה, את והבנות תמשיכו הלאה לחיים ארוכים ומלאים ואנחנו איתכן. מבטיחים לתמוך וללוות אתכן בכל דקה ובכל רגע לאורך כל הדרך. 

לא נעזוב אתכן לעולם. 

ועופר האהוב והיקר: כמו שאמרה היום בתך הבכורה מיה בת החמש וחצי: "אבא מת וזה עצוב נורא. הוא בשמיים, אבל זה לא פייר כי הוא רואה אותנו ואנחנו לא רואים אותו".

נוח על משכבך בשלום, איש מיוחד.

כואבת ואוהבת