כניסת חברים ותושבים

גלריה -תערוכה חדשה

קהל גדול
רויטל לסיק
9.11.19 - 21.12.19
פתיחה: שישי, 15.11.19 , בשעה 12:00

רויטל לסיק- תערוכה בגלריה


 רויטל לסיק / קהל גדול

 

במרכז יצירתה של רויטל לסיק עומדת דמות נשית נועזת, מתריסה ואניגמטית, שאינה חוששת לחשוף קִרבה יוצאת דופן לעולם החי. דמות זו, השבה וחוזרת בעבודותיה לאורך השנים, מופיעה בתערוכתה הנוכחית בשני מוקדים. מוקד אחד הוא מיצב המורכב מרצף של שקפים מצוירים במרקר כחול, המוקרנים במטול המופעל על ידי הצופה. זה אחר זה פורסים השקפים עלילה שגיבוריה אישה וחזיר-בר שנפגשו באקראי. מה שהחל בגישושי היכרות ובחשדנות הדדית השתנה בפתאומיות עקב פלישה אלימה של צייד שפגע בחיה, אולי בניסיון להרשים את האישה/הנערה, אך זו נחלצת דווקא לעזרת החזיר ואגב כך חושפת את אחדות הגורל הסמויה שבין האישה לחיה.

המוקד השני בתערוכה הוא רישום גדול-ממדים בעיפרון על נייר, התלוי על הקיר המרכזי בגלריה. בלב הציור אישה רוכבת על גב חזיר-בר ברום גבעה, ידה האחת מונפת אל-על והאחרת אוחזת ברסן החיה, ומבטה נישא אל האופק הרחק מכאן. ההמון המתגודד למרגלות הגבעה משווה לאירוע אופי פולחני המעלה על הדעת טקס מטריארכלי קדום ועלום. בקהל ניתן למצוא טיפוסים של אנשים במצבי פעולה מגוונים, בעלי חיים מסוגים שונים ויצורים היברידיים: הכלאות בין חיה לחיה ובין אדם לחיה וחפצים שמוקמו במרחב שלא במקומם הטבעי. זה עולם המתקיים בין הריאליסטי לפנטסטי, שרפרטואר הדימויים שלו לקוח מהביוגרפיה של לסיק, מטקסטים ספרותיים וממקורות השראה מתולדות האמנות, המעובדים על יד לסיק לסימנים של איקונוגרפיה פרטית, אסוציאטיבית ומסתעפת. באמצעות האיקונוגרפיה היא מפרקת זיכרונות וחוויות, מוסיפה וגורעת, ואז מחברת הכול מחדש כראות עיניה לטקסט חזותי שכולל עירוב סדרים וזליגת גבולות, המונעים מהצופה לפענח את הדימויים הרבים ולצרפם לכדי סיפור קוהרנטי וממוקד. עם זאת, הרישום גם מעלה תחושה חזקה של סימבוליות ומטפוריות, החורגות מהקשרים פרטיים המוצפנים בו וקשורות למורכבות ההוויה האנושית.

אחת מנקודות האחיזה שיש בהן כדי להסיר במעט את החידתיות של הציור טמונה באווירת הקרנבל של האירוע המסתורי, שלסיק מגישה לנו רגע מוקפא ממנו. הקרנבל הוא אירוע שבו מתקיים זמן חלופי, עשיר ודחוס. בקרנבל נפגשים אנשים ממעמדות שונים לחוויה משותפת של חופש, המשוחררת ממסגרות נוקשות ומהיררכיות פוליטיות ואסתטיות קפואות שנהוגות ב"חיים הרגילים". האחֵר משתחרר ותופס את מרכז הבמה, כל המחסומים החברתיים הרגילים נפרצים והבדלי מין, גזע וגיל נמחקים.

חוקר התרבות מיכאיל באחטין מדגיש את הממד הכפול של הקרנבל ואת הווייתו הגבולית, את החוויה שהיא מציאותית ובה-בעת בדויה: "בקרנבל, טען, אין יוצרים, ואין משחקים, אלא חיים בוחיים על פי חוקיו, כלומר חיים חיי קרנבל, ואילו חיי קרנבל הם חיים שהוצאו ממסלולם הרגיל ובמידת מה הם חיים מצדם ההפוך. עולם הפוך". נקודה זו של "העולם ההפוך", של העולם האקסצנטרי (שמחוץ למרכז), היא בעלת חשיבות יתרה, כי היא מאפשרת ראיית עולם חלופית שאינה מכירה באיסורים ובסייגים של עולם החוק הרגיל.[1]

מהמציאות הגבולית והפרומה, המיטלטלת בין האמיתי לבדיה ובין האסקפיזם לחרדה, נושבת רוחה המתמרדת של לסיק, החותרת תחת היררכיות, מוסכמות ותקינות חברתית. במקומות אחדים בציור הטמיעה לסיק מוטיבים מיצירתו של הצייר הבלגי ג'יימס אנסור, שחלק ניכר מחומרי הגלם בציוריו מקורו בקרנבלים השנתיים שבהם חזה בילדותו.[2] בדיוקן עצמי בין מסכות (1899) טשטש אנסור את הגבולות בין המציאות לדמיון באמצעות הסוואת פניהם של האנשים במסכות גרוטסקיות, ובאופן פרדוקסלי דווקא חשף לעיני כול את החברה במערומיה. הטיפוסים המחופשים אצל לסיק מחדדים אף הם את הממד הביקורתי של העבודה, כשהם מעלים את סוגיית היחס בין האמיתי למזויף; את האכזריות, הצביעות והחמדנות, לצד החמלה, העדינות והצניעות.

שפע ההתרחשויות הלא-מפוענחות המתחוללות בציור והעירוב בין הריאליסטי לדמיוני, שבין היתר, ניכר בהופעתם של יצורי הכלאיים, בהשמת דברים שלא בהקשרם הטבעי וכמובן, בהופעת הטוב והרע בו-בזמן, מרפרר גם לציור הנודע של הירונימוס בוש, גן התענוגות הארציים (1503–1504). בציורו אפוף המסתוריות איתגר בוש את קהל הצופים (ולימים את חוקרי האמנות) בחידות שטמן, וכך לכד את מבטם אך בה-בעת הותיר אותם בתחושה חריפה של דיסאוריינטציה. גם לסיק, שבחרה למקם את האירוע במרחב תלוש ואוטופי שהוא שום-מקום, מותירה את צופיה בחוסר התמצאות המכשיל את הניסיונות לפענח את כתב החידה המתגלה לנגד עינינו. ואולי זו בעצם כוונתה, לפתות אותנו באמצעות הדימויים הרבים אל תוכו של הרישום, המתגלה שוב ושוב כמבוך מפותל ואין-סופי.

פעולת הרישום העמלנית והקווקוו האובססיבי, שהוא אחד מביטוייו הבולטים של כתב ידה, נעשים באמצעים פשוטיםעיפרון ומרקרומטביעים במצע הציורי הן את רגעי ההתרחשות והן את תביעתה הבלתי מתפשרת לצייר ולא לחדול שוב ושוב, ושוב.

 

רותי חינסקי אמיתי , אוצרת

 

רויטל לסיק

אמנית, בוגרת תואר שני MFA במסלול יצירה, אוניברסיטת חיפה.

הציגה בארץ תערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות במקומות שונים: מוזיאון רמת גן, מוזיאון ינקו דאדא בעין הוד, מוזיאון ברעם, בית ספר לאמנות בסיס, מרכז הנצחה טבעון. עבדה בסדנאות האמנים ״פירמידה״ בחיפה, והייתה חלק מהגלריה השיתופית בכברי.

כיום עובדת בסטודיו פרטי בהדר, חיפה. עוסקת בציור וברישום ויוצרת מיצבים תלויי חלל. המיצבים, הנושאים אופי רישומי, עשויים חומרים מגוונים: פחם, עטים, עפרונות וכיו"ב. עבודותיה נושאות אופי נרטיבי אקספרסיבי. באמצעות דימויים מעולם החיי היא מספרת את קורותיה. זה ארבע שנים היא בעלת טור קבוע במגזין הווירטואלי "תוהו", ובו היא מעלה רישומים המגיבים לתערוכות, מידע על אירועי תרבות או ביקורי סטודיו בארץ ובחו"ל.

עבודותיה נמצאות באוספים שונים פרטיים וציבוריים.



[1] דוד גורביץ ודן ערב , אנציקלופדיה של הרעיונות, תל אביב: בבל, 2012, עמ' 1091–1092.

[2] עבור אנסור היה הקרנבל מקור השראה חשוב, ששורשיו טמונים בשנות ילדותו, בעת שצפה בקרנבלים השנתיים שהתקיימו בעיר מגוריו, ובמשלח ידה של אימו, שהחזיקה חנות של מסכות, מזכרות ואביזרי קרנבל.