כניסת חברים ותושבים

40 שנה ל"הפועל" - 1975

40 שנה להפועל גבעת חיים 1975


40 שנה ל"הפועל"

גבעת חיים 1975- 1935

נכתב ע"י גרשון שפע  בשנת 1975

יובל? עדיין לא!

 

יובל? עדיין לא, אבל חג.

חג להתיישבות העובדת, לתנועה הקיבוצית, חג להתאחדות "הפועל", לארגוני הספורט, חג לספורטאינו, אוהדינו, חברינו, חג לקיבוצינו!

ארבע עשרות שנים של מעורבות שוטפת ופעילה בספורט של ישראל הקטנה ו... גם אפילו של העולם הגדול.

זהו חג של רוח נעורים ורוח חלוצית, של רוח ספורט והגינות, חג של אלפים ואלופים, שמחת שיאים ושיאנים. שרשרת בת כמעט שלושה דורות עוד נמשכת בגבעות.

כספורטאים שהצניעות יפה להם, ביקשנו רק הפעם לצאת מעורנו, להתהדר להתבשם ממפעלנו, להציג את סיפורנו, שהוא בעצם כה פשוט (סתם, טובל בציונות) - סיפורו של הקיבוץ.

חלוציו, ראשוניו, בדם ויזע הקיבוץ בנו - את בתיו ואת שדותיו, בדמעה הקימו מגרשים, בריכות ואולמות, לחדש עולם ועלומים. כן, על אותה אדמה ועם אותו הלהט והאמונה יצקו לגביע העבודה והיצירה גם יין התחרות והמשחק.

הללו, רובם יוצאי ארצות מרכז-אירופה, בעלות התודעה הספורטיבית הגבוהה של חברת השפע ושעות הפנאי, נטשו את טובה וחסנה להקים ולקיים ספורט מבריא של ייבוש ביצות וסלילת כבישים ושמירות יומם וליל.

לא מקרה הוא, שספירת 40 השנים לאחור נעצרת בכינוס "הפועל" ה-4 בשנת 1935. לקראתו קם הקיבוץ כולו להכין ולעודד את נציגיו (במפגנים כבתחרויות) בכינוס, אשר לימים נרשם בהיסטוריה שלנו כדף ראשון בסיפורו של "הפועל" גבעת חיים. מני אז, יום ליום מוסיפים ספורטאינו להאדיר ולפאר את הקיבוץ והתאגדות "הפועל" כאחת, מזינים ומרעננים את שורת ספורטאיו, תומכים ומייצבים ועדותיו (תורמים מזכ"ל-ממשיך למייסדיו) – רושמים סניפנו ב"ספר הזהב"!

דומה, המאפיין העיקרי בהמשכיותן של פעולות הספורט, על ריבוי ענפיהן, (ולמרות הפילוג האומלל בשנת 1952), הוא שילוב הדורות המוצלח במשקנו ובסניפנו.

להבדיל ממועדוני ספורט אחרים, ידעו וותיקי הסניף לפנות את הבמה לצעירים, כמעט ללא זעזועים ומשברים, תוך שהם טורחים להחדיר בנו – בני הדור השני והשלישי –את חשיבות האמונה וכוח הרצון, את העקשנות והכרת מרכיביו העיקריים של הספורט כגורם דומיננטי (לעתים אולי למעלה מן המידה), לבילויים שלאחר יום העבודה.

קיבוצים רבים הקימו סניפי תפארת שנפלו מקץ ימים לא רבים, משום שלא ידעו את הדרך להמשכיות עקבית לאורך שנים.

אנו, ספגנו את המורשת בחומר כברוח. ינקנו אותה כפעוטים וגדלנו עליה בבית הספר, באתרי הספורט, מתוך מדורי הספורט, גלי האתר וכיום גם באקרנים.

כסניף גדול אך עני באמצעים, טריים אנו, הצעירים, זכרונות הגיוסים הגדולים ל"הפועל" (ממכירת שיער הבחורות ועד לבניית מתבנים או פריקת הדרים ב"גת"), אשר מהם, לרוב, נבנו כל אתרי הספורט בגבעות, ובאמצעותם נרכשו פריטי ציוד, אשר אי אפשר היה אף לחשוב עליהם ללא הגיוסים. גיוסים אלו נמשכים עד היום ותורמים להם ילדי בית-הספר, אוהדים וספורטאים מכל הגילים. גם ה"פטנט" הזה, דומני, מייחד ומאחד את "הפועל" גבעת חיים.

ברם, אל לנו לקפח בשטף המלל את חלקם היותר גדול של מתי-מעט, קומץ משוגעים לדבר, מושכי החוטים האמיתיים (ולא נזכיר שמות), שידעו במרוצת השנים משברים אין-ספור על קיום נכסי הספורט, לא רק במסלול ובבריכה, אלא גם בשולחנות הממסד, בחדרי הישיבות, בוועדות חינוך ומועצות פדגוגיות, עם הורים, מורים ומטפלות, ועוד כהנה וכהנה משוכות טבע של מסגרת חיים, אולי אל-טבעית. הם, בעיקר הם, בעלי השמחה היום.

ואולם, עם כל המאמצים שלהם ושל אחרים, יורשיהם, עוד ארוכה הדרך לשילובו האופטימאלי (לפחות) של הספורט בחיינו. עלינו להביא לשינוי בגישת המשקים, ואפילו בגישת הספורטאים, למכלול נושאים הקשורים במישרין או בעקיפין, כמעט לכל חבר בתוכנו. יש לכנס פורום רחב ומגוון לדיון מעמיק בבעיות הספורט שלנו. אציין רק עשר הבעיות ה"בוערות":

1)    כלום טוב הוא ריבוי הענפים בסניף? מדוע לא נמצה יכולתנו בענף או שנים ומשם נגיע לפסגה (בארץ? בעולם?).

2)    לא הצלחנו לשלב את הציבור בעזרה לקומץ ה"עסקנים" במילוי תפקידם (חובתם? זכותם?).

3)    מספר העוסקים בספורט עממי ירד בהתמדה בשנים האחרונות. חברי הנהלת – הסניף (מתנדבים) אין שעתם (לפעמים גם דעתם) פנויה להריץ גם את הצד הזה, שחשיבותו לשלמות התמונה היא עצומה.

4)    עלית רמתו ואיכותו של הספורט התחרותי וריבוי העומס הפיסי והנפשי של הספורטאי (הבודד, בד"כ) הביאו לעימותים קשים עם מוסדות במשק על הטבת תנאיו ושעות אימוניו על חשבון העבודה.

5)     איבדנו מספר ענפים בסיסיים (התעמלות, טניס-שולחן, כדורעף, א"ק) ואף שהוספנו כמה אחרים (היאבקות, כדורמים, רכיבה, טניס) אין המאזניים שקולות.

6)    בעשרים השנים האחרונות לא קמו לנו ספורטאיות ברמה שווה לזו של הבנים. זוהי אחת הבעיות המרכזיות שעלינו לפתור ויהי מה!

7)    לא השכלנו, בדרך של דיון ממצה ומקיף, לשכנע את מוסדות החינוך כי יש לתת לספורטאי בודד, תלמיד, המתאמן מדי יום הקלות בעבודה היום-יומית ובחופשות, כדרך שמקבלים למשל, לומדי המוסיקה.

8)     עלינו להגביר את מעורבות ההורים בהתפתחות הספורטיבית של ילדם.

9)    אף כי לאחרונה חלה תמורה חיובית בגודל התקציב, הניתן לספורט, אין הוא מספיק (בהקשר דומה, חסרים לנו מתקנים רבים. למשל: אולם ספורט גדול, מרוח ומשוכלל, שיהא מסוגל להכיל את כל שכבות הציבור).

10)  שיתוף הפעולה עם מרכז "הפועל" לוקה בחסר (בעיקר בנושאים אידיאולוגים).

 

הנה כי כן, אותה אלומת אור גבוהה ועצומה, שלאורה אנו חוגגים היום, מטילה צל מתמיד ומאיים על מפעלנו. אין לנו ספק, כי ביכולתה להגביה, להעצים את האור עוד יותר, אך מאידך, קיימת סכנה שיתגמד ויתעמעם.

וביום הזה, הבה לא נסתפק בהישגינו עד כאן, נכפילם ונשלשם, נרבה מעורבות בקיבוץ, בארץ, ובעולם. רוח לנו וכוח לעשות זאת!

 

חג שמח לכולנו!  גרשון שפע 1975

 

 


 

בזכות ראשונים כתב פינדה שפע

 

תוך עיון בחומר הרב, שהצטבר במשך השנים בארכיון "הפועל" גבעת חיים, אי אפשר שלא להתרשם, מעל הכול, מהעובדה, שסניף קיבוצי קטן התייצב מתחילת קיומו בראש הנלהבים לספורט, הפועלים במולדת החדשה.

בדיעבד, ניצבת לפנינו תווית התלמיד המבריק, זה המצביע ומוכן לתשובה עוד בטרם נסתיימה שאלת המורה...

 

1935

בכינוס "הפועל" ה-4 היו אלה אנשי גבעת חיים, כ-40 ספורטאים, אשר הגיעו בשתי משאיות ולקחו חלק בתחרויות. היה זה לראשונה בתולדות הפועל, שקיבוץ הצביע בעצם נוכחותו על קיום תרבות – הגוף במשק חקלאי.

בכינוס זה של הפועל ראו הבחורים לראשונה משחק כדור-סל: "משחק יפה,- צריך ללמוד!" וכך עם שובם הביתה, הוצבו שני גזעי איקליפטוס, אליהם חוברו טבעות (עדיין בלי לוח) וכך קם מגרש הכדורסל הראשון בתנועה הקיבוצית.

 

1936

לניצני התהילה העתידה לבוא בענף השחייה אנו עדים עם הזמנת מדריך לשחיה – הלא הוא גרשון קופלר ז"ל, שנספה עם כ"ג יורדי הסירה, אשר בא לאמן אצלנו בשבתות, מחיפה. כתחליף לבריכת שחיה שימש נחל אלכסנדר. הליכה של שעה קלה – מה היא לעומת הרצון והשאיפה ללמוד את ספורט השחייה?

 

1937

הפעולה הענפה נותנת אותותיה. אחר הכנות מדוקדקות אורגן כינוס,הפועל" המקומי הראשון. הוזמנו ספורטאים מקרוב ומרחוק. יום תמים התחרו חברי הקיבוץ והאורחים באתלטיקה קלה, קליעה למטרה, כדורעף כדורסל, שחמט... וכדורגל. במגרש שהוקם בקרבת המשק. בליל שבת התקיים נשף (את הרצאת הפתיחה נשא מזכיר הפועל דאז, החבר זאב שרף) ונושאו: הספורט במשק העובדים.

 

1938

המאורעות והמצב הביטחוני הרעוע הולידו את פלוגת "הפועל" כזרוע של ההגנה, שמטרתה: דאגה למבצעים עורפיים והכוונת הנוער לשורותיה של ההגנה. כמפעל המוני ראשון הוכרז על כינוס הפלוגות בתל-אביב. אנשי גבעת חיים נדלקו לרעיון וביום הפתיחה התייצבו אנשי המשק הצעיר מואדי חווארית בכל נקודות הזינוק של מקצועות, ספורט המגן": זחילות, טיפוסים, צעידה עם משא וכיו"ב. לאנשי העיר הייתה זו תופעה חדשה: ספורט מאורגן! ומה רבה הייתה התדהמה, כאשר ספורטאי גבעת חיים הגיעו ראשונים אל המטרה.

 

1940

"בכורת ההתעמלות"- זהו שם המפעל השנתי החדש של מרכז "הפועל", שמטרתו החדרת-יתר של ענף ההתעמלות לסניפי ההתאגדות. וכמו כל נושא הקשור לספורט - נתפשו כמה "משוגעים" לענף החדש. בחורים ובחורות החלו בחזרות מידי ערב, לקראת ההתמודדות הארצית במקצוע חדש זה. מלבד ההתלהבות לעניין עצמו, לא היה לאיש ניסיון בהדרכה, ובודאי לא ידע מקצועי בשטח ההופעות מעל במה. אולם, השקידה על ביצוע מדויק ונאה של התרגילים (לובה ורשות) הניבה את פריה: בני הקיבוץ זכו במקום הראשון (לפני סניף תל-אביב) והבנות במקום השני. היה זה השג מרשים!

שנת 1040 הייתה ברוכה במפעלים חדשים, עליהם הכריז מרכז,הפועל", מפעלים שהעסיקו רבות את הספורטאים בסניפים. אליפות- המשקים הראשונה בכדורסל ובכדורעף מצאה מיד את גבעת חיים בין חסידיה, כאשר שש קבוצות (!) נרשמו לאליפות. אחדות מהקבוצות אף הגיעו למקומות ראשונים.

 

1941

חונכים את בריכת השחייה החדשה. היתה זו הבריכה הספורטיבית הראשונה בארץ ישראל. (להוציא את בריכת בת-גלים, שמימיה היו מי-ים מלוחים).אימוני השחייה התקיימו עד אז בבריכת "גן-הדסה" הזעירה (כ20מ'). שליד גן החיות בתל-אביב. העבודה בבניית הבריכה בוצעה ברובה ע"י גיוס של חברים. (כ30 ממ"ק נחפרו ע"י סקרייפר. הדפנות והבסיס רופדו ע"י אספלט שנותר כל יום מסלילת כביש 4. בסביבות עמק חפר. התכנית עצמה הוותה חידוש נועז, בהעדר כל ניסיון קודם בבניית קירות משופעים מאספלט. עם שני קירות ביטון שהמרחק ביניהם הי 33.3מ'. היה חשש רציני שבימי החום תיזל הזפת כלפי מטה. כפיתרון הותקנו מסביב צינורות שתפקידם היה להתיז מים על מנת לקרר את הזפת.

כקוריוז כמעט אבסורדי נראה היום חשבון ההוצאות ליום 29.3.1940

 

דלק לטרקטור                                 6 לא"י

זפת                                             50 "

תשלום עבור השימוש במכנת היציקה   3 "

תשלום למומחה לאספלט                   5 "

דלק למכונת האספלט                       2 "

 40 שקי מלט                                 5 "

זיפזיף                                          3 "

100 מטר צינורות מהפרדס                25 "

 _________

 סה"כ 99 לא"י

 

בנוסף לכך 150 ימי עבודה ללא תשלום

חמישה ימי עבודה לבהמות, אף הם ללא תשלום.

 

בהיותה בריכת השחייה היחידה בארץ שעמדה לרשות "הפועל, היה מובן אליו שאליפות השחייה הראשונה תתקיים בגבעת חיים. כמובן, בין שחייני הסניף המקומי היו שזכו בתואר אלופי הארץ הראשונים.

עוד במשך שנים לאחר מכן נערכו אליפויות השחייה בבריכה שלנו.

 

1942-1943

הקמת בריכת השחייה הראשונה והטובה בארץ לא היו סוף פסוק לגבי יוזמת החברים. לא עבר זמן רב וצץ רעיון חדש, לא פחות נועז מקודמו – אולם ספורט. והנה, אם ציפינו להתלהבות דומה למה שלה היינו עדים עם הקמת בריכת השחייה, - הרי שנכונה לנו אכזבה. חבר המשק לא התלהבו מהתכנית הדמיונית של אנשי "הפועל". המטרה להקים בנין ענק באמצעים הדלים שעמדו לרשותנו, משק קיבוצי, ללא כל תמיכה ציבורית נראתה לרבים המחברים כפנטזיה. עם זאת, קומץ האנשים שהרעיון קסם להם, לא היו מוכנים להאזין ל"הסברים סבירים" והקימו קרן למטרה זו. תחילה באיסוף פרוטה לפרוטה, מעבודת חברים בשעות הפנאי, ומעבודת ילדים: (מילוי שקי שבבים, מכירת ביצים מלול הילדים וכד'.) לאט לאט התרחב חוג ה"משוגעים" ועם החלטת אסיפת הקיבוץ להקים את האולם, נכנס הרעיון לשלב הראשון של הגשמה. היה זה ניצחון ציבורי גדול, פרי עבודת נמלים, תוך שכנוע כל חבר וחבר למען העניין. תולדות האולם לא יסופרו כאן. הן כתובות ביומן הבניין, אך עצם העובדה שהמפעל קם והושלם, אינו מחפה על מכשולים לאין ספור, שלא פעם הביאו את היוזמים על סף הייאוש.

1943-1944

רעיון חדש - אתגר חדש: צליחת הכנרת הראשונה. העובדה שגבעת חיים אינה שוכנת לחוף ימים לא הרתיעה שני חברים מלהירשם לשחייה ממושכת של 10 ק"מ. מעין-גב לטבריה. ואמנם היה זה הקיבוץ היחידי ששלח שני נציגים, שאחד מהם הגיע למקום שני והאחר למקום ששי בין 26 צולחים. כעבור שנה, בצליחה השנייה היינו בראש עם ארבעה צולחים. כשמקום שני בין הגברים ובין הנשים היו שמורים לנו.

שנה אחר-כך בצליחה השלישית, זכו כבר בבכורה, כאשר חבר פעיל בסניף ישראל פרקר (בן כפר חוגלה, נפל במלחמת השחרור) חצה ראשון את ק המטרה!

 

1945-1947

גבעת חיים נכנסה לתקופה הירואית של משחקי הכדורעף והכדורסל. מתארגנת ליגה פנימית (ובה 7 קבוצות כדורעף), ולגמר מגיעה גבעת חיים בשני הענפים, על בוגריה ונעריה.

בריכת השחייה הנהדרת מניבה את פירותיה הראשונים, וחניכיה – בני הנער והילדים של גבעת חיים הנער והילדים שחיה ומצטיינים בסגנונם הנקי.

משחק הכדורמים הינו עדיין שטח בור ובלתי מוכר בהתאגדות הפועל. שחייני גבעת חיים מחליטים להפיץ את המשחק ומקיימים משחקי ראווה בגמר תחרויות השחייה.

ידיעה מרעישה מופצת ב"עיתונות הספורט הבורגנית": שחקן כדורגל של "מכבי, נחטף ע"י "הפועל,!... היה זה אליה שולר, שהחליט להמשיך את חייו בקיבוץ גבעת חיים הוא שהניח את היסודות לענף הכדורגל המחודש בסניף.

 

1947-1948

שנות מלחמת השחרור הן שנות משבר לספורט הישראלי. אך אצלנו, למרות המספר הגדול של המתגייסים, קמה קבוצת כדורגל שרובה מורכבת מ"אולד בויס", אך אין היא מביישת את הפירמה. בגבעת חיים אין מקבלים את הטענה, שהספורט הלבן טניס הוא נחלת האריסטוקרטיה והבורגנות בלבד. עוד בזמן בניית האולם דאגו לסימול קווי הטניס על רצפת האולם. וכעת הגיעה שעתה של קבוצת הטניס הראשונה בהתאגדות ספורט הפעלים בארץ.

 

1950-1952

הזמן, הטבע חוקיו עושים את שלהם. החברים מתבגרים, אולם אינם מרפים מאומה מפעילותם הספורטיבית. הם זוכים באליפות הקשישים בכדורעף, וזאת במשך שלוש שנים תמימות!

לרגל מלאת 15שנים לסניף (1935-1950) מאורגן נשף רב הוד, והעיתונות כולה מציינת ומברכת את הקיבוץ הספורטיבי, מביאה אותו כדוגמא מעלה על נס את הישגיו בחיי הספורט בארץ!

גבעת חיים כה לחי!

 

נספח:

פינדה שפע, כותב שורות אלו, היה ממייסדי גבעת חיים. איש ספורט בכל המובן של המילה, בצניעות רבה כתב הוא על היוזמות והמפעלים של "הפועל" גבעת חיים, החל מהימים הראשנים של הקיבוץ ועד יומו האחרון בו נהרג בתאונת דרכים מחרידה. למותר לציין שרוב היוזמות, היו פרי מוחו הקודח! לפני הפילוג היו בקיבוץ מספר אנשים יוצאי מרכז אירופה, כמו יוסף כרמון ועוד שחברו לרעיונותיו והציבו את הסניף על הרגליים. ברוב המפעלים פינדה עצמו השתתף, כמו בצליחת הכנרת ועוד. פינדה גם ידע להעביר את המסורת לצעירים, ובניו בעיקר ראובן וגרשון, הגיעו לטופ של הספורט הישראלי, באליפויות בארץ ובאולימפיאדות.

נזכור לעד את פעילותו הספורטיבית!

 

רבותי, נמאסתם!

כתב גבי פלד

מבני גבעת חיים איחוד, שחקן בקבוצת הכדורגל

מתוך "פמפלט" 1971

 

רבותי, נמאסתם!

אתם, המאמנים המנהלים, המחנכים, העוזרים, הספורטאים. נמאסתם עלינו! מי אנחנו לדעתכם? בסך הכל קומץ אנשים אשר משחקים להנאתם כדורגל ועייפו מלייצג אתכם. אנו מודים לכם על העזרה – שיעצתם, שהסעתם אותנו, שסימנתם מגרשים, שתיקנתם גדרות, ובכלל - היה נהדר, אך האידיליה נגמרה.

יש לכם טענות?

על מה? אנחנו יודעים ש"אנחנו לא שחקנים" יותר טובים מכם. לא מחונכים? – אתם חינכתם אותנו.

 

עכשיו איננו ילדים ואיחרתם את המועד.

לו ידעתם כמה אנחנו אוהבים לשחק בחוץ! יודעים למה? ובכן, שם, כשאנחנו מבצעים משהו יפה – מוחאים לנו כפיים (תתפלאו) ואם נכשלים (וזה קורה יותר) – יש שקט!

ואילו כאן, שונאים אותנו, אנחנו מנודים - ממש בושה של אנשים, איזה אנשים - לא מתאמצים, זקנים, צולעים, חנטרישים.

אבל מה, אנחנו משחקים ונהנים לפעמים. ואילו אתם, שכה סובלים, למה אתם באים, לכו לישון!

ולכל אותם שירצו לענות, זה לא נכתב לפולמוס, אלא פשוט מתוך רוגז. לא התכוונתי לכולכם, אך אלה שסובלים, באמת, אל תבואו! אלה שצועקים, הפסיקו לצעוק. ולכל היועצים תודה ושלום.

 שלכם, אחד שעדיין צולע על המגרש, ואל דאגה - לא עוד הרבה זמן.

 

ג. פלד 1971


מקץ ארבעים שנה כתב: חנוך מיכאלי

 

הכותרת מדברת בעד עצמה. סניף "הפועל" המשותף לשני המשקים, לא נחצה גם בימי הפילוג הקשים בשנת 1952, אלא נשאר משותף. הקשר בין שני המשקים עמד, ואף התחזק, ללמדך שיש מקומות בהם הפוליטיקה לא חדרה עדיין לספורט.

סניף "הפועל" גבעת חיים מהוותיקים ב"הפועל, בתנועה הקיבוצית, גדל והצמיח עשרות ספורטאי צמרת במדינה: נבחרת כדורגל בשנות ה50 וה70, בשחייה מאז שנות הארבעים המוקדמות, בכדורמים במשך קרוב לעשר שנים, בכדורסל במשך כל שנות ה60, בשחמט היה בן-משק לאלוף הארץ ואחר הגיע למקום השלישי, לא נקפח גם את המתעמלים בשנות ה40, שחקני הכדורעף אלופי הקשישים בעבר, אצנים, אתלטים, מתאבקים טניסאים של היום.

דומני, שאף סניף עירוני גדול לא היה מתבייש בהישגים כאלו, ולא אגזים אם אומר, שבתנועה הקיבוצית אין סניף שידמה לנו, בהיסטורית הספורט שלנו.

עד כאן ה"אלופים", אך מה עם ה"אלפים"? דומני שזאת נקודת התורפה בגישה הכללית של קברניטי הסניף. במשך שנים טופחו האלופים אך אין עידוד ותמיכה לספורט ההמוני. בחישוב מהיר אפשר למצוא כ70 ספורטאים פעילים מבין המבוגרים שלנו, ואני מניח שבקיבוץ השכן מספר דומה. סך הכול, אפוא, כ130 ספורטאים, במקרה הטוב, בתוך אוכלוסיה של כ1000 בוגרים. הפתגם "נפש בריאה בגוף בריא, מתייחס לכל אדם ואדם, צעיר במבוגר, וצפייה בכדורגל, כדורסל, שחיה או כדורמים, אינה מבריאה במיוחד. בלא תשתית רחבה לא יצמחו ה"אלופים".

כבר בשנות ה-30 וה-40 הצטיינו במתקני ספורט לתפארת: בריכה, אולם, מגרש כדורגל, מכשירי התעמלות. בשנות ה40 המוקדמות היוו אלו דוגמא ומופת לאחרים ברחב הארץ. גם היום ברשותנו מתקני ספורט, שכל קיבוץ וסניף עירוני יכולים להתקנא בהם: אצטדיון אזורי מפואר לכדורגל ואתלטיקה-קלה, שתי בריכות שחיה- אחת מחוממת ומקורה בחורף, מגרש כדורסל אחד, ומגרשי טניס המוארים הם, המילה האחרונה, בשטח זה. בקיצור: התפאורה קיימת, אך היכן השחקנים?

מומנט אחר בספורט הינו החינוך לערכים. בספורט שמסביבנו שוררים שחיתות ואלימות, עוסקים במקח וממכר, מכים עד זב דם שחקנים ושופטים, עד כי אתה שואל את עצמך למה לך כל הג'ונגל הזה, ומתבשלת גם ההצעה להיפרד מן הליגות הארציות ולהקים ליגה בלעדית לקיבוצים, להרבות הגינות והנאה.

מה יכול ספורט לטפח: בראש וראשונה –אחווה ושיתוף. אך, כמובן, גם כושר גופני, סיבולת, בריאות, חוסן גופני והתמדה. לאיזה כיוון מראה מחט המצפן שלנו? האם אנו נסחפים בזרם הכללי או שמא עומדים על הסף. מדוע אנו, כקיבוץ, או כשליח התנועה הקיבוצית, לא נקרין מאורנו ונתארגן למלחמה בכל התופעות השליליות, המתלוות לספורט במדינה כיום? נעצור, נחשוב, פן נמעד לתהום הרובצת לרגלינו.

אם ישנם ספורטאים חובבים, הראויים לשמם במדינה, הרי הם נציגי התנועה הקיבוצית, המתפרנסים מיגיע כפיהם, ורק אחרי שעות העבודה מתפנים לאימונים ותחרויות. נזכור זאת לא רק כערך היסטורי, אלא נדאג שגם בעתיד יהיה כך.

האלופים מביאים כבוד, ונהנים בעצמם הנסיעות קוסמות לחו"ל מחד, ומבריאות גופנית ונפשית מאידך. אך לא רק אותם צריך לטפח, אלא את כל אחד ואחד מאיתנו. צריכה לחול רוויזיה בגישה המעשית הכללית: חינוך ספורטיבי לכלל. יש להגיע לכל פינת המשק, לכל החברים והחברות, צעירים כמבוגרים, יום-יומית או לפחות חד – שבועית. (כפי שמתחיל לפעול ענף הטניס).

שמות ספורטאינו נישאים בפי כל ונוצצים מעל דפי העיתונות אך ראויים למילה טובה גם אלה שנשאו העול הארגוני בעבר ואלה הנושאים בו בהווה, ובראש ובראשונה פינדה ויוסף כרמון, אך גם רבים אחרים, ולא אזכיר שמות נוספים, פן אפגע בנשכחים.

ביום חגנו זה נזכור את ההיסטוריה המפוארת של הספורט במשקנו ונצפה לעתיד של ספורט המוני. ספורט של אלפים המצמיח גם אלופים.

 

חנוך מיכאלי

ספורטאי גבעת חיים למקצועותיהם

ושיאי הישגיהם

 

עוזי גלר                    אלוף ישראל בשחמט                        1973

קב, הכדורמים            אלופי ישראל

קב' הכדורסל              בליגה לאומית                                1960-1969

קב' הכדורגל              בליגה א'                                       1963-1964 1972-1973

איתן חפר                  אלוף ישראל ריצה 1500 מ'                1955

אלה ליפמן                 אלופת ישראל לנוער בטניס                1970

אורי ואקנין                 אלוף ישראל בהאבקת חופשית           1967-1975

אורי ואקנין                 אלוף ישראל בהאבקות, סגנון יווני רומי  1967-1975

גדי וולף                    אלוף ישראל בהאבקות, סגנון חופשי     1973

עמוס וולף                  אלוף ישראל בהאבקות, סגנון חופשי     1975

 

כל הכבוד!

 

 

 

 

 


 

הסניף נשאר מלוכד

כתב: פינדה שפע

 

הפילוג בתנועה הקיבוצית לא פסח על גבעת חיים. תקופה של מרירות ושנאה, ומתיחות ביחסי -החברים. במצב זה נקרעו סניפי "הפועל" בקיבוצים רבים לשני גופים נפרדים, וכתוצאה מכך שותקה רוב הפעולה הספורטיבית הסדירה. לא כך בגבעת חיים. למרות תביעות נמרצות מכל צד, להקים סניף נפרד, לא ויתרו החברים האחראים על השקפתם, שהספורט חייב ויכול לעמוד מעל לחילוקי דעות אידיאולוגים, ויש לציין, שראשי שני הקיבוצים המתפלגים כיבדו עמדה זו.

הסניף המלוכד לא רק שלא סבל מהפילוג, אלא אף התחזק בעקבות קליטת ספורטאים נוספים שהצטרפו מקיבוצים אחרים.

 

מעצמה בענף השחייה: פירות ההדרכה השיטתית והעבודה האינטנסיבית בענף השחייה, אינם מאחרים לבוא. מדי שנה בשנה תופשים שחייני גבעת חיים מספר גדל והולך של מקומות בצמרת. ושמותיהם מקשטים את טבלת שיאי-ישראל. בשנה אחת מתפארת גבעת חיים בתשעה שיאי ישראל (!). זאת מתוך 14 אפשרויות במשחים האישיים בין הבוגרים. עם זאת, לא הבוגרים בלבד היוו כוחה של הסקציה.גם בנות, נערים ונערות, פילסו להם דרך לפסגות ספורט המים.

אמנם היו אלה השחיינים שעצבו את הסניף בין אלילי הספורט הישראלי, אך עובדה זו לא מנעה פעילות בענפי ספורט אחרים. בזכות פעולה סדירה ועבודת נמלים טיפסו ועלו משלב לשלב והגיעו לפסגת גבוהות: כך בכדורגל החל מליגה ג' ועד ליגה א' (אותה טעמנו בינתיים רק פעמיים), וכך בכדורסל – שנים רבות בליגה הלאומית.

 

חלוצי החינוך הגופני – שרשי הישגיהם של הספורטאים הצברים נעוצה בעיקר בתודעת חשיבותו של החינוך הגופני. החל מן הילדות הרכה. במסקנה מהכרה זו, הוחלט לשלוח חבר לקורס השנתי הראשון למורי ספורט בתל-אביב (עריסתו של מכון ןינגייט דהיום). בין תלמידי הקורס היה איש גבעת חיים, הראשון והיחיד שייצג את התנועה הקיבוצית.

 

דאגה לספורט בתנועה הקיבוצית כולה.- מבטם של החברים אינו צר ודעתם אינה נתונה לענייני הסניף המקומי בלבד. הם חשים אחריות וצורך להחדיר ולהגביר את פעולות הספורט ותרבות הגוף בקיבוצים. כבר בשנת 1944 יזמה גבעת חיים פגישה של פעילי הספורט בקיבוץ המאוחד, בהשתתפות מרכז "הפועל" ומזכיר הקה"מ. כעבור שנה יצאה מגבעת חיים הקריאה לכל הזרמים הקיבוציים לפעולה משותפת לשם שיפור תנאי ההוראה, והפניית חברי-משקים להוראת החינוך הגופני.

 

היה זה חבר גבעת חיים שהתנדב להיות רכז ראשון של מדור הספורט ב"איחוד". אך זכות הראשונים בהא הידיעה היה מינויו של יושו ענבר כמזכ"ל "הפועל" ויו"ר הועד האולימפי. כהונה בה הוא מחזיק עד היום, זו הקדנציה השלישית.

 

איצטדיון עמק-חפר - הרצון והיוזמה של אנשי גבעת חיים להקמת אתרי ספורט לא פגו במשך השנים. המסורת נמשכת. נבנות שתי בריכות שחיה אחת מהן מתאימה לכדורמים (עומק מינימאלי 2 מ') וארבעה מגרשי טניס מטופחים. בימי החורף מתנוסס מעל הבריכה המחוממת אוהל ענק והבריכה משמשת לאימונים לשחיינים מכל האזור בעונה המתה.

אך המפעל הגדול האחרון, פרי יזמתם של חברי, הפועל גבעת חיים הינו האצטדיון האזורי עמק חפר.

כבר בתחילת שנות החמישים קסם ל"משוגעים" שטח מסוים בקרבת הקיבוץ, שתנאיו הטופוגרפיים ממש ביקש להפכו לאצטדיון. אבל, ההשקעה הכספית שהייתה דרושה לכך, תנאים אובייקטיביים וגם חוסר הבנה ונכונות מצד אנשים שקבעו אז בענייני המשק, דחו את הגשמת החלום משנה לשנה.

עם הקמת ועדת ספורט ליד המועצה האזורית עמק חפר, נמצא הגוף המוניציפאלי, וגם אדם בעל הבנה ומעוף, הלא הוא ראש המועצה דאז, הח' חיים בן צבי, שבעזרתו הוקם אתר ספורט לתפארת, שהוא מן הטובים בארץ, אם לא הטוב שביניהם. הדבר התבצע כחילופי קרקע:, אדמת האצטדיון, למרות היותה בתוך שטח הקיבוץ, הועברה לרשות המועצה, ובתמורה קבל המשק שטחי אדמה ב"מרץ", והאצטדיון מופעל כ"אזורי" בטיפול המועצה.

פינדה שפע

 

 

נספח:

משום מה בכל החומר המונח לפנינו, ונכתב בשנת 1975, לא מוזכר במפורט, הישגיה של נבחרת הכדורמים. במשך שנים עמדה נבחרת זו בראש טבלת ההישגים של הענף. עד כמה שידוע לי עמדה נבחרת זו במשך 18 שנה בראש הטבלה הארצית, ויעידו הגביעים והפרסים הרבים אשר עדיין עומדים בחדר הכושר. כמובן שבמשך שנים כה רבות, הצוות השתנה, ועם הגיוס לצבא תמיד התפנה מקום לצעירים יותר אשר תפס את מקום הבוגרים. כך, שרבים רבים מבני גבעת חיים והסביבה היו שותפים להישגים אלו.

 

כל הכבוד לנבחרת הכדורמים לדורותיה!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

הסניף שליכד את הגבעה

כתב: יוסי דור

מנהל אגף- ספורט של "הפועל"

בהסתדרות הכללית של העובדים בישראל

התאגדות לתרבות גופנית "הפועל"

 

כאשר מונים אנו כיום – במלאת 50 שנה ל"הפועל" – את הישגי ההתאגדות, הרי שמקום נכבד ב"כותל המזרח" שמור לסניף גבעת חיים.

סניף זה, החוגג את 40 שנות פעילותו, הישגיו ומעשיו, הינו בבחינת "עמוד האש" לאורו ובעקבותיו הלכו, הולכים ומנסים ללכת שאר סניפי "הפועל, בהתיישבות העובדת. הוא היה ומהווה מקור- השראה וחיקוי לסניפים קיבוציים רבים.

ולא רק ההתיישבות העובדת. סניפים עירוניים רבים, שהיקף אוכלוסייתם הוא ללא כל יחס למספר תושבי גבעת חיים – האיחוד והמאוחד גם יחד- מתקנאים ב"כרטיס הביקור" המפואר והמכובד של גבעת חיים.

אי אפשר שלא להתפעל מהישגיהם של ספורטאי ופעילי המשק, הן בתחום הספורט התחרותי –ייצוגי והן בתחום הפעולה העממית הרחבה, שסחפה למסגרתה את מגוון הגילים – משני המינים – בקיבוץ.

אין ספק, שסוד הצלחתו של סניף הפועל גבעת חיים טמון באותו קומץ "משוגעים לדבר, בעל תודעה ספורטיבית עמוקה, אשר נמנו על מקימי הקיבוץ. הללו, בהתלהבותם הבלתי נלאית, הצליחו להניח בסיס איתן ו"להדביק" את כל המשק בשיגעונם. די אם נציין, שבריכת השחייה הראשונה הוקמה בגבעת חיים, בעוד ראשון אולמות הספורט בתנועה הקיבוצית ראה אף הוא אור בקיבוצכם.

סניף גבעת חיים איננו סניף המתרפק על "זרי הדפנה" של העבר בלבד. יש לו הווה - מפואר אף הוא –ואין ספק שגם עתיד מבטיח.

כמי שעוקב אחר פעילותו של הסניף, והמכיר היטב את "מושכי החוטים"- ברי לי שגבעת חיים תמשיך להיצמד לצמרת הספורט הישראלי, הן כאלופה והן כמאגר של ספורטאים מצטיינים לנבחרות. כל זאת במקביל לפעילות הענפה של "ספורט למען ספורט".

ולבסוף אם קיים גורם אשר למרות הפילוג המצער בשנות ה50, שב וליכד את שני פלגי גבעת חיים למשפחה אחת, הרי זהו הסניף המקומי ש"שום כוח בעולם" לא הצליח לפלגו. הוא נשאר נכסם המשותף, הן של "האיחוד" והן של "המאוחד".

כל הכבוד!

חג שמח! כתב: יוסי דור

 

 

 


 

טבלת הישגי שחייני גבעת חיים באליפויות ישראל (מקומות ראשונים בלבד)

השנה

שם

משחה

תוצאה

1952

ראובן שפע

100 מ' גב

1:23.0

1954

"

100 מ' פרפר

1:14.8 שיא

1954

"

200 מ' פרפר

2:46.8 שיא

1954

"

200 מ' חזה

2:55.0

1954

"

1500 חתירה

21:30.0 שיא

1955

יורם מנדלבאום

100 מ' חתירה

1:00.6 שיא

1955

"

400 מ' "

4:56.9 שיא

1955

ראובן שפע

200 מ' פרפר

2:47.0

1955

"

200 מ' חזה

2:54.8

1956

יורם מנדלבאום

400 מ' חתירה

5:00.4

1956

ראובן שפע

200 מ' חזה

2:53.8

1956

"

200 מ' פרפר

2:46.6

1957

"

200 מ' חזה

2:52.1

1959

גרשון שפע

200 מ' פרפר

2:52.6

1959

"

200 מ' חזה

2:55.8

1960

ראובן שפע

200 מ' חזה

2:54.8

1962

גרשון שפע

200 מ' חזה

2:46.8

1962

"

400 מ' מעורב אישי

5:24.2

1963

"

200 מ' פרפר

2:29.8

1963

"

200 מ' חזה

2:43.1

1963

"

 400 מ' מעורב אישי

5:15.8

1964

גרשון שפע באולי

מפיאדת טוקיו

!!!!!

1965

גרשון שפע

200 מ' חזה

2:46.9

1965

גרשון שפע

400 מ' מעורב אישי

5:16.5

1966

"

200 מ' חזה

2:42.2

1966

"

100 מ' חזה

1:15.0

1966

"

400 מ' מעורב אישי

5:07.4

1966

"

200 מ' מעורב אישי

2:24.8

1967

"

200 מ' חזה

2:39.0 שיא

1967

"

100 מ' חזה

1:13.4 שיא

1967

"

400 מ' מעורב אישי

5:07.4

1968

"

200 מ' מעורב אישי

2:25.4

1971

יואל סמואל

200 מ' חתירה

2:05.4

1972

מיכאל גרינשפן

100 מ' פרפר

1:03.0

1972

שליחים

100X4 מעורב

4:33.3

1974

מיכאל גרינשפן

100 מ' פרפר

1:01.4

 

 

 

 

*****

*****

*****

*****